שתף קטע נבחר

אנונימוס? לא מכיר

האם הארגון שטען שיתקוף את אתר הכנסת הוא ארגון האקרים? לא. האם הוא ארגון בכלל? לא בדיוק. האם הוא טען שיתקוף את אתר הכנסת? גם לא. אז מה כן? או. שאלה טובה. אנונימוס - קווים לדמותו

אנונימוס החליטו לתקוף את אתר האינטרנט של הכנסת. חניבעל בשערים. כיצד נתגונן? זה הרושם שעשוי היה להצטייר אצל מי שקרא את הידיעות על "הקבוצה שניתן להגדירה בעדינות כארגון-גג של האקרים". הניסוח המעניין הזה קופץ לעיניהם של קוראי העיתונות המורגלים במושגים קולעים וכותרות קצרות. אם אנונימוס הם קבוצה, למה להגדירה "בעדינות"? אם הם האקרים, מה סיבותיהן האידיאולוגיות להכריז מלחמה על הכנסת? ואיך אפשר בכלל לדבר על ארגון-גג של האקרים? מה הם בעצם – עמותה רשומה? ברגע שמנסים לענות על שאלות אלו, מתגלה לפתע אמת מעניינת: אנונימוס לא קיבלו החלטה לתקוף את הכנסת, מאחר והם: א. לא החליטו ו-ב. לא "הם".

 

כדי להבין את הטענה המבלבלת הזו, אנו צריכים לעשות סיור קצר בהיסטוריה של אנונימוס. האסיפה הזו - נקרא להם מעתה כך, מאחר וזה השם שהם עצמם מעדיפים (PDF) - החלה את דרכה במספר אתרי רשת וערוצי IRC (צורת צ'ט שמקורה עוד בראשית האינטרנט). שם נפגשו אנשים צעירים בעלי יכולות טכנולוגיות בסיסיות, שפיתחו תת-תרבות המבוססת על בדיחות פנימיות, ז'רגון לא מובן לאנשים מבחוץ ותחושה כללית כי "האינטרנט שייך לנו". המקום הכי מזוהה איתם הוא אתר הפורומים 4chan, וספציפית יותר, פורום b, זה שאין לו נושא, הגבלות או מודרציה כלשהי.

 

מי שנכנס לראשונה לפורצ'אן מבלי להכיר את הפורמט, יימצא עצמו עובד קשה. מדובר בפורום תמונות – כלומר המשתמשים מעלים תמונות בערבוביה של טקסט. אין חובה להזדהות. כל אחד יכול להיכנס ולכתוב משהו, בלי שם משתמש, בלי אימייל, בלי דרך להשאיר רושם על שאר משתתפי הפורום. פוסטים כאלו מופיעים בלוח תחת השם – ניחשתם נכון – אנונימוס: אנונימי. אנונימוס שואל ואנונימוס עונה. שיחות של מוח אינטרנטי עצום וסכיזופרני עם עצמו.

 

יש מי שבוחר לעצמו כינויים, אך אין שום דרך להבטיח כי הכינוי יישאר: לפורום אין שום מערכת ארכיוניות, לא של שמות ולא של פוסטים. אני יכול לבחור בפעם הבא את השם שמישהו אחר משתמש בו כרגע, ולאף אחד לא תהיה דרך לדעת שאין מדובר באותו האדם. באותה הצורה, הדרך של משתמשים לשמור תוכן המועלה לפורום הוא באמצעות שמירתו לכונן הקשיח שלהם באמצעות צילומי מסך. פורומי פורצ'אן נמצאים בתנועה מתמדת וכפי שמסביר מייסד הפורום כריסטופר פול ("מוט") משהוזמן לכנס טד היוקרתי: ל-"4 צ'אן אין זיכרון ואין מחסומים. זוהי תקשורת בצורתה כי בסיסית ובלתי מזוקקת". בהזדמנות אחרת הוא אמר כי "הדרך שבה זה עובד בפורום, היא שאם אתה כותב משהו – וזה סתם חרא – זה נשטף. לאתר אין זיכרון. רק אם מדובר ברעיון ממש טוב, אז מישהו ישמור את זה ויפרסם מחדש לאחר זמן מה, וכך אנחנו מקבלים ממים".

