אכזבה עצומה ושיעור חשוב / טור

על השער שנבחרת ישראל ספגה בדקה ה-91 אפשר להסתכל משני כיוונים, דרך שתי תפיסות עולם שונות. אם אתה מאמין שהחשיבות העליונה של הנבחרת הצעירה היא לספק תוצאות באליפות הזו, הרי שהשער הוא אכזבה עצומה. מצד שני, אם המחשבה העיקרית נתונה לשיפור הכדורגל הישראלי - כפי שתופסים זאת במדינות מתוקנות - יש סיבות לברך על השער הכביכול מבאס הזה.

עוד ב-ynet ספורט:

השופט ישעיה הושעה מההתאחדות

גיא לוזון ממש לא מרוצה

ומי זכה לשבחים מניימאר?

כן, לברך. לא שקיוויתי, חלילה, שהנבחרת תפסיד את המשחק. ממש לא. והיה כואב לראות את האוהדים ביציע. אבל