רידלי סקוט: "הכנסיה הקתולית יכולה לקפוץ לי"
חזרתו של רידלי סקוט לז'אנר המדע הבדיוני עוררה גל של ציפיות בקרב חובבי הקולנוע, לצד ביקורות מטעם הכנסיה שהביעה דאגה מהשאלות שמעלה "פרומתיאוס" על מוצא האדם. הבמאי בן ה-74 לא מתרגש: "אני בטוח שביקרו אותנו מעולמות אחרים". ראיון
עוד על "פרומתיאוס" ב-ynet:
- נוּמי ראפאס: "אני לא סיגורני וויבר, גם לא ריפלי"
- שרליז ת'רון: "מאז גיל 8 רציתי לאמץ ילד"
- "פרומתיאוס": הנוסע השמיני חוזר בפעם החמישית
"פרומתיאוס" מלווה מסע של משלחת מחקר לירח של שבתאי בשם LV-223 בניסיון להתחקות אחר "המהנדסים", זן של יצורים דמויי אדם, שעל פי החשד קדמו לבני האנוש על כדור הארץ. הצוות שכולל את מפקדת המשימה (שרליז ת'רון), קפטן הספינה (אידריס אלבה), האנדרואיד (מייקל פאסבנדר) וזוג החוקרים (נומי ראפאס ולוגן מרשל-גרין) יוצאים לכוכב המסתורי בשליחות תעשיין קשיש (גאי פירס) ומסתבכים בהרפתקה מפחידה, שאמורה ללמד אותנו משהו על מוצא האדם.
עושה את הדברים בדרכו שלו
סקוט היה אמון על הפרויקט כולו מכסא הבמאי, למרות הצהרותיו בעבר כי לז'אנר המדע בדיוני אין יותר מה לחדש. מה שהחזיר אותו לעניינים, היה בין השאר תעלומה שהמשיכה להדהד מאז "הנוסע השמיני" והתחמקה מכל ממשיכיו בארבעת פרקי הסדרה (ג'יימס קמרון, דיוויד פינצ'ר וז'אן פייר ז'נה).
"לאחרונה נזכרתי כמה שבאמת נהניתי לעשות את זה, לגעת בחומרים האלה, להפחיד אנשים. חוץ מזה שנותרו הרבה שאלות פתוחות ב'הנוסע השמיני', כמו השאלה שלדעתי התחילה את הכל: מיהו ה-space jockey? של מי השלד אותו מצאו בחללית. השאלה הזו היוותה את הטריגר ל'פרומתיאוס'. תמיד היה בראשי שישנם עסקים בלתי גמורים עם הסיפור. והנה, הם הובילו ליקום אחר, שונה לגמרי. ומי שיראה את הסרט ידע לאן יכול הסיקוול להמשיך - אם יהיה אחד כזה".
סצינת ה-space jockey מתוך "הנוסע השמיני". תעלומה לא פתורה
"פרומתיאוס" עוצב בתלת ממד, אולם במקום לעבד את חומרי הגלם המצולמים בגרפיקה ממוחשבת בפוסט-פרודקשן, סקוט העדיף לצלם על הסט עם חמש מצלמות בו זמנית. "אני עובד מאוד קרוב עם הצלם והביקורת על הסרטים שלי טענו שהם יותר מידי ויזואלים, יותר מדי יפים, ויותר מדי כל מיני דברים. בסופו של היום, ממש לא אכפת לי. אנחנו מתעסקים במדיום ויזואלי דרכו אנחנו מספרים את הסיפור.
"אני חושב שיש לי את העין לכך, וזה יתרון. העין היא הכל בשבילי, כי אני יכול לבחור לוקיישן, לבחור חדר. אני מאוד מהיר כי אני יכול לראות את מה שאני רוצה. אני יודע ישר איך התסריט יראה כשהוא יהפוך לסרט, ואני יכול לראות את הסצינה. אז אם יש לי את האפשרות לעבוד בצורה כזאת ושהתוצאה תיראה כמו שצריך, למה לי ללכת על גרפיקה ממוחשבת?".
