על שתי אלופות ואביחי ידין אחד / אייל לחמן
אלי גוטמן הוא מאמן השנה, אבל הקשר האחורי שלו, הוא זה שעשה העונה את ההבדל בהפועל ת"א. בכל עונה אחרת, חיפה היתה זוכה באליפות. לחמן סוגר שנה
אלי גוטמן עשה את זה. בדאבל נדיר כל כך, לפן הטקטי יש משמעות אדירה, כי אין קבוצה בעולם שיכולה לתפקד לאורך זמן ולהצליח, בלי שמאחוריה עומד מנהיג אמיתי. הפועל ת"א התחילה את העונה ביוני שעבר, ובמשך 11 חודשים הקבוצה הזו מוחזקת על ידי המאמן שלה, תחת שליטה. מדובר באחת המשימות הכי קשות עבור מאמן.
- חגיגות האליפות: רק ביום ראשון
- אבוקסיס: "העיקר שהשמחה של מכבי ת"א היתה לחינם"
- שער הזהבי: הפועל ת"א זכתה באליפות
- ערן זהבי: הסתכלתי מהצד ובכיתי
- המהפך של הפועל: כל הדרך לדאבל האדום
מדובר בארבע עונות שנה שהתחלפו מאז, בהן הצליח אלי גוטמן להחזיק את הקבוצה שלו במתח עד הסוף. הוא ידע לנווט בין פציעות ועזיבות של שחקני מפתח, לשנות מערכים על פי הצורך של משחק ספציפי (כפי שקרה במחזור האחרון בטדי למשל) ולשמור את החבורה הצעירה שלו מלוכדת, מחוברת, ובעיקר מאמינה.
הפורקן הזה של גוטמן בסוף העונה רק הוכיח עד כמה היה לו קשה. להחזיק קבוצה במתח כזה לאורך זמן רב כל כך, זו בגדר משימה בלתי אפשרית. לכן אפשר גם להבין את השמחה האדירה, ואת העובדה שהוא כשל בשמירה על פוקר פייס בימים האחרונים.
אביחי ידין עם אניימה ועמרי קנדה (צילום: אלי אלגרט)
איך זה שאחד הולך?
העזיבה של ביברס נאתכו היתה קריטית מבחינת הפועל ת"א, כי גוטמן לאורך השנים דבק בשיטת 4-3-3 והעונה, בפעם הראשונה אולי בקריירה שלו, הוא עבר לשחק עם שני קשרים באמצע. לשניהם היה משקל גדול מאוד. בין אביחי ידין וביברס נאתכו היה תיאום מצויין, בעיקר משום ששניהם סוגרים היטב את רוחב המגרש.
כשביברס הלך, הפך גוטמן את ערן זהבי לקשר אחורי, במה שהתבררה כאחת ההחלטות הכי גדולות שלו. דווקא אז התגלה ידין בגדולתו, ובמקום להתחלק במחצית העבודה עם מי שלצידו ל-50-50, כפי שעשה עם נאתכו, היה צריך לקחת על עצמו סדר גודל של 30-70. מדובר היה בהחלטה שלו.
ידין כבש שלושה מארבעת שעריו, כשנאתכו לידו, אבל עכשיו זה כבר ברור שלידין יש אינסטינקט של כוכבים, שיודעים לקחת החלטות נכונות. כשמגיעים לרמות כאלה של הצלחה, זה קורה עם טיפוסים חיוביים, ואביחי הוא בדיוק אחד כזה. מבחינתי, ידין הוא שחקן העונה, כי בלעדיו הפועל ת"א לא היתה זוכה באליפות.
באדיר עם צלחת האליפות בטדי (צילום: יועד כהן)
המחמאות למכבי חיפה
נמניה ווצ'יצ'ביץ', שכבש רק שער אחד בכל עונה בשנתיים האחרונות בגרמניה, הפך לסקורר בארץ. פתאום אצל גוטמן, כשהוא שיחק בצד שמאל, הוא כבש
והפך לשחקן גדול. זהבי הצליח להיכנס גם לנעליים שלו, כשנאתכו עוד היה מאחוריו, לפני שעבר קצת יותר לאחור בעמדת הקישור.
ומה עם סמואל יבואה? מי שנחשב היה לחלוץ טוב, אך לא ממש מוכר בגאנה, עבד קשה ומשך אליו שחקני הגנה לפני שהוא המשיך הלאה. דרך יבואה גם הבנו, שלזמן הסתגלות יש משקל בכדורגל הישראלי.
הכדורגל באירופה חוזר למקורות, לטכניקה, ולכיבוש שערים, למרות שכמות הכיבושים אינה ערובה לאליפות (לראיה: אייאקס, שמצאה את הרשת לא פחות מ-106 פעמים השנה). הפועל טרפה את הליגה ובסופו של דבר גם זכתה באליפות. מדובר באליפות שמגיעה לה, אבל אסור לשכוח גם את מכבי חיפה, ששברה שיאים והיתה שווה גם היא תואר.
מכבי חיפה שברה שיאים והיתה ראויה לתואר (צילום: אלי אלגרט)
למעשה, בכל עונה אחרת, חיפה היתה סוגרת את עניין האליפות הרבה לפני תחילת הפלייאוף, עם או בלי הקיזוז. הפציעה של בירם כיאל התבררה כקריטית הרבה יותר ממה שחשבו, אבל גם איתו לא הצליחה הקבוצה להבקיע יותר מדי שערים. למעשה, העובדה שידין ונאתכו כובשים הרבה יותר מכיאל וג'ון קולמה, היא זו שעשתה את ההבדל בסוף. שחקן עונה כבר אמרנו?
לפנייה לכתב/ת 
