מסטנדאפיסט לאנליסט
לא פשוט היה המעבר מגרטל לגלעד ויינגרטן. מליצן למדען, מאלכימאי למיקרוביולוג. עמיר פלג מעיר את רוממה, מקום הולדתו של עמית רומם
אמש נפרדנו מגיבור האומה החדש, משה גרטל, שסיים בתגלית מרעישה: "מדליית זהב מצופה זהב, כסף מצופה כסף, וארד? מצופה ברונזה". ציפיתי שד"ר ברוך (בוקי) צ'יש יסביר לו שארד וברונזה זה אותו דבר, אבל אחרי נאום הפרידה הגרוטסקי, יש לי רק שתי מלים: ברוך (בוקי) שפטרנו.
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
שלל תקצירים ב-ynet ספורט
לא פשוט היה המעבר מגרטל לגלעד ויינגרטן. מהחרטטן לרקורטן, מהסטנדאפיסט לאנליסט, מליצן למדען, מאלכימאי למיקרוביולוג. "עכשיו היתרונות הפיזיולוגיים של הקנייתיות ושל האתיופיות יתחילו לתת פרי", אמר ויינגרטן באמצע ריצת ה־10,000 לנשים. "היכולת שלהן להזרים דם לגוף, עשרות ליטרים בדקה". מיד נזכרתי שלפני כמה שנים הטמבלים ממשרד הבריאות ומד"א השמידו כמעט את כל מנות הדם שנלקחו מעולי אתיופיה - והתקשרתי לרופא המשפחה.
הד"ר ביקש קודם כל להירגע, כדי שלא יעלה לחץ הדם. אחר כך הוא הסביר לי שכמות הדם בגוף לא משתנה, שגם הלב של פולניות ושבדיות יכול להזרים אותן כמויות, ושהכל עניין של דופק, המוגלובין וחומצת חלב. בכל מקרה, התעקש הדוקטור, האתיופיות עצמן אינן יכולות לשלוט על העניין ולהזרים לעצמן דם לגוף. אלא אם כן הן ירוצו עם אינפוזיה.
מריצה לקרקס
אוסקר פיסטוריוס הוא גיבור על יותר מכל המדליסטים שזכו בזהב באולימפיאדה. כולנו משתמשים בביטוי "קצה גבול יכולתו של האדם" כשנשבר
שיא, אבל האדם הזה שבר שיאים על אנושיים.
ועדיין, ההחלטה לאפשר לו להשתתף באולימפיאדה, היא גימיק שיווקי שערורייתי של הוועד האולימפי הבינ"ל. גם יש בה פתח לתקדימים מסוכנים. הפרוטזות האלסטיות של הפנומן הדרום־אפריקאי מעניקות לו יתרונות שאין לרצים האחרים. רק לשם ההמחשה, תארו לעצמכם שהוא היה מרכיב על רגליו קפיצים, ומתחרה בקפיצה לגובה.
אם אין לי לי מי לי
ברוממה (מקום הולדתו של עמית רומם), עסקים כרגיל. כשיש כמה אירועים במקביל וצריך להחליט מהיכן לשדר, לא לדאוג, הם כבר יבחרו
במקום הלא נכון.
סוף סוף יש לנו תותחית על כמו לי קורזיץ שדוהרת למקום הראשון, שהחיינו וקיימנו גם מצלמים את זה - והם חייבים לקטוע את השידור לטובת מוקדמות ה-100, שבהן אלוף העולם הג'מייקני יוהאן בלייק מנצח בהליכה (ולא רק במובן המטאפורי). אז בסדר, תעברו לעשר שניות, אבל למה צריך לדחוף גם את טקס הצגת המתחרים, ובסוף לתקוע עוד חסויות? לאמריקאים יש את נבחרת החלומות, לנו יש את נבחרת החלמאים.
ורק הערה קטנה לשליחנו באוקיינוס, ליאן וילדאו, שנזרק למים מוקדם מדי: לזמנים בשייט אין שום משמעות. כשאין מה להגיד, קח טיים אאוט.
רשלנים כמו נעל
הסיפור של דונלד סנפורד, ששניות לפני המרוץ התווכח עם המארגנים וטען שגנבו לו את הנעליים, הוא בדיחה, בדיוק כמו איגוד האתלטיקה.
למדינה אטומה שמגרשת זרים כמו זבובים, אין שום בעיה לאמץ לחיקה אתלטים בינוניים מינוס, כמו גם קופצת המוט האמריקאית ג'יליאן שוורץ, שיעשו
בושות וישמשו עלה תאנה לאיגוד כושל שחירב את הענף עד היסוד. כשסטנפורד יחזור לארץ, הם חייבים לברר מה קרה, ובטקס קולקטיבי לתלות את הנעליים.
אחרי הרץ שלא שמע את המזניק, הקופץ שאיחר לתחרות, והשחיינית שנקרעה לה המשקפת, מעניין מה עוד צופן לנו הספורט הישראלי. קלע שנגמרה לו התחמושת או רוכב סוסים שיגיע על חמור?
לפנייה לכתב/ת 
