בין הקוצים: החוחית נעלמת ממישור החוף

כדי לשמור על הטבע ליד הבית שלנו, צריך לעקוב אחר ציפורי הבר המתגוררות ליד ביתנו. לקראת פרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות הבתים וכדי שתוכלו לזהות את המינים השונים, נמשיך בהצצה יומית לעולם של כל אחד ואחד מהם.

היום נגלה את עולמה של החוחית המצויה - ציפור קטנה וצבעונית, מהססגוניות ביותר בארץ. סימן ההיכר הבולט ביותר שלה הוא הצבע האדום עז של המצח והסנטר. כיפתה ועורפה שחורים, לחייה לבנות ועטורות בצווארון שחור, לאורך הכנף השחורה מתבלט פס צהוב, הגב בגוון חום-אגוזי, על-השת לבן והזנב שחור, לחזה גוון חום-בז' בהיר והבטן לבנה.

בעונת הקינון, שנמשכת בין מרס לאוגוסט, נמצאת החוחית בטריטוריות קטנות המשמשות להזדווגות ולקינון, אך לעיתים ניתן למצוא זוגות אחדים מקננים על עץ אחד. כשמסתיימת עונת הקינון החוחיות מתקבצות ללהקות המשוטטות במרחב. להקותיהן המשוטטות משמיעות ללא הרף קולות ציוץ מסולסל והן לנות במקובץ בחורשות ובמטעים ברחבי הארץ. 

החוחית ניזונה מזרעים ומעדיפה במיוחד זרעוני קוצים כגדילן, ברקן וחוח כמובן. היא מטפסת בקלילות על גבעולים זקופים ואוכלת כשהיא עומדת על קוצים ושולפת זרעונים מתוך הקרקפת. בנוסף לזרעי הקוצים היא אוכלת גם זרעים של חד שנתיים מורכבים אחרים, כמו סביון, ציפורני חתול ואף חמניות.

בראשית האביב החוחית עשויה לאכול גם זרעים של אורנים אותם היא שולפת מתוך האצטרובלים, ניצני עלים של עצים ושיחים שעמדו בשלכת, נבטים רכים, פרחים ואף חרקים. במשך עונת הקינון בני הזוג עשויים לחפש מזון גם עד טווח של כ-800 מטרים מחוץ לטריטוריה. מעופה גלי.

בשל הרגלה של החוחית לאכול קוצים  ומאחר שקוצים רבים מרמזים במסורת הנוצרית לזר הקוצים שהונח על ראשו של ישו בעת צליבתו, החוחית הפכה באמנות הנוצרית סמל לייסוריו של ישו ולעתים מזומנות היא נראית בידיו של ישו הילד.

‏ (צילום: בני סטרשונסקי)

1

2

3

4

5

6

7

חשופים בקן

הקשר בין בני הזוג מתרחש בתוך הלהקה, לפני שהיא מתפזרת לקראת האביב. בתקופת החיזור הזכרים מרבים לעמוד על צמרות עצים ובמקומות נישאים אחרים ומרבים בשירתם ה"פטפטנית" והמיוחדת.

את הקן בונה הנקבה, במשך כשבוע עד עשרה מים, במהלכם הזכר מלווה אותה. הקן נבנה בדרך כלל על קצוות ענפים בגובה של כשני מטרים מעל האדמה. הקן חשוף יחסית וקל לאתרו, מה שגרם ככל הנראה לכך שהעורבנים פוגעים באוכלוסיית החוחיות יותר מאשר בכל מין אחר.

הקן מעוצב כסלסילה קטנה ושטוחה. חומרי הבנייה כוללים עשבים וגבעולים עדינים, בהם שוזרת הנקבה קורי עכבישים וזחלי פרפרים. הקן מרופד בצמר צמחים, בשערות ובצמר, ובתחומי יישובי האדם גם בצמר גפן ובחוטים צבעוניים.

הנקבה דוגרת לבדה במשך כ-12 יום, במהלכם הזכר מאכיל אותה ומרבה לעמוד במקום תצפית נישא סמוך, דבר שחושף אותו. ההטלה כוללת 5-4 ביצים בעלות קליפה לבנבנה-תכלכלה, מנומרת במעט נקודות בצבע חום-לילך.

כשהגוזלים בוקעים, שני ההורים מאכילים אותם בזרעים שרוככו ונדבקו זה לזה בזפק, וכן בחרקים. הגוזלים שוהים בקן 15-13 ימים, אך הם קשורים להוריהם למשך כ-3 שבועות נוספים, לאחריהם הם מתחילים להתלהק. בשלב זה ההורים כבר דוגרים בפעם השנייה ואף השלישית באותה העונה, ובקינון החוזר הם נוהגים להשתמש בחומרי בנייה שנלקחו מהקן הישן. 

נלכדת בניגוד לחוק

בדומה לירגזי - גם החוחית קיבלה את שמה העברי ממנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1862. הוא קרא לכה כך משום מזונה המועדף - זרעים של חוח ושל צמחים קוצניים אחרים ממשפחת המורכבים. בערבית היא נקראת חסון או ערוס שמשמעותו כלה, זאת בשל צבעיה הבולטים. שמה המדעי הוא Carduelis carduelis ובאנגלית היא נקראת Goldfinch. 

בשנות ה- 40 החוחית היתה נפוצה מאוד בכל מישור החוף אך מאז ראשית שנות ה-70 חלה ירידה ניכרת ביותר באוכלוסייתה באזור זה. יש התולים התמעטות זו בהתפשטות העורבנים החומסים את קני החוחיות, אך ייתכן שהתמעטותן קשורה בהתמעטות שדות הבור באזור זה על הקוצים שצמחו בהם.

בגלל יופיה ושירתה היפה, החוחית מקובלת כציפור כלוב בין תושבי הארץ הערבים אם כי הדבר אינו חוקי שכן החוחית היא חיית בר מוגנת ולכידתה בכלוב אסורה על פי חוק. מגדלי ציפורים נוהגים גם להכליאה עם ציפורי שיר אחרות ובמיוחד חביבה עליהן ההכלאה עם הכנרית, שיוצרת בן כלאיים לא פורה, שצבעו צהבהב ושירתו מופלאה, המכונה על ידם בַּנְדוּק.

הצצות נוספות לציפורים שחיות ליד הבית:

• הנקרים הזכרים מציגים: פמיניזם עם כנפיים
• ראיתם בולבול? חפשו עוד אחד
• סופרים את דרור הבית - כדי שלא יעלם
  

הכתבה נכתבה בסיוע המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית . פרויקט ספירת הציפורים יחל ב-16 בינואר וימשך עד ה-8 בפברואר 2014. ליפשיץ ולהב מזמינים אתכם במהלך תקופה זו לצפות בציפורים בסביבתכם - בגינה, בחצר, בכיכר וברחוב, לזהות את המינים ולספור אותן. למידע נוסף הקליקו כאן .