"סילבסטר בניו יורק": מרוב כוכבים לא רואים סרט

"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה" - כך נהוג לברך בראש השנה העברי. ובכן, רגע לפני סיום השנה האזרחית, יצא לאקרנים הסרט "סילבסטר בניו יורק" ("New Year's Eve") ואחרי צפיה בו, אפשר לקבוע: זוהי אחת הקללות הגדולות שהביא לנו הקולנוע האמריקני ב-2011. למזלנו השנה אוטוטו מסתיימת, ונוכל אולי להשאיר מאחור גם את המפגן הגרנדיוזי הסתמי והמיותר הזה מאחורינו. בעצם, ספק אם תצליחו לזכור מה בכלל קורה בסרט, עשר דקות אחרי סיומו.

ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

• אלוהי הקטל
• החבובות
• מלנכוליה
  

"סילבסטר בניו יורק" הוא ניסיון לא מוצלח של הבמאי גארי מרשל והתסריטאית קתרין פוגייט לשחזר את ההצלחה הקופתית של "יום האהבה" ("Valentine's Day") מ-2010. הנוסחה פשוטה והביצוע עוד יותר: אוספים שורה ארוכה ונוצצת של כוכבי קולנוע, טלוויזיה וידוענים למיניהם ומשלבים אותם במספר סיפורים רומנטיים קטנים, שנארגים לכדי עלילה אחת שסובבת סביב אחד מאותם מועדים משמעותיים בשנה. אז זה היה יום האהבה הנוצרי, הפעם זה ערב השנה האזרחית החדשה.

• "יום האהבה": קומדיה שטחית, מבולגנת ועמוסה בקלישאות
• ואיפה כוכבי "אשה יפה" - הלהיט של גארי מרשל מהאייטיז?
  

בסרט ההוא מ-2010 השתלבו בעלילה (וסליחה עם מי ששכחנו) ג'סיקה אלבה, ג'סיקה ביל, קתי בייטס, בראדלי קופר, טופר גרייס, ג'יימי פוקס, אן הת'אוויי, אשטון קוצ'ר, טיילר לאוטנר, הזמרת טיילור סוויפט, הראפרית קווין לאטיפה, אמה רוברטס וגם ג'וליה רוברטס והקטור אליזונדו, ששיתפו פעולה עם מרשל גם ב"אשה יפה".

ליה מישל ואשטון קוצ'ר. אנחנו תקועים איתם במעלית

בגרסה המעודכנת חזרו קוצ'ר, ביל וגם אליזונדו וגם שרה ג'סיקה פארקר, הילרי סוונק, האלי ברי, מישל פייפר, רוברט דה נירו, ג'ון בון ג'ובי, הראפר-שחקן לודקריס, הראפר-לא שחקן קומון, ג'וש דוהמל, זאק אפרון, קת'רין הייגל, ליה מישל (מ"Glee"), סופיה ורגרה, קרלה ג'וגינו, אליסיה מילאנו, קארי אלווס, ג'יימס בלושי, מת'יו ברודריק, ראיין סיקרסט ואפילו ראש העיר מייקל בלומברג. אפשר עוד להמשיך, אבל כנראה שהבנתם את הרעיון, ואם כך, אין ממש סיבה ללכת לצפות בסרט.

הנחת המוצא של מרשל והמפיקים באולפני האחים וורנר, היא שמה שחשוב הוא שמות הכוכבים המשתתפים על הפוסטר של הסרט, בעוד שהסרט עצמו קצת פחות. מה אכפת להם בעצם - מי שמוכן לשלם כרטיס על סמך רשימת הנוכחות הזוהרת הזאת, גם כך לא יקבל החזר ביציאה, אפילו אם יתלונן באופן רשמי על כך שהסרט פשוט גרוע.

הפוסטר של "סילבסטר בניו יורק". עומס יתר

בזמנו, "יום האהבה" גרף 52 מיליון דולר בקופות עם יציאתו בולנטיין, ונפל מיד עם תומו. אולי זה היה הלקח היחיד שלמדו באולפני האחים וורנר מאז, ויציאת "סילבסטר בניו יורק" הוקדמה לסוף השבוע השני של דצמבר - שלושה שבועות לפני ה-31 בדצמבר. מה רבה האכזבה שהפעם הסרט הניב רק 13.7 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון לצאתו - וזה לא צפוי לעלות מכאן.

