העצות שנתניהו וברק לא רוצים לקבל
כל אזרח צריך לקרוא בדאגה רבה את דו"ח המבקר על המשט. וזו לא השיטה - אלה המנהיגים. כל עוד מערכת הביטחון לא מוותרת על המונופול המודיעיני ונתניהו מתחמק מהכרעה - גם בהמשך, תהליכי קבלת ההחלטות על החיים של כולנו יהיו פגומים
ייתכן מאוד שכבר בחודשים הקרובים תצטרך הצמרת הביטחונית-מדינית להחליט אם לתקוף או להימנע, בינתיים, מתקיפת מתקני הגרעין באיראן. ייתכן גם שכבר בתקופה הקרובה יידרשו הקברניטים בירושלים להחלטה אסטרטגית אחרת: אם לפעול צבאית בסוריה או בלבנון (ואולי בשתיהן במקביל). הפעם כדי לסכל אפשרות - שהמודיעין המערבי מצביע עליה כעל אפשרות ממשית - שהנשק הכימי והביולוגי ומערכות הטילים המתקדמות שצבר משטר אסד ייפלו לידיים לא אחראיות: חיזבאללה או קבוצות ג'יהאד טרוריסטיות סוניות שכבר פועלות בסוריה במסגרת מה שמכונה "האופוזיציה".
עוד על דו"ח המבקר ב-ynet:
האם ישראל תשלח את צה"ל למתקפה מקדימה בסוריה כדי למנוע התממשות תרחישים אלה? או שמא תחליט לטפל בבעיה בשיתוף פעולה עם ארה"ב וגורמים בנאט"ו, כולל טורקיה? בכל מקרה, בין שמדובר באיראן ובין שמדובר בסוריה, מדובר בהחלטות שעלולות להכניס את ישראל לעימות מתמשך ואולי אפילו להצית מלחמה רבתי.
זאת בדיוק הסיבה שבגללה כל אזרח צריך לקרוא היום בתשומת לב ובדאגה רבה את דו"ח מבקר המדינה על תהליכי קבלת ההחלטות בהקשר למשט הטורקי ועל תפקוד המטה לביטחון לאומי (המל"ל). שני הנושאים והעניינים קשורים זה בזה לבלי הפרד. הצמדתם זה לזה ממחישה כי הנזק שנגרם לביטחון ישראל ולמעמדה הבינלאומי בפרשת ה"מרמרה" נובע בעיקר מתהליכי קבלת החלטות לוקים בחסר, ומהעובדה שלמערכת הביטחון יש מונופול על המידע ועל הכנת ההצעות לפעולה.
עוד כתבות על דו"ח המבקר:
בלי דיון ובלי מידע: כך התכונן נתניהו למשט
כך הפסידה ישראל בקרב ההסברה על המרמרה
דו"ח המל"ל: ראש הממשלה התעלם מהחוק
המבקר לא מסתפק בהצבעה על הליקויים שחשף בפרשת המשט ועבודת המל"ל בכלל. בסכמו את דו"ח המל"ל הוא מציב במפורש פנס אזהרה מהבהב לגבי העתיד: "בראייה כוללת", קובע מיכה לינדנשטראוס נחרצות, "לא מתקיים תהליך קבלת החלטות מיטבי בדרג העליון של מדינת ישראל בנושאים חיוניים אשר בדרך כלל אינם גלויים לעין הציבורית". אלו דברים מפורשים הסותרים את דברי ההרגעה שמשמיע שר הביטחון אהוד ברק בעניין האפשרות של תקיפה באיראן. ברק טוען כי ההחלטות בעניין זה צריכות להתנהל הרחק מהעין והאוזן הציבורית-תקשורתית, אך הן מתקבלות באחריות ובתהליכים סדורים רבי משתתפים.
מסקנות המבקר גם מושכות את השטיח מתחת לטענה כי חוסר המשילות שמפגינות ממשלות ישראל לדורותיהן נובע מהשיטה הפוליטית והמשטר. הדו"ח כמעט זועק "זו לא השיטה, טמבל, אלא הקברניטים והאופן שבו הם מקבלים החלטות".
עשו צחוק מהחוק
ואמנם, מבין השורות היובשניות של דו"חות המבקר עולה סיפור לא טוב. תחילתו אחרי מלחמת לבנון השנייה. ועדת וינוגרד שמונתה לחקור את כשלי המלחמה הסיקה מסקנות וועדת ליפקין-שחק המשיכה ותרגמה אותן לשפת המעשה. עבודת ועדות אלה שימשה בסיס לחוק המל"ל שחוקקה הכנסת ב-2008. החוק קובע כללים מפורשים שעל פיהם המטה לביטחון לאומי יקבע את סדר היום לדיוני הממשלה ולדיוני וועדת השרים לביטחון לאומי (הקבינט) בעניינים ביטחוניים ומדיניים מרכזיים. המל"ל גם יכין עבור השרים את הרקע והחלופות לפעולה, וכן עבודות מטה בנושאים מרכזיים הנוגעים לביטחון המדינה ומדיניות כלכלה וחברה.