כשנודע שסקוט מתכנן להתחיל ולעבוד על הסרט, נרשמה התרגשות רבה בקרב מעריצי הקולנוע בכלל, ומעריצי "הנוסע השמיני" בפרט. הסרט עורר סקרנות עצומה אשר לובתה על ידי מעטה הסודיות שאפף את הפרויקט. השחקנים שלוהקו לסרט סיפרו על אמצעי אבטחה רבים, ועל כך שהתסריט נשלח אליהם לזמן מאוד מוגבל בו הם היו אמורים לקרוא אותו.
אז למה לו פילוסופיה עכשיו?
תהליך הקידום של הסרט החל בעצם כקמפיין ויראלי - מה שמתחבר לחיבה הידועה של סקוט לפרסום. "התחלנו עם מסע פרסום ויראלי באמצעות מודעה שמדברת על הכל חוץ מאשר על הסרט, וכך יצאנו עם קמפיין שהיה ראשון מסוגו, ואם יורשה לי לומר - גאוני. זה יצר סקרנות. ואז ידעתי שהשגנו את שלנו".
מעריצי "הנוסע השמיני" יקבלו את מה שהם מצפים לו ב"פרומתיאוס"?
"אני מאוד גאה ב'הנוסע השמיני', אבל הוא היה בעצם בי-מובי שזכה לטיפול של סרט עלית. הצוות היה נפלא והיה לו נוסע שמיני נהדר, היו לו צילום ופסקול נהדרים ממש כמו שסרט ברמה הכי גבוהה צריך שיהיו לו.
אבל העלילה שלו היתה מאוד מצומצמת. תחשבו על שבעה אנשים בבית ישן וחשוך, ויש מפלצת בבית. מפחיד. אלו האלמנטים של בי-מובי. היום אני מרגיש שזה לא מספיק לי. אני זקוק ליותר מזה, וב'פרומתיאוס' יש הרבה מעבר. שאלות גדולות הרבה יותר".
חלק מהמבקרים טענו שהכשל הגדול של "פרומתיאוס" הוא הנסיון להיכנס לשאלות גדולות, פילוסופיות מדי. אבל סקוט דוחה את הטענות הללו. "הבעיה היא בנו, בני האדם. כולנו עסוקים בלשער כל הזמן, ואני באמת חושב שככל שאנחנו מגלים, הספר שלנו רק נעשה יותר פתוח. ההיסטוריה נכתבת מחדש פעם אחר פעם. אני בטוח שביקרו אותנו מעולמות אחרים בעבר, ואני חושב שזה די מגוחך לחשוב שבכל מליוני השנים שכדור הארץ קיים אף פעם לא ביקרו אותנו.
"בני האדם לא יכולים לעכל את המחשבה שיש ציוויליזציה שקיימת לפנינו, אין לנו את היכולת לתפוס את זה, שיכול להיות שאנחנו בעצם קופי נסיון. שנחתו פה חוצנים לפני מליון שנה, והשאירו פה ירושה כלשהי על מנת לבדוק כיצד היא מתפתחת. וזה הרעיון של הסרט. אני חושב שבגלל שאנחנו כל כך מקובעים בתפיסות שלנו, לאנשים הרעיון הזה לא נראה מציאותי. לי הוא דווקא נראה מציאותי לגמרי".
ושכולם יקפצו
סקוט עונה בהתלהבות ובאריכות על כל שאלה. לעיתים הוא נסחף כל כך בתשובותיו עד שהוא בעצם שוכח מה היתה השאלה. עיניו בורקות בעניין ויש לו הומור שקט וקצת ציני, כמו לכל בריטי טוב. התגובה שלו קצת פחות מאופקת כשהוא נדרש להגיב על התמרמרות חלק ממנהיגי הכנסיה הקתולית שכינו את הסרט סקנדל - בין השאר כי הוא מפקפק בסיפור יצירת האדם על פי התורה ומתערער על קיומו של האל.
