לא כשר / המסעדה האנטישמית באוקראינה
בלוס אנג'לס נקראו האוהדים שמגיעים לעיר לבוב להחרים את מסעדת "מתחת לוורד הזהב", המעודדת אנטישמיות. ללקוחות הם מציעים לסעוד כשכובעים עם פאות לראשיהם ובסוף הארוחה מצפים שתתמקחו על המחיר "כמנהג היהודים". שליח ynet ספורט לאוקראינה, עמיר פלג, ביקר בה רק כדי לבדוק הכצעקתה
- לונדון 2012 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
- יורו 2012 -
הנבחרות, הכוכבים, האיצטדיונים, התמונות
קבוצתו הראשונה של באל כשחקן הייתה קרפטי לבוב, מועדון פאר במושגים אוקראינים, שלקח בעבר אליפויות בסיטונות. לפני היורו, אגב, באל גם הגיע לישראל כדי לעקוב אחרי בלם בית"ר ירושלים, אנדריי פיליאבסקי, אבל אחרי שראה מה שראה, פיליאבסקי נותר מחוץ לסגל.
בלבוב, מתעקשים המקומיים, נולד הכדורגל הפולני והאוקראיני. זה קרה בשנת 1894, במשחק בין אוניברסיטת לבוב לאוניברסיטת קראקוב, שהסתיים
לכן, גם כשקמה הליגה הפולנית הראשונה, לעיר היו בה לא פחות משמונה נציגות. אחת מהן הייתה "חסמונייה לבוב", כלומר "החשמונאים לבוב", נציגת הקהילה היהודית, שזכתה פעמיים באליפות. גם היום, כשמסתובבים ברחבי העיר, ניתן למצוא על מספר בתים כתובות ענק ביידיש. כמו למשל הכתובות "קאפע", "מילכה" ו"בעבעק" - כלומר קפה, חלב ועוגיות - שמעידה על הקונדיטוריה שהייתה פה בעבר.
ומה היום? ובכן, זה כבר סיפור בעייתי. מקהילה שמנתה כ-180 אלף יהודים נותרו כמה מאות, ובמקום בו שכן בית הקברות היהודי קם שוק.
חגיגת יורו 2012 ב-ynet ספורט:
- אף אחת לא רוצה למות בבית המוות / על בית ב'
- הקרב הגדול. תרתי משמע / פורטוגל פוגשת את גרמניה
- השקט ממשיך לצרוב / יאיר קטן מסכם ביקור באושוויץ
- דל בוסקה: "יש עלינו לחץ, איטליה קשוחה"
בעיר העתיקה, לצד בית הכנסת שעדיין פעיל, ניצבת כבר כמה שנים מסעדה שבכניסה אליה נכתב, באותיות עבריות: "אונטר דעם רויזעל הזהב" - ובתרגום לעברית: "מתחת לוורד הזהב". בהנחייה שהוציא "מרכז שמעון ויזנטל" בלוס אנג'לס לקראת היורו נקראו אוהדי הכדורגל שמגיעים לעיר להחרים את המסעדה, המעודדת אנטישמיות.
בין השאר נמסר בהודעה כי המסעדה מציעה לאורחיה לסעוד כשכובעים עם פאות לראשם, כדי ללעוג ליהודים החרדים, ושמאחוריה עומד גוף לאומני קיצוני.
אתמול נעניתי לפנייה של המרכז, נכנסתי לביקור במסעדה, אבל רק כדי לבדוק הכצעקתה.
האווירה הייתה דווקא נעימה. על הקירות שליד השולחנות העגולים בחצר הופיעו שמות המאכלים ביידיש, כמו צימעס וצ'אלנט, ולצידם נתלו תמונות בשחור לבן של כלייזמרים יהודים וגלותיים. ברקע הושמע השיר "צ'יריבים צ'יריבום", ובקצה הופיעה קריקטורה של "יהודון" ג'ינג'י (שהזכיר מאוד את וודי אלן) ושעליה נכתב "פינת העישון".
אפשר לשבת גם בפנים, כשעל כל אחד מחמשת השולחנות ניצבת מנורה עם שבעה קנים ושבעה נרות שבת. בחרתי שולחן בחוץ וביקשתי תפריט. המלצרית האדיבה הביאה לי חוברת קטנה, שעל אחת מפינותיה נכתב "מזל טוב". התפריט הציע בין השאר "דג מלוח של הדוד שלמה", "וודקה של פסח", "בורשט החתונה החסידית" וכמובן "צ'ולנט נחמת השבת". לצד כל אלה אפשר להזמין במסעדה ה"יהודית" סטייק או נקניק מחזיר.
מיד אחרי שהתיישבתי, המלצרית הניחה על השולחן חבילת מצות, וטרחה לציין שזה "על חשבון הבית!". כאשר בשולחן לידי התיישבו שישה סועדים, מלצרית עברה ביניהם עם קערה לנטילת ידיים – כמנהג היהודים. לא, לא הציעו להם כובע עם פאות, אבל כשהתעניינתי אצל אחד המלצרים, הוא אכן הביא לי כובע שחור עם פאות שחורות ומסולסלות.
בתפריט, אגב, לא מופיעים מחירים. למה? כי לדעת הבעלים של המקום, בסוף הארוחה הלקוח מקבל חשבון מנופח והוא צריך להתמקח על המחיר – כמנהג היהודים. אחרי כרבע שעה של עיון בתפריט, אחרי ששלושה מלצרים חזרו ושאלו אם אני מוכן להזמין, קמתי ועזבתי. בדרך החוצה אמרתי להם שאני אוכל מצות רק בפסח. כמנהג היהודים.
לפנייה לכתב/ת 
