זקנה, לחוצה, חסרת ברק / "הכל מקצועי"

חגיגת תקצירים ב-ynet ספורט:

• את המספרת הנדירה של רן יצחק כבר ראיתם? / תקצירי ליגת העל
• מהפך ענק לליברפול מול טוטנהאם / תקצירי הפרמייר-ליג
• משבר? צפו במכבי ת"א סופגת הפסד שני ברציפות / תקצירי ליגת ווינר
• ובאירופה: החבורה של בלאט חזרה מהקבר / תקצירי היורוליג
  

וכשמשהו הופך לאופנתי הוא מאומץ ע"י הרוב. זו יכולה להיות טקטיקה מצליחה, שיטות אימון, אפילו טיפוח שחקנים בעלי אופי מסוים. כולם רוצים להיות חלק מהקדמה. אבל האופנה, כדרכה, עלולה להגיע באיחור לכדורגל הישראלי, ולעיתים היא פשוט לא מובנת או מיושמת כהלכה.

הליגה הסדירה של עונת ‭,2012/13‬ שתסתיים הערב, הציגה לנו כמה מגמות ברורות מתחומים מקצועיים שונים. כל המגמות האלה קשורות אחת בשנייה, והחיבור ביניהן מסביר את אופייה של הליגה - זקנה, לחוצה ומתקשה להסתגל לשינויים.

• לטורים נוספים של אורי קופר
  

טקטיקה: רחוקים מאירופה

כמעט כל קבוצות הליגה, ממכבי ת"א במקום הראשון ועד הפועל עכו באחרון, עברו לשחק העונה באופן קבוע עם שלושה קשרים במרכז, או שעשו זאת בחלק גדול מהמשחקים. זו גם, אפשר להגיד, המגמה העולמית: ה־4־4־2 מת מזמן, או לפחות נמצא בשלבי גסיסה.

אבל ה־4־3־3 הישראלי לא דומה לשיטת המשחק הפופולרית ביותר באירופה. המערך האהוב ביותר היום ביבשת מכונה גם 4־2־3־‭,1‬ והוא מתאפיין בכך שהקשר השלישי במרכז נמצא יותר קדימה, בקו

של שני שחקני האגפים. תחשבו על מסוט אוזיל בריאל מדריד או טוני קרוס בבאיירן מינכן. השיטה הזו עברה גם לקבוצות דרג הביניים, אבל הכדורגל הישראלי, שאימץ את שלושת הקשרים המרכזיים העונה, רחוק מזה. אצלנו כל השלושה קרובים אחד לשני מאחור. ההעתקה הושלמה, אבל לא במלואה. ויש לכך השלכות - מיד נגיע אליהן.

קידום שחקנים: מה זה בכלל ‭(1)‬

אחת הסיבות להיעדרם של הקשרים ההתקפיים היא שזן השחקנים הזה פשוט לא גדל פה כמו בעבר. במשך השנים הכדורגל הישראלי התגאה בדבר אחד - ייצור שחקנים יצירתיים וטכניים שאוהבים לשחק מאחורי החלוץ. מסיני ומלמיליאן ועד רביבו ובניון. בליגה הישראלית היום השחקנים האלה כבר לא נמצאים על העץ, מחכים שיקטפו אותם.

הוסט לאגף. דור מיכה(צילום: עוז מועלם)

זה קרה גם כי שחקנים כמו מאור מליקסון וליאור רפאלוב כבר לא בארץ, אבל גם כי הכישרונות הצעירים מתבקשים לשחק באגפים. המאמנים פוחדים לתת להם אחריות על יצירתיות המשחק. אייל גולסה, למשל, עבר לשחק בעמדה אחורית יותר. דור מיכה ואפילו אמיר עגייב משחקים בצדדים.

הסיפור הזה הוא חלק ממשהו רע שעובר על הליגה הישראלית. ציפינו שעם העזיבה המאסיבית של שחקנים לחו"ל המאמנים יטפחו הרבה יותר צעירים, אבל העונה הנוכחית היא פשוט נוראית בהקשר הזה. הסטטיסטיקאי ירון משעל מצא שהגיל הממוצע של השחקנים בליגה העונה הוא ‭– 26.8‬ הגבוה ביותר בישראל מאז ומעולם.

מעלה את ממוצע הגילאים. וואליד באדיר(צילום: ראובן שוורץ)

ליגות "מייצאות שחקנים‭,"‬ כמו הישראלית, הפכו בשנים האחרונות להיות צעירות יותר. הרבה יותר. ממוצע הגילאים בקרואטיה או בהולנד, למשל, נמוך מ־‭.24‬ הליגה הישראלית השנה, לעומת זאת, היא אחת המבוגרות בעולם. נקודה שלילית למחשבה.