"למען האמת הם כולם יכולים לקפוץ לי. אני שם זין על הכנסיה הקתולית, ועל הבעיות שכביכול יש לה. זה רק סרט, לא מדע מדויק או דת, זה סרט. הסרט מציג שני דברים: את העובדה שיש אלוהים, וכהמשך לכך את השאלה: אם אין אלוהים, מי יצר אותנו? כלומר, שאנחנו היינו צלחת פטרי באיזשהו שלב, ומישהו יצר אותנו. ואז המשך הטענה הוא מי יצר את מי שיצר אותנו? והיכן זה נגמר? אז מה שאני אומר בעצם: נהפוך הוא. הסרט דווקא תומך בתיזה שכנראה יש אלוהים, יש איזושהי יישות עליונה".
סקוט שהביא לאקרנים סרטים רבים בז'אנרים מגוונים ידוע כבמאי של שחקנים, זאת הסיבה שהוא בוחר את שחקניו בקפידה: ב"גשם שחור" (1989) היו אלה אנדי גרסיה ומייקל דאגלאס; ב"תלמה ולואיז" (1991), סוזן סרנדון וג'ינה דיוויס; ב"גלדיאטור" (2000) זוכה האוסקר, ראסל קרואו וחואקין פיניקס; וב"אמריקן גנגסטר" (2007), שוב קרואו לצד דנזל וושינגטון. גם ב"פרומתיאוס" הוא הקיף את עצמו בקאסט משובח - בו בולטים שניים מעל כולם - ראפאס ופאסבנדר.
"כשהבאתי את השם של נוּמי ראפאס לאולפנים, הגיעו התגובות הרגילות: 'היא לא מוכרת באמריקה, היא לא סיגורני וויבר'. אבל, אני התעקשתי. יש בה משהו מדהים. היא טוטאלית ואני מת עליה. במקרה של מייקל. לא חשבתי שהוא יעשה את התפקיד למען האמת, כי דיוויד לא נכנס בדיוק לטווח התפקידים שהוא עשה עד היום.
אז איך קרה שהוא בכל זאת השתלב בסרט, וגם בקמפיין הוויראלי?
"אין בדיוויד שום דבר גברי או מאצ'ואיסטי, אבל בסופו של יום, זה מה שמשך אותו לתפקיד. הוא משחק פה משהו שהוא יצירה של אדם, בלי מסיכות. וכשהוא אומר משהו, הוא באמת מתכוון לזה, פשוטו כמשמעו. כשהוא בודק גבולות, ואת התוצאות של המעשים שלו, הוא מסתכל על הכל בעין בלתי מזוינת. מייקל פשוט תפס את הדמות. לדעתי, הוא נותן פה הופעה פנטסטית. פנומנלית ממש".
צפו במייקל פאסבנדר מציג את עצמו כאנדרואיד דיוויד 8
אתה מתחיל בעבודה עכשיו על פרויקט גדול נוסף, סרט ההמשך ל"בלייד ראנר".
"כן, הפעם זה באמת המשך. כש'בלייד ראנר' יצא ב-1982 הוא הגיע מכלום. לדעתי הסרט הצליח בבתי הקולנוע, אבל אולפני האחים וורנר לא הסכימו איתי. הם השקיעו בו 23 מליון דולר, והוא לא עבד כי האריסון פורד נודע אז כאידיאנה ג'ונס, ואף אחד לא קיבל את זה בעין יפה, שמישהו מצליח לכסח לו את הצורה. עכשיו, 'אינדיאנה ג'ונס' מאחורינו, אז אפשר להמשיך את העבודה על הפרויקט".
ולא מלחיץ אותך להתמודד שוב עם הביקורות?
"כן, בוודאי. אני מנסה לא לקרוא אותן. אבל, תמיד ביקרו את הסרטים שלי. 'בלייד ראנר' נקטל על ידי הביקורות מיד בהתחלה, ומה קרה? אותם אנשים אכלו בסוף את הכובע".
