איך הופך נער לקורבן של חבריו?
הוא עשה מה שאמרו לו: גנב כסף מהוריו ונתן לחבורת הבריונים שהציקה לו, "סחב" בשבילם דברים מהמכולת ובעיקר - שתק ולא סיפר לאף אחד. היועצת, ד"ר רותי בן-זאב, מביאה את סיפורו ומסבירה איך זה קורה וכיצד מטפלים בבעיה
היא הגיעה אלי מתוחה וחרדה. לדבריה, בנה תום החל לפני מספר חודשים לגלות סימפטומים מדאיגים. "הוא עושה העוויות נוראיות בפנים. פתאום הוא מכווץ את העיניים בחוזקה, פוזל הצידה וכלפי מעלה או ממצמץ בפראות בעיניים", לשאלתי על התדירות של התופעה היא ענתה: "לפעמים זה מגיע בתכיפות גדולה ולפעמים רק פעם פעמיים ביום. לא פניתי אלייך עד היום כי חשבתי שזה יעבור מעצמו, אך לאחרונה זה התגבר מאוד וגם המשפחה המורחבת שמה לב לתופעה".
לדבריה, "הילדים בשכונה מציקים לתום וצוחקים עליו", היא הסתכלה עלי אובדת עצות. "מה עלי לעשות?"
מכיוון שהעוויות בפנים יכולות לנבוע מבעיות מגוונות, ייעצתי לאם להפנות את תום לבדיקות רפואיות. הרופא הפנה את תום גם לבדיקה נוירולוגית בהתאם. כעבור חודש וחצי חזרה אלי אמא של תום. לדבריה, הבדיקות היו תקינות. הרופא טען שייתכן ולתום יש בעיה רגשית כלשהי שמפריעה לו.
להקשיב לגוף שמדבר
שפת גוף היא השפה הבסיסית והראשונה של כל אדם. לפני שאנו לומדים לדבר בשפת הורינו, אנחנו לומדים לתקשר עם הסביבה באמצעות שפת גוף. בעוד שהתקשורת המילולית שאנו משתמשים בה היא ברורה מאוד ובאמצעותה אנו מעבירים מסר מסוים וספציפי לזולת, שפת הגוף שלנו היא השיח "הנסתר" שאנחנו מנהלים זה עם זה בכל יום בחיינו. שפת גוף אומרת את מה שלא אמרו המילים ולעיתים את מה שרצינו להסתיר. בכוחה של שפת הגוף לחשוף המון אמיתות עלינו. למשל, האם אנחנו מרגישים בנוח, האם אנחנו בעלי ביטחון או ביישנים, האם אנחנו מתעניינים בזה שעומד מולנו או אולי בכלל לא קשובים לו? התקשורת המילולית יכולה לומר דבר אחד אך שפת הגוף שלנו תאמר דבר אחר לגמרי.
תום החל לקבל טיפול פסיכולוגי. במהלך הטיפול, התגלה שתום סבל מאוד מחבורת ילדים שהתנכלה לו והתבייש בכך. הוא היה בטוח שהוא אשם בהתעללות של הנערים כלפיו. הבושה העצמית הביאה אותו למצב בו הדחיק ולא שיתף את הסביבה הקרובה לו בסבל שעבר. הוא ניסה ככל יכולתו לשתף פעולה עם המציקים ובלבד שה"כתם" עליו לא ייוודע לאף אחד, אך נפשו וגופו לא עמדו בהדחקה זו.
הסימפטומים של הסבל שעבר הופיעו בצורה של טיקים לא נשלטים בפנים וכך נוצר מעגל סגור שהזין את עצמו והתעצם. מצב אבסורדי זה התבטא בכך שתום לא רק שלא יצא נגד אותם ילדים מתעללים, אלא שתגובותיו הלא רצוניות והחריגות, הוסיפו עוד פן להצקות הילדים. תום הפך להיות קורבן.
