אל עצמו: מיכה ביטון כבר לא כועס על אלוהים
הילדות בצל האבל, הבדידות שנכפתה בגיל 10 במשפחת האומנה המפורסמת במדינה - וההצלחה למרות הקשיים. מיכה ביטון, מוזיקאי בולט וההשראה לספריה של גלילה רון-פדר, מדבר על הכל. "היום הנחת התפילין משרה עלי סוג של יוגה מהפנטת"
דרך ארוכה עבר הילד היתום משדרות שהגיע למשפחה אומנת בירושלים, והתגלגל בין דפי הספר "אל עצמי" - עד שמצא את השקט ואת ההשלמה עם הגורל ועם אלוהים. מיכה ביטון, היום אחד היוצרים המוערכים בישראל, היה רק בן 9 כשנפטר אביו, ומהלך חייו השתנה באחת. אמו שנותרה מטופלת בעשרה ילדים, הבחינה בהידרדרות של בנה המוכשר, ושלחה אותו למשפחת אומנה בירושלים.
עוד ב"אורות":
אפללו על המעריצות: מרבה נשים - מרבה כשפים
ביטון, אז תלמיד כיתה ה', הגיע לביתה של הסופרת גלילה רון-פדר, שם החל פרק חדש ולא קל בחייו - אך בונה ומפרה, לדבריו. "הרגשתי דפוק", הוא מספר לעציון מאיר. "הרגשתי שהכה בי גורל אכזר. לא רציתי להיות מיכה. רציתי להיות ילד אחר... הבדידות נכפתה עלי".
הספר "אל עצמי" של רון-פדר ספוג השראה מילדותו של ביטון. "הייתי מחובר לאבי, וכאשר הבנתי שהוא לא יחזור, הרגשתי שאין עוד טעם. כעסתי על אלוהים. הייתי הולך לחורשה, מוציא מחברת וכותב מכתבי געגוע לאבא".
לימים הפך ביטון למוזיקאי מוערך, והוא מעיד כי הכעס התפוגג: "הבנתי שיש נקודות אור בכל דבר שקורה, ושום דבר לא סתם", הוא אומר. "אני מרגיש שאלוהים חלק ממני, ובמהלך השנים הרגשתי שאני צריך לעשות משהו מעבר לתחושת הקירבה הזאת. להתחיל שוב את הבוקר עם איגרת הרמב"ן או עם הנחת התפילין שכבר משרה עלי איזה סוג של יוגה מהפנטת. צינור מאוד מייצב".
לפנייה לכתב/ת 