עלילת שווא

אז למה הסרט גרוע כל כך? כי מרוב כוכבים לא רואים את היער, ואף אחד גם לא התכוון מלכתחילה להיכנס אליו. יתכן כי התקציב המכובד (56 מיליון דולר) שנדרש לגיוסם של כוכבים רבים כל כך, לא השאיר מקום לכותבים מוכשרים ושנונים יותר מפוגייט. והיא גם כך כבר יודעת את המלאכה מ"יום האהבה", וזאת גם בעיה: עד כמה שהסרט ההוא היה גרוע, היא לא התקדמה במאום מאז.

קתרין הייגל וג'ון בון ג'ובי. הפרצופים משתנים, העלילה זהה

אם זה באמת חשוב לכם, אז הנה העלילה בקווים כלליים ודקים במיוחד - ולא שבסרט הם מתעבים יותר מכך: ערב השנה החדשה (סילבסטר בפינו הישראלים) מגיע וניו יורק כולה עוצרת נשימתה. כולם ממתינים לטקס המסורתי של הכדור המפורסם של טיימס סקוור - סוג של עגל מזהב עבור התושבים המקומיים, לפחות על פי הסרט. קלייר מורגן (סוונק) היא האחראית על הטקס השנה, דבר מלחיץ מאוד, במיוחד כשבדרך לאקט עצמו צפויים קשיים ותקלות גורליות.

סביב אותו כדור, ששקול לכדור הארץ ברגע זה, מסתובבים הסיפורים, רובם רומנטיים: בון ג'ובי הוא כוכב הרוק הלוהט ביותר (מרשל כנראה עדיין תקוע באייטיז, למרות שהפסקול דווקא מעודכן) ואמור להופיע בטקס; הייגל היא שפית ואקסית שלו; קוצ'ר הוא היפסטר ציניקן שנתקע במעלית עם מישל הזמרת; אפרון הוא חבר שלו, שמסייע לפייפר הנוירוטית להגשים רשימת מטלות משנות חיים לפני חילופי השנים. 

שווייגר, פולסן, ביל ומאיירס. לא שומרים בבטן וחבל

פארקר היא אם מודאגת בחיפוש אחר בתה המתבגרת (אביגייל ברסלין), שרוצה להתנשק בחצות עם נער בן גילה (ג'ייק אוסטין); ג'וש דוהמל הוא איש עסקים מצליח שגילה את האהבה ורוצה להתנשק עם מישהי מהעבר; מאיירס וביל הם זוג הריוני, שנאבק בזוג הריוני אחר (טיל שווייגר ושרה פולסן) על פרס כספי שצפוי לתינוק שיוולד בחצות; ברי היא אחות שמטפלת בדה-נירו שעומד למות בכל רגע מסרטן. וכך עוד ועוד, הכל אמור להשתלב בחגיגה הגדולה בטיימס סקוור.

יום הכיפורים של הוליווד

מוח חולני במיוחד עשוי לצפות ב"סילבסטר בניו יורק" ולהיזכר ב"תמונות קצרות" של רוברט אלטמן או "מגנוליה" של פול תומאס אנדרסון, אולם בעוד ששם מדובר ביצירות מופת מורכבות ובעלות עומק, פה הסיפורים המטופשים מולחמים יחדיו כביד מסגר לא מוכשר בפריים הקולנועי.

זאק אפרון ומישל פייפר. פער הגילאים הוא הבעיה הפחותה ביותר

מילא זה שהחיבורים פה הם מלאכותיים - הקומדיה הרומנטית הזאת לא מצחיקה בכלל. ככה זה כשאתה מנסה להמציא אינספור סיטואציות קומיות לכל כך הרבה כוכבים, בסיפורים שונים.

הסרט מרגיש קצת כמו סיטקום מייגע שהתארך הרבה מעבר לקיבולת הצופים. הרגע המבדח היחיד קשור בקשישה גמלונית, וממש לא נוצצת (ליליאן ליפלנדר).

ומילא זה שהקומדיה לא מצחיקה, היא גם לא מרגשת, בטח לא הנאומים הדביקים, שמדברים על להביט אחורה בחמלה, לסלוח ולתקן לקראת השנה הבאה עלינו לטובה. לי זה נשמע כמו תכנים של יום כיפור, וכך זה גם מרגיש אחרי כמעט שעתיים של בזבוז זמן. הלוואי ויכולתי להביט אחורה בחמלה ולסלוח למרשל על הסרט הכל כך מיותר הזה, אבל קשה לי - במיוחד כשאני יודע כמעט לבטח, שכמו שהוא מיחזר את "ואלנטיינ'ז דיי" בסילבסטר, הוא בוודאי יעשה זאת גם בשנה הבאה בחג המולד.