למחוק הפסדים מהדיסק הקשיח / טור
אריה מליניאק לא מבין איך בליגה בלי יורדות כל הפסד מוביל לשרשרת הפסדים וללחץ אצל הקבוצות. וגם: האם רועי בוכבינדר מתאים רק לקפיצה מעל מכוניות?
תופעה מעניינת: קבוצות מנצחות ומפסידות בסדרות. קשה להסביר סדרה של הפסדים ברצף בעונה שאין בה ירידות, והאליפות מוכרעת כרגיל מראש (למרות הפיינל פור). דווקא בעונה שאמורה להיות רגועה, שחקנים ומאמנים עדיין נמצאים בלחץ, והפסד הופך לסדרת הפסדים.
מה עוד חדש ב-ynet ספורט?
הכל מתחיל בראש. שחקן גדול וקבוצה גדולה נבחנים בהשפעה של הפסד או תקלה על המשחקים הבאים. קבוצה מצוינת מוחקת את חוויית ההפסד מהדיסק הקשיח ועולה למשחק הבא כמו חדשה, קבוצה מעורערת נפשית מתפוררת מכל הפסד.
טורים נוספים של אריה מליניאק
כאמור, אני בעד ישראלים, אבל את הכובע צריך להסיר בפני אריק קמפבל, בן 35, שטייל בקבוצות שחלקן כבר לא משחקות בליגה (קריית אתא, נהריה). אתמול הוא השיג 18 נקודות ו-12 ריבאונדים, שבעה מהם בהתקפה!
הבעיה של דן שמיר היא איך לשחק בלי רכז. היתרון של חולון שהיא קבוצה פייטרית, עם מורן רוט או בלעדיו. קשה לשבור אותם. מאחר שלא ברור עד מתי
ההיעדרות של רוט תימשך, שמיר צריך לחשוב על פתרונות לטווח ארוך.
שלומי הרוש לוחם, אמיץ, חודר לסל, אבל הוא לא רכז. חסרה לו אוטוריטה לנהל משחק. עודד שעשוע הוא רכז, המחליף היחיד, אבל הבעיה שהוא מזמין את ההגנה ללחוץ אותו. רון לואיס מסוגל להוביל כדור, אבל אז שמיר מפסיד אותו כקלע, ולנקודות שלו אין תחליף. מה נשאר? ראן אנד גאן. בלי רכז. מעיפים כדור ורצים. המחיר: שונה אסיסטים מול 18 איבודים.
לפנייה לכתב/ת 