ילד שהופך לקורבן
מי שמתנהג כקורבן, תופס את עצמו כאדם פגום, חסר יכולת להתמודד עם אתגרים בעולם שסובב אותו וקורס בחוסר אונים למולו. עמדת הקורבן גורמת לו להתכחש ליכולותיו וכשריו ואינה מאפשרת לו להתמודד עם בעיותיו. הקורבן רואה את עצמו כמי שנתון לחסדיהם של אחרים. מכיוון שהוא חושש לעצם קיומו, הוא מוותר על התמודדות חזיתית עם בעיותיו. הוא מאמין כי אנשים מעריכים אותו רק בזכות מה שהוא מוכן לעשות עבורם ובסופו של דבר, תחושות אלו מהוות מעין נבואה המגשימה את עצמה והוא מאבד את יכולתו לתפקד כאדם עצמאי ודעתני. במילים אחרות - קורבן הוא בעצם מי שלא יודע איך להציב גבולות לסובבים אותו ולהגן על עצמו.
מה קורה כאשר בתוך מלאי החוויות הללו הילד חווה חוויות אחרות, שלא רק שלא מחזקות אותו, אלא מחלישות ומורידות אותו למקום כל כך נמוך שאין ביכולתו להתמודד?
תום מצא את עצמו בדינאמיקה מאוד קשה. בשלב ראשון, חבורת הנערים הייתה תופסת אותו ומכריחה אותו לעשות דברים בניגוד לרצונו. הוא היה "סוחב" מהמכולת השכונתית ממתקים שהיו ליד הקופה ומעביר להם אותם. אח"כ הם ביקשו אותו לגנוב כספים מהוריו ולהעביר להם אותם. תום קיבל את רוע הגזירה ולא ניסה להתמרד נגדה. הוא היה במצב של קונפליקט תמידי בין הרצון לדווח על מצבו ולהשתחרר מכך, לבין רגשי אשם כבדים על חולשתו, כמו על חרדתו ופחדיו לצאת כנגד קבוצת הנערים.
איך מטפלים בתופעת הקורבנות?
- רצוי להימנע מחיזוק הרגשתו של הילד שהוא קורבן של הסיטואציה, משום שדווקא הדגשת ההרגשה הזו, תגרום להתחפרות בעמדה הקורבנית.
- צריך לחזק את הילד בכך שנדגיש את מסוגלותו ואת יכולת הבחירה שלו לתגובה אסרטיבית.
- חשוב להדגיש את יכולתו להתמודד עם מצבים מורכבים ומאיימים, לצד האפשרות להתייעץ ולשתף את הקרובים לו בהחלטותיו. בהקשר זה רצוי להחזיר לו את האמון והביטחון במעגל האנשים הקרוב אליו (הורים, אחים, חברים קרובים וכד').
- גם שיחות בהן הילד פורק שוב ושוב את הכעס על המצב שלו, בעקבות מה שעבר, אינן באמת משחררות אותו מהדפוס הבעייתי. נהפוך הוא, מצב זה משחזר בדיוק את המוטיב הקורבני המאפיין אותו. לכן רצוי לא "לחפור" בחוסר האונים של הילד למול הסיטואציה שעבר, אלא לתת לו כלים להעצמת המסוגלות שלו להתמודד עם מצבים דומים בעתיד. בהקשר זה חשוב לעשות איתו סימולציות למצבים דומים ולבחון יחד איתו את יכולתו להתמודד איתם.
כאשר יש חשד שילדנו פיתח התנהגות קורבנית, רצוי שאנחנו (המשפחה הקרובה), נדגיש את מקורות החוסן שלו על ידי הדגשת אמונתנו ביכולתו להתמודד עם מצבים מורכבים. בד בבד עם חיזוק אמונתו בנו, חשוב לחזק את אמונו של הילד בכוחותיו. יש להדגיש את כוחות הגבורה שקיימים בו וחשוב שניתן לו תמיד לשאוב אותם מעצמו. והכי חשוב: להדגיש שבכל מצב, גם כשטעה, אנחנו אוהבים אותו מאוד. הידיעה שאהבתנו אליו לא תלויה בדבר, תחזק אותו, תעצים את אמונתו בעצמו ותאפשר לו להיפתח ולשתף אותנו בחוויותיו.
תום הצליח בעזרת הטיפול הפסיכולוגי להשתחרר מהעוויות (תיקים) בפניו, אך השחרור האמיתי, שיקרה בעתיד, יתבטא ביכולתו לשנות את הדפוס ההתנהגותי שסיגל - לרצות תמיד את הסובבים אותו, ללא יכולת לעמוד על דעתו.
לפנייה לכתב/ת 
