"אסור היה להישאר בבית - זו הפגנה של העם"

בלב ההמון בתל-אביב עמדה אמש (שבת) גאיה סלאב בת ה-9 על כסא עם שלט מעשה ידיה, דגל ישראל עם דמעות, וצווחה במלוא הגרון "העם דורש צדק חברתי". "גאיה עדיין לא הבינה את מלוא הבעיה, היא רק יודעת שאין לנו אופציה לקנות בית ושאנו נאנקים תחת עול השכירות", סיפר אביה, עמינדב סלאב, שעמד לצד אשתו איריס, בנם בן ה-12 עומרי וכמובן גאיה.

"דווקא אני הרבצתי בה תורה כל הערב", אמרה סבתהּ שושי. "אנחנו גרים בשכירות בתל-אביב כבר 15 שנה, ללא כל אפשרות לקנות דירה", הסביר עמינדב. "בהתחלה בכלל לא חשבתי על הנושא הזה ואז ראיתי איך ההורים שלי רצו לקחת חלק חשוב במאבק, אבל לא יכלו כי הם עובדים כל היום. רציתי גם להיות חלק מזה ואז סבתא שושי נתנה לי רעיון לעשות שלט. ציירתי את הסמל של המחאה שזה דגל בוכה, ובית עם הכיתוב: 'אין לי בית'. אני האמנתי כל הזמן שיהיו יותר אנשים מפעם שעברה", סיפרה גאיה.

מחאת האוהלים - הכותרות האחרונות ב-ynet:

כ-300 אלף ישראלים זעקו: החלטנו צדק חברתי

מצפון נפתחה המחאה: אלף מפגינים חסמו צומת

מפגן כוח: אלפים "מכריזים עצמאות" בירושלים

תל אביב: "ההורים לא יכלו להפגין כי הם עובדים" (צילום: AP)

"היינו בכל ההפגנות", הוסיף אחיה עומרי. "לי זה חשוב להראות לביבי כמה זה חשוב למשפחה שלי שיורידו את המחירים. הוא זה שמחליט". אחותו הקטנה, גאיה, חולקת עליו: "לא נראה שזה ישפיע עליו, למרות שהיום היו המון אנשים. אבל אני מקווה מאוד. הוא קמצן במה שהוא נותן לעם שלו, ורוצה לשמור על הכסא שלו. אני רואה חדשות ושומעת את ההורים מדברים, ככה שאני יודעת מה קורה במדינה. פתאום אנשים הבינו שבאמת הם לא היחידים שקשה להם".

ירושלים: המפגינים גדשו את כיכר פריז ליד מעון רה"מ (צילום: גיל יוחנן)

משפחת סלאב היא רק אחת מבין מאות האלפים ששטפו אמש את רחובות ישראל, שהחליטו לא לשתוק יותר. בני משפחת כליף ובני משפחת נסים הגיעו מפתח תקווה לתל-אביב כמעט ברגע האחרון: "ישבנו בבית במזגן וראינו בטלוויזיה מה הולך. היו לנו ממש ייסורי מצפון", סיפר מנחם כליף, "הרגשנו שאנו חייבים להגיע לעצרת כל המשפחה. אסור היה להישאר בבית כי באמת זו הפגנה של העם. לא ימין ולא שמאל. הגיע הזמן להחזיר את המשאבים והמדינה לעם. מגיע לנו להיות במדינת רווחה". 

"כל האנשים שנמצאים מסמלים את החוזק של העם הנפלא הזה שרוצה שינוי. שדורש שיפסיקו להשתלט משפחות בודדות על כל כלכלת ומשאבי המדינה", הוסיף שרון נסים. "אם זה מצב ילדינו חובה עלינו כהורים לצאת לרחובות. הילדים כמובן בקרבת הבמה", אמרה אילנה כליף.

דימונה: המפגינים דרשו "צדק - לא צדקה" (צילום: הרצל יוסף)

תומר, 19, נער בעל צרכים מיוחדים, הגיע יחד עם כל המשפחה לתל-אביב מצור יגאל לשיעור מעשי באזרחות: "חשוב שהממשלה תדע שאנחנו לא נשתוק עד שלא נראה את השינוי שדרוש שייעשה. צריך להמשיך וללחוץ עד שנתניהו יקום ויעשה מעשה". אחותו הקטנה, בת עשר, ואחיו, בן 14, הנהנו בהסכמה. "תומר הוא הדובר של המשפחה" אמרה אמו מיכל. "הבאנו אותם כי חשוב שיראו תהליך דמוקרטי ויביעו הזדהות. חשוב לנו להיות חלק מהמהפכה" הוסיפה.

