שדים, עטלפים ופולקלור: ביקור במערת התאומים

זה שנים רבות לא הייתי במערת התאומים שבהרי יהודה. אולי מפני שמאז שטיילנו וכמעט שהפכנו את הטיולים לשם לעלייה לרגל, נתגלו בארץ עוד מערות נטיפים וזוהרה של מלכת המערות של פעם הועם מעט.

יש היום בארץ כמה מערות נטיפים שנתגלו ומופו בחלקן, אך הן אינן פתוחות עדיין לקהל הרחב. בימי ילדותי זה היה מסלול מקובל שפינה את מקומו למסלולי טיול ארוכים יותר, בהם "שביל ישראל", וגם בעניין תאומים הייתי מסודר, בעיקר לנוכח העובדה ששניים מנכדיי תאומים, היום חיילים הבנויים לתפארה.

מערה מהאגדות

באחת השבתות חזרתי לנחל המערה שבו מסתתרת מערת התאומים, ושמחתי לפגוש שם משפחות על ילדיהן. אז גם נודע לי שבאמצע השבוע אפשר לפגוש כאן קבוצות תלמידים מבתי ספר יסודיים. הבנתי שהעדנה שבה למערת התאומים.

מסלול הטיול הקצר ברגל, ההליכה באפיקו של נחל ירוק, ההצצה למערה העתירה בסיפורים ו... עטלפים (אל דאגה - הם לא ינחתו על ראשם), מדרגות עץ היורדות לנבכי המערה, ותלמידי כיתות א' וב' מבתי הספר היסודיים לצד מבוגרים יותר הבאים למערה במסלול טיול ארוך יותר - כל אלה העלו אותה שוב לחדשות. יופי של טיול משפחות.

מזלה של מערת התאומים ועניינם של המטיילים טמונים בין השאר במגוון הסיפורים והאגדות הקשורים במערת התאומים שאין לה כמעט מתחרים בתחום זה. את השם לא אנחנו המצאנו. בערבית נקראת המערה אום א-תאומין.

טועים בדרך ומגלים מראות נהדרים

המערה שוכנת על דופן נחל המערה, אחד הנחלים המנקזים את הרי יהודה למערב. במדרון המערבי התלול היורד מרום הרי יהודה לשפלה יש רשת נחלים, מקבילים כמעט, וביניהם שלוחות הר המשתפלות למערב. כאן יש כעין עמק אורך המשתרע מצפון לדרום, המכונה עמק התלם, החוצץ בין ההרים לשפלה. כך למשל, מצפון לנחל המערה נמצא את נחל דולב ונחל מחסיה ומדרום לו את נחל אזן ונחל זנוח, כל אחד מהם מסלול טיול בפני עצמו.

לפני שנים רבות, כשהשבילים עדיין לא היו מסומנים, נסענו לאורך עמק התלם החוצץ בין הרי יהודה וגבעות השפלה במטרה להגיע לפתח נחל המערה, ללכת למערת הנטיפים ולחזור באותה דרך לרכב. בסך הכול טיול קל וקצר... באחד הטיולים מאז, כשהייתי צריך לספור את פתחי הנחלים שעברנו מבית שמש, הייתי עסוק בהסברים על הטופוגרפיה של הרי יהודה, וכך עצרתי את האוטובוס ליד פתחו של נחל אזן, במחשבה שאנחנו ליד פתח נחל המערה.

האוטובוס כבר נסע ויחזור רק בעוד שעתיים לאסוף אותנו, ואיך אדע אם נכנסנו לערוץ מצפון לנחל המערה או מדרום לה? החלטתי להמשיך ולטפס. ניחשתי שאנחנו מדרום לנחל שהיה יעדנו ואחרי מרחק מה יצאתי מהערוץ והתחלתי לטפס על המדרון התלול בצמחייה צפופה כשכל המטיילים שאחריי אינם מבינים בדיוק מה קורה. אולי זו הדרך למערת התאומים, חשבו.

לאחר טיפוס מייגע הגענו לקו פרשת המים של השלוחה. רווח למאמץ שלנו עד כה. המראה ממנה היה נהדר, גם מזרחה לחומת הרי יהודה וגם מערבה לשפלה ובכיוון הים. נחנו מעט וגלשנו צפונה לנחל שלרגליו. כאן שיחק לי ולמטיילים המזל וירדנו שלא בכוונה ממש ליד פתח מערת התאומים. הטיול במערה לקח אז זמן רב. לא היה שביל מסודר, והיא הייתה חשוכה ומסתורית מאוד. לאור פנסים מסכנים חיפשנו את נביעת המים הקטנה, איתרנו את העמוד נושא הסיפורים שבמערה ויצאנו שוב לאוויר העולם.

על דובים, על קיפודים ועל עטלפים 

הגישה לתחילת המסלול פשוטה יותר. עלינו להגיע לכביש 3855 ההולך מצפון לדרום והמקשר בין בית שמש וכביש 375, ולהגיע עד הכניסה למושב מחסיה, שם פונה הכביש דרומה. יש לנסוע בו פחות משלושה ק"מ, לעבור על פני הכניסה הישנה למושב זנוח שנבלע ברמת בית שמש ולתור אחר השלט המפנה למערת התאומים.

מדרגות העץ היורדות למערה

ליד השלט נפנה שמאלה (מזרחה) לדרך עפר המסומנת באדום (9422), שתביא אותנו מרחק של 600 מ' עד רחבת חניה ליד חרוב המוקף מעגל אבן. מכאן פונה מזרחה שביל המסומן באדום המוליך כ-650 מ' בערוץ הנחל, עובר על פני סלע כמשטח החלקה, צומח ים תיכוני ומגיע לאחר 20 דקות עד שעה, תלוי כמה הפסקות נעשה בפינות מוצלות בנחל, עד לפתח המערה. הדרך עוברת ברובה בצל עצי חרוב ואלונים. פה ושם יש משטח סלע חלק, לעתים עם שקערורית, שם נקווים מעט מי גשם.

מטיילים רבים עברו במערה בטרם הותקנה בה ירידה נוחה. אחדים שילמו בנפילה ופציעה. היום יש ללכת רק בדרך שנבנתה, שבה מדרגות עץ ומעקות ורצפת עץ. אף על פי שנכנס מעט אור למערה יש להצטייד בפנסים. כבר מפתחו העליון נראה חלל גדול.

עטלפים הם חלק משוכני המערה (צילום: אבי אוחיון)

הסיפור על חמדן וזריפה

לפי סיפורי ד"ר זאב וילנאי ז"ל, חוקר הארץ, טייל ומדריך שאנשי ידיעת הארץ מתרפקים על ספריו, זרקו תושבי הסביבה לתהום הזאת את נשותיהם שנתפסו בבגידה או בפריצות ובסטייה מדרך הישר (כמובן שרק נשים...). לפי אותו מקור, טבילה במי המערה הועילה לא רק בלידת תאומים אלא גם ריפאה מחלות שונות. סיפור המתח הגדול, המצוטט בפי כול בשינויים קלים, גם הוא מפי וילנאי, שייך לעמוד אבן גדול שלידו, כך האמינו, התאספו בלילה שדים שהפחד מפניהם עצר כל מי שרצה להיכנס למערה בחושך.

עמוד האבן הוא נטיף וזקיף שנוצרו כתוצאה מהמסת הגיר שבו פעורה המערה. כאן הם נפגשו ויצרו עמוד של ממש שהפך לשחקן ראשי בדרמה הבאה. יום אחד התאספו אנשי הכפר הערבי הסמוך דיר אבן (במקום בו שוכן היום מושב מחסיה) וסיפרו סיפורי גבורה. אחד המשתתפים בשיחה טען שגיבור ייקרא רק זה שיעז להיכנס בלילה חשוך למערת התאומים, שכן כידוע שדים שוכנים בה.

לפתע קם עלם חמודות ששמו חמדן, התנדב להיכנס למערה וביקש תמורת מעשהו זה את זריפה בתו של השיח' אשר אותה אהב מכול. השיח' שסירב עד כה לתת את בתו לאישה הסכים להצעה, אך ביקש אות שאכן חמדן היה במערה. בדווי שהיה בין המסובים קם והציע יתד של אוהל מצופה מסמרי נחושת שייקח עמו חמדן למערה, יתקע אותה שם בפנים, ובבוקר, עם אור, כשיסתלקו השדים, ייכנסו אחדים מנכבדי הכפר למערה ויבדקו אם אכן היתד שם, וכך היה.

חשוב מאוד:

סוג הטיול: ברגל.

נקודת התחלה: מכביש 3855 היוצא מבית שמש.

נקודת סיום: בנקודת ההתחלה.

אורך המסלול: קצר. הולכים הלוך וחזור באותה דרך הנראית שונה במקצת מכל כיוון... כך למשל, בדרך חזרה רואים את רמת בית שמש וגבעות השפלה. גם אם נשתדל ונלך פחות משני קילומטרים הלוך וחזור, אי אפשר לטעות כאן...

משך הטיול: כשעתיים-שלוש.

מים: יש להצטייד.

קושי: קל.

מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 9 - מבואות ירושלים ("הפרוזדור").

עונה מומלצת: כל השנה, לא בשעות החום ופרט לחודשי החורף, בין נובמבר למרס, כשהעטלפים ישנים והמערה סגורה.

• הכתבה פורסמה בגיליון מאי של הירחון "טבע הדברים "
  

• מתנה לקוראי ynet: גיליון היכרות מתנה למגזין טבע הדברים/ילדי טבע הדברים