המטרה העיקרית של המחוקקים הייתה לשים קץ לתופעה שבאה לידי ביטוי כואב במלחמת לבנון השנייה, ולפיה החלטות הקברניטים כמעט בכל נושא מרכזי ואסטרטגי "שבויות" בידי מערכת הביטחון. עוד לפני חקיקת חוק המל"ל קבעה הכנסת בחוק יסוד: הממשלה כי הקבינט הוא הגוף המצומצם שהוסמך על ידי הממשלה (שהיא המפקד העליון של צה"ל) לקבל החלטות אסטרטגיות בנסיבות המונעות את הבאתן בפני הממשלה כולה. מכאן שראש הממשלה ושר הביטחון חייבים להביא לדיון בקבינט - ולקבל את אישורו - כל החלטה מרכזית בענייני ביטחון ומדיניות בינלאומית שאינה מוכרעת במליאת הממשלה. יתרה מזאת: ראש הממשלה חייב לכנס את הקבינט הביטחוני אחת לשבועיים ולדווח לו.
בפרשת המשט הושמו שני חוקים אלה לצחוק. את הדיונים על ההכנות למשט קיים נתניהו בפורום השביעייה, שאין לו שום מעמד חוקי ומחייב. את ההחלטות קיבלו למעשה בצה"ל ואצל שר הביטחון. פורום השביעייה שימש, במקרה הטוב, כחותמת גומי. ראש הממשלה לא רק שלא כינס את הקבינט לדון במשט, אלא שהוא לא טרח בכלל לכנסו במשך תקופה ארוכה.
וזה לא הכול. במקום שהמל"ל יציג לראש הממשלה ולשרים חלופות ודרכי פעולה אפשריות, ריכז את עבודת המטה המזכיר הצבאי (האלוף יוחנן לוקר), שאין לו מטה משלו, ואשר שימש למעשה כזרועם הארוכה של צה"ל ושר הביטחון בלשכת ראש הממשלה. ראש המל"ל ד"ר עוזי ארד והמשנה שלו (קצין בכיר בחיל הים) דווקא כינסו דיונים ואף עשו מאמץ להכין חלופות, צבאיות ולא-צבאיות, לסיכול המשט. אולם שר הביטחון סירב לשלוח את נציגי צה"ל לדיונים במל"ל. בסופו של דבר התקיים דיון חפוז בעבודת המל"ל לפני המשט - אך לא אצל נתניהו אלא אצל לוקר... וכן הלאה.
גם הכישלון של מערכת ההסברה הלאומית והבינלאומית אחרי העימות על המרמרה נבע מכך שצה"ל התחשב בעיקר בשיקולי הצגת תוצאות המבצע לציבור הישראלי, ולכן השהה את הפצת גרסתו לתקשורת העולמית והחמיץ שעות יקרות שבהן כיכבה הגרסה הטורקית.
משהו זז
החלק בדו"ח המבקר הנוגע לעבודת המל"ל רק משלים את התמונה הקודרת המצטיירת לגבי קבלת ההחלטות בפרשת המשט. בתשובותיו למבקר מודה ראש הממשלה כי "מידר" את המל"ל מתהליכי קבלת החלטות חשובים כמעט בכל נושא - מנושאים מבצעיים ועד החלטות על הצטיידות צבאית ומצע לדיונים על תקציב הביטחון ותקציב המדינה.
מהדו"ח עולה שראש המל"ל בתקופת הביקורת, עוזי ארד, יזם ללא הרף ועשה כמה עבודות חשובות אבל נתקל בקשיים ובמכשולים. אלו נבעו בחלקם מכוח אדם ותקציבים שנמנעו מהמל"ל, ובחלקם סתם מהפרעות ומהתעלמות מצד הגורמים שהמל"ל אמור לשרת אותם, בראשם - נתניהו עצמו. המבקר מצדיק כמעט אחת לאחת את טענות ארד כפי שהציגן ב"ידיעות אחרונות" אחרי שהתפטר בכעס מתפקידו. זאת אחרי שהוטחו בו האשמות שווא כאילו הדליף חומר מסווג וכי בגלל זה נשלל ממנו הסיווג הביטחוני.
אולם אין רע בלי טוב. נראה שהסקנדל התקשורתי והציבורי שחוללו ארד ודו"ח המבקר הביאו לתוצאות המקוות. המבקר מציין במפורש כי מאז שנכנס ארד לתפקיד ב-2009 חל שיפור לא רק בתפקוד המל"ל, אלא גם באופן שבו הממשלה נעזרת בשירותיו.
אם כתוצאה מאמצעים שקיבל המטה ואם מפני שהקברניטים מטים אוזן להמלצותיו ולהמלצות "הראש" החדש - האלוף (מיל') יעקב עמידרור. לאחרונה אף שותף הגוף שבראשותו בעשרות דיונים אסטרטגיים עם ארה"ב, משמע בנושא איראן.
טוב לסיים בנימה אופטימית אבל אסור להיתפש לאשליות. מערכת הביטחון וצה"ל, שהתנהלותם גרמה בעקיפין להתפטרות כמעט כל ראשי המל"ל בעבר, עדיין נלחמת על המונופול שיש לה על המידע המודיעיני ועל תהליכי קבלת ההחלטות האסטרטגיות. כל עוד המערכה לא הוכרעה בצורה חד משמעית על-ידי ראש הממשלה, יימשכו תהליכי קבלת החלטות "לא מיטביים" לאפיין את ממשלת ישראל. גם בנושאים שבהם חיי אדם נמצאים על כף המאזניים.
לפנייה לכתב/ת 