קריית שמונה: "כולם מפגינים ביחד" (צילום: אביהוא שפירא)

קבוצת חיילים מבסיס הקריה טיפסה על הגדרות והחומות ונופפה באהדה לעבר במת ההפגנה. "זה מחמם את הלב. דבר בלתי נתפש שמעולם לא היה לנו כאן", אמרה ל-ynet הזמרת מירי אלוני, שישבה בשולי הבמה והגיעה, כמו בשבועות האחרונים, להביע תמיכה. "שרים טובים ממני על הבמה", אמרה ולא יכלה שלא להתייחס לעצרת ההיסטורית שבסופה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. "אין מה להשוות בין אז למצב כיום. אז זו הייתה גם מחאה פוליטית וכיום מדובר בהפגנה חברתית. אז הייתה אופוריה גדולה סביב רעיון השלום, ולהפגנה הזו אין אח ורע, זה דבר בלתי ניתן לעצירה".

בקריית שמונה, התרגשו המפגינים מעצם הגעתם של יותר מאלף איש. לוני נתנזון, סטודנט לחינוך ופילוסופיה במכללת תל חי, אמר כי "זו תחושה של אחווה ושינוי. כולם מפגינים ביחד. סטודנטים יחד עם תושבי קריית שמונה, עם קיבוצניקים, עם רפתנים מהאזור. זה מדהים שאפשר לעשות את זה ביחד עם כל הקשיים, המשקעים והקרעים שיש פה באזור. פתאום כולם אחים. אנחנו מוחים על מדיניות ממשלתית שלא רואה אותנו - האזרחים - ממטר. אנחנו דורשים שינוי מהותי של השיטה ושל סדרי העדיפויות, בצורה שתביא רווחה ועתיד לצעירים ולתושבי הפריפריה".

ראש פינה: "אפילו הנהגים שחיכו הביעו הזדהות" (צילום: עפר אריאלי)

דרומה משם, בצומת ראש פינה, הפגינו קרוב ל-300 מתושבי המושבה והאזור, שחסמו לפרקים את כביש 90. איריס מזרחי, אחת המפגינות, אמרה כי "יש רוחות של שינוי באוויר. אתה רואה אפילו שכל הנהגים שנאלצו לחכות בכביש שחסמנו מביעים הזדהות וצופרים. יש כאן תושבים מראש פינה, מחצור, מטובא, מהקיבוצים בסביבה. ההרגשה היא כאילו אנחנו בהפגנה בתל אביב".

"רק נדמה שבקיבוצים הכל טוב"

רות פרנק, תושבת ההרחבה במבוא חמה, שהפגינה בצומת צמח, סיפרה כי "רק על מעונות לשלושה ילדים אני משלמת 5,000 שקלים. בעלי חקלאי, אני פסיכולוגית, ותאמין לי ששנינו עובדים מאוד קשה, אבל זה לא מספיק ואי אפשר להמשיך לחיות ככה. המינימום הוא שיאפשרו לנו לשלוח את הילדים למעונות מסובסדים. נדמה כאילו בקיבוצים הכל טוב אבל זה רחוק מהמציאות".

תושבת נוספת באחד מקיבוצי הסביבה, מורן מלכה מאשדות יעקב, אמרה כי בניגוד לדעה הרווחת על הפריפריה, מחירי הדירות לשוכרים בקיבוצים גבוהים לא פחות מאלה שבתל אביב. "עבור דירה של שני חדרים משלמים פה סביבות 2,000-2,200 שקל", סיפרה.

איתי בטנל, סטודנט לתקשורת במכללה האקדמית כנרת, טען כי "זה בכלל לא משנה היכן נערכת ההפגנה, המטרה היא אותה מטרה. העובדה שבתל אביב יושבים מקבלי ההכרעות לא מעלה ולא מורידה

בין מאות התושבים שצעדו באשקלון, היה משה ניסימפור, אמר כי "התחלנו את המחאה עוד ברחבת מוזיאון תל אביב לפני כמה שבועות ומאז היא רק הולכת ומתגברת. אף אחד לא יעצור אותנו". חלק מהמפגינים נשאו שלטים לפיהם "הקסאמים לא מדלגים על אשקלון, אבל הממשלה כן". ניסימפור הסביר כי "הממשלה הזו וראש הממשלה אטומים. הם לא מקשיבים לדרישות שלנו. 50 שנה חיינו פה באשקלון בקושי הצלחנו לפרנס את משפחותינו ולא הצלחנו לרכוש דירות".

תומר פרפן, שהשתתף בהפגנה בהוד השרון, אמר ל-ynet כי "ההתייקרות לא נסבלת. בסוף אנחנו נמצא את עצמנו חייבים הרבה כסף ולא מסיימים את החודש וגם במשכורות כמו שלי. על ממשלת ישראל לדאוג לזוגות הצעירים ולא להסתכל עלינו בזלזול". דנה אהרוני הוסיפה כי "אם המצב יישאר כפי שהוא, אני וכל משפחתי מעדיפים למכור הכל ולעזוב את מדינת ישראל. אני חושבת שראש הממשלה דואג רק לעצמו, ולא אכפת לו מהציבור. אם הוא יתעקש על המדיניות הזו אנחנו נמצא את עצמנו ברחוב".