סקאוטינג: מה זה בכלל ‭(2)‬

נהוג לומר שכמות גדולה של שחקנים זרים פוגעת בקידום הצעירים, אבל לא הזרים הם אלה שמפריעים לכישרונות המקומיים, ממש לא. הראיה לכך היא עבודת הסקאוטינג הגרועה שנעשתה בליגה העונה. בעצם, קצת מצחיק לקרוא לזה "סקאוטינג‭,"‬ מילה שמצביעה על חיפוש ואיתור, בעוד שבישראל הקבוצות לא מוצאות שחקנים בעצמן אלא בוחנות את מה שהציעו להן הסוכנים. התוצאה הזו כל כך אומללה, שאפשר להכריז על עונת ‭2012/13‬ כעל עונת הפגיעה בזרים הגרועה ביותר שהייתה פה.

מהזרים הבודדים שהצליחו העונה. דרקו טאסבסקי(גיל נחושתן)

נכון, נחתו כאן שחקנים כמו ראדה פריצה, דייויד מנגה או דרקו טאסבסקי, אבל הם היוצאים מהכלל. בתחילת העונה החתימו 14 קבוצות הליגה 47 זרים חדשים, שלא היו בקבוצה בעונה הקודמת. 23 מהם, חצי מהכמות, כבר עזבו את ישראל. בעולם משתמשים בחברות סקאוטינג ובכלים שונים שעוזרים לאתר שחקנים. בישראל יוטיוב הוא עדיין הכלי המועדף. והקבוצות נתקעות. לא סתם הוחתמו ומוחזרו העונה בארץ 29 זרים שכבר היו פה פעם – מג'ון פנטסיל ועד ג'קו ערפאת – יותר מבכל עונה אחרת.

סגנון: הנעת כדור סתמית

המגמות השונות ייצרו פה העונה כדורגל שלא מתחבר לטרנד העולמי. משחק עם שלושה קשרים מרכזיים בלי הברק ההתקפי, היעדר דם מקומי צעיר, וכישלון בערך מוסף מהשחקנים הזרים, הובילו לסגנון משחק די דומה ברוב הקבוצות: הנעת כדור סתמית ואיטית בין שחקנים בעלי אותו אופי.

והיו גם נפילות. ג'ון פנטסיל ואריק דג'מבה דג'מבה(צילום: ראובן שוורץ)

תסתכלו על הפועל ת"א לדוגמא. דג'מבה־דג'מבה, ממן, אלמוג כהן – כולם קשרים מרכזיים שמניעים כדור מאחור. אותו הסיפור קיים בהפועל באר־שבע (סוארס, אוסייקו וגזל) או בהפועל חיפה (דורה, אבוקרט, אראל‭.(‬ זהו הסגנון הרווח בכדורגל הישראלי העונה. לאו דווקא רע, אבל מעט משעמם ומיושן.

הסגנון הזה הוא גם הסיבה לכך שבישראל, בניגוד למגמה העולמית, אין העונה עלייה משמעותית בכמות השערים הנכבשים והכמות דומה לזו של העונה שעברה. בנוסף, כמות השערים שבאמת נכבשת מכדורגל טוב ומסודר נמוכה. על אחוז השערים הגבוה שמגיע ממצבים נייחים העונה נכתב פה בשבוע שעבר, אבל זה לא הפרמטר היחיד המצביע על היעדר  כדורגלן מתוכנן.

יותר שערים ממצבים נייחים, פחות ממשחק מסודר(צילום: זהר שחר)

ברגעים האחרונים של המשחק הקבוצות נוטשות את הטקטיקה ואת סגנון המשחק הרגיל שלהן ועוברות למעין בלגן. התוצאות נראות לעין. 8 אחוזים מסך השערים העונה הובקעו בדקה ה־90 או בתוספת הזמן – מספר בלתי נתפש.

אקס פקטור: ראדי מעל כולם

אלירן עטר הוא שחקן העונה, זה ברור, אבל

כשמסתכלים על מה שיצר הכדורגל המקומי בחודשים האחרונים עולה מסקנה נוספת – מהראן ראדי הוא השחקן החשוב של העונה. זה שהשפיע עליה יותר מכל.

מכבי ת"א נמצאת בסירה דומה לזו של יתר קבוצות הליגה. לאוסקר גרסיה, שכמו כולם משחק עם שלושה שחקנים במרכז, חסר את אותו קשר התקפי מדובר. גונסאלו גרסיה היה אמור למלא את המשבצת הזו, אבל התברר כאכזבה. ערן זהבי הגיע מאוחר ולא מוכן. דור מיכה מועדף בצד ימין. ראדי, בנוסף לעבודה ההגנתית והנעת הכדור במרכז המגרש, לקח לעצמו את תפקיד ממלא המקום, והפך את העונה של מכבי למצוינת.

השחקן החשוב ביותר של מכבי ת"א(צילום: ראובן שוורץ)

קצת מצחיק שדווקא ג'ורדי קרויף, אחד שהגיע לפה מרחוק, הימר על ראדי. סכום מצחיק של 17 אלף יורו העביר אותו לקריית־שלום וראדי, השחקן היחיד שפתח בכל המשחקים של מכבי (והוחלף רק פעם אחת בדקה ה־‭,(85‬ הפך את השיטה שקרויף ואוסקר הביאו לפה לאפשרית. עם 7 שערים ו־10 בישולים, ראדי הוא סיפור ההכרעה של עונת ‭.2012/13‬

‭ori-c@yedioth.co.il‬

‭#CoopSport ‬