שתף קטע נבחר

צילום: AP

פרופורציות, רבותיי, פרופורציות

הפרשנים כבר הופכים את איטליה לגרמניה המלהיבה של שנות האלפיים, את גרמניה לספרד הלוזרית של שנות התשעים, ואת ספרד לאיטליה המשעממת של כל השנים. גם שליח ynet ספורט מחזיק אצבעות לאזורי אבל ממליץ להכניס את ההתלהבות למקפיא. וגם: הקשר בין היורו לווימבלדון

המילה הכי נפוצה בקרב השדרים הספרדים בשנים האחרונות, היא "פארה", או בעברית: "ל". צ'אבי, פארה אינייסטה, פארה צ'אבי, פארה אינייסטה, פארה צ'אבי, פארה אינייסטה, פארה פברגאס, פארה אינייסטה, פארה בוסקטס, פארה קסיאס, פארה בוסקטס, פארה אינייסטה, פארה צ'אבי".

 

  • יורו 2012 - הנבחרות, הכוכבים, האצטדיונים, התמונות

 

על כל טיקי, טקה. ככה בערך 800 פעם במשחק. רגע, למה בערך, קבלו על המילימטר: הממוצע של הספרדים ביורו הזה עומד על 844 ניסיונות מסירה לערב. אז אם קפצתם להביא בירה מהמקרר, חזרתם אחרי דקה ושאלתם "מה פספסתי?" התשובה תהיה בדרך כלל "9.37 מסירות של ספרד".

 

צילום: EPA

 

 

ככה נגמר בדרך כלל הטיקי והטקה (צילום: EPA) (צילום: EPA)
ככה נגמר בדרך כלל הטיקי והטקה(צילום: EPA)

 

חגיגה של יורו ב-ynet ספורט

 

ברחוב קרשאטיק, ה"דיזנגוף" של קייב שהפך לנחלת בנימין לכבוד גמר היורו אבל במקום מירי אלוני ומאות עוברי אורח אדישים, אלטון ג'ון ומאה אלף מארחים

משולהבים), אני פוגש את חוליו הספרדי, ומציק לו עם השאלה המתבקשת: "אתה אוהב את הסגנון הזה?" "לא, אני ממדריד, לא מברצלונה", הוא עונה ומעלה שוב את נושא המחנאות הלאומית, "אנחנו רוצים לבעוט, לבעוט, לבעוט, לא למסור, למסור, למסור". ואז הוא מעביר את הכדורגל אליי: "אבל אנחנו בגמר וזה מה שחשוב, אתה לא חושב?".

 

אני בכלל מעדיף לא לחשוב. לפעמים כדאי להדחיק. בטח אם אתה אוהד איטליה, כנראה הנבחרת הכי לא מוערכת בעולם, ובטוח הנבחרת הכי מושמצת בישראל, לפעמים בצדק. שאנחנו נטיף למישהו על כדורגל אטרקטיבי? שאנחנו נעז לטעון שהאמצעים מקדשים את המטרה?

 
שאנחנו לא נתרווח על הספה ונתמוגג מהפרשנים שהופכים את איטליה לגרמניה

המלהיבה של שנות האלפיים, את גרמניה לספרד הלוזרית של שנות התשעים, ואת ספרד לאיטליה המשעממת של כל השנים? (רק את אנגליה, כמובן, כבר מזמן אי אפשר להפוך לשום דבר).

 

ואחרי כל זה, צריך להיות הוגנים ולהכניס את ההתלהבות למקפיא. נכון, איטליה שיחקה מצוין מול ספרד במשחק הפתיחה, אבל אם פרננדו טורס היה קצת יותר דויד וייה וקצת פחות טורס, זה היה יכול להיגמר גם ב-1:3 לספרדים. נכון, השליטה מול אנגליה הייתה מושלמת, אבל כמו הסכמנו שזו לא חוכמה.

 

נבחרת איטליה ביקום המקביל (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
נבחרת איטליה ביקום המקביל(צילום: רויטרס)

 

והנה גרמניה (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
והנה גרמניה(צילום: רויטרס)

 

נכון, פראנדלי פירק לגורמים את יוגי לב, אבל כמו שלמדנו גם בשני הטורנירים הקודמים, טקטיקה היא לא הצד החזק של הגרמנים. נכון, איטליה בועטת הכי

הרבה פעמים למסגרת (11 למשחק, לעומת 9.8 של הספרדים), אז איך זה שהבקיעה רק שישה שערים עד עכשיו? פרופורציות, אנשים, פרופורציות.

 

כמה שעות לפני חצי הגמר בוורשה, אני משתעשע לי עם תיאוריה חדשה, ששואבת השראה מיקום מקביל ליורו. גרמניה היא פדרר. איטליה היא נדאל. הגרמנים רואים את עצמם הכי גדולים בהיסטוריה, וברור שיש להם קייס, אבל יש את היריב האחד הזה שהם פשוט לא מסוגלים לנצח. אחרי ה-1:2 המרשים אני חושב לעצמי: עכשיו תביאו את הטוען לכתר החצוף שהחליט להשתלט על העולם ולהיות בעצמו הגדול בכל הזמנים. ג'וקוביץ', כלומר ספרד.

 

עוד לפני שהפסקתי להשחיל עוד "פארה אינייסטה" אחד, אני מגלה שנדאל הפסיד למדורג 100 בעולם ועף מווימבלדון. ככה זה עם תיאוריות, לא מחזיקות חמש דקות. אבל ניצחון על הבלתי מנוצחים בגמר היורו? הוא כבר שווה תהילת עולם. פורצה איטליה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
שחקני נבחרת ספרד
צילום: רויטרס
מומלצים