 

בית חרושת לממים

בית הגידול של אנונימוס, פורצ'אן, אכן ידוע בתור בית החרושת לממים אינטרנטיים. רוב רובם של בדיחות הרשת, מלולקטז ועד קיאנו העצוב, החלו שם. אין דרך בה מישהו יכול "ליצור מם". ברגע שמסה קריטית של משתמשים מחליטים שמשהו הוא מצחיק מספיק, דפוק מספיק, ביזארי מספיק כדי להפיצו הלאה – הדבר קורה.

 

 בשלב מסוים החלו חברי פורצ'אן לגלות תודעה פוליטית. תחת השם הקולקטיבי "אנונימוס", ללא מנהיגים רשמיים שנתנו את ההוראה וללא משהו שדומה למבנה פיקוד, החלה מלחמתם הראשונה. אנונימוס תקפו והפגינו מול מטות כנסיית הסיינטולוגיה, אותם הם מחשיבים לכת מסוכנת שאף מעזה (!) לנסות לצנזר מידע באינטרנט. עם זאת, אחת הסיבות העיקריות שצצה וחוזרת בהחלטותיהם לתקוף גוף או ארגון כלשהו היא "בשביל הצחוקים" – “for the lulz”. אנונימוס משועממים ומחפשים בידור, והם לא מפחדים להודות בזה.

 


פעילים גם בעולם האמיתי. דגל אנונימוס בהפגנה

 

הכרה נוספת הגיעה כשהאספה התגייסה למען ג'וליאן אסנאג' וארגון ויקיליקס, בשם חופש הביטוי ושקיפתו המידע. בשלב הזה החלו גם חיכוכים פנימיים בארגון, כנראה על רקע העובדה שמספר פעילים ניסו לקחת לעצמם סמכויות רחבות יותר – מה שגרר לפיצול ומלחמות פנימיות בארגון. בשלב מסוים אף הדליפו חברים לשעבר בארגון שיחות מערוצים סגורים של "אנונאופס", שם נפגשים החברים הפעילים יותר של האסיפה.

 

בלי פיקוד, בלי מוסר

אבל נחזור להחלטת אנונימוס לתקוף את אתר הכנסת. נשאלת השאלה מי החליט, ומה הסיבה לכך. היתרון העיקרי של אנונימוס – האנונימיות שלהם – היא גם החיסרון. "כל אחד הוא אנונימוס!" קורא הלוגו חסר הפנים של הארגון, לטוב ולרע. משהותקפו שרתי סוני, ומיליוניי שחקני פלייסטיישן זועמים האשימו את אנונימוס בכך שקלקלו להם את החגיגה, ניסתה האספה להתנער מאחריות. זה לא הצליח להם: כפי שהכריזו בעבר, אתה יכול להפוך לחבר אנונימוס כבר בכך שאתה מכריז את היותך כזה.

 

וזו הבעיה בהתמודדות עם (או אף הבנה של) אנונימוס. לא ברור מאיפה מגיעות ההחלטות או אף האם מדובר באותם האנשים. קיים "גרעין קשה" של פעילים מזוהים, רובם האקרים מקצועיים ואידיאולוגיים, אך קיימים גם המוני משתמשים פשוטים, חסרי כל כישורים טכניים, התורמים את מחשביהם להתקפות על אתרים בגלל שזה מצחיק. הסיבות להתקפה יכולות לנוע על ספטקרום רחב, מהתנגדות למדיניות ישראל דרך אתגר לתקוף מדינה שנתפסת כמעצמה טכנולוגית וכלה בבדיחה פנימית עלומה. הרי, כפי שכולם יודעים, "הציונים" הם אחד הגופים הממנים את אנונימוס.

 

בסופו של דבר מדובר באספה (ארגון-גג? מחתרת?) חסרת אידיאולוגיה. אולי אפילו אנטי-אידיאולוגית במהותה. לא מדובר פה בצבא הסייבר של משמרות המהפכה, או בהאקרים ממורמרים של החמאס השותלים תמונות שאהידים בבלוגים ישראלים. אנונימוס הם התארגנות מסוג חדש, שיכלה לקום רק בעולם המודרני, על גבולותי המטושטשים בין אידיאולוגיה לגחמה ובין הפיזי לוירטואלי. אתר הכנס יותקף (או לא יותקף) על ידי אנונימוס כי בא להם, כי הם יכולים וכי זה מצחיק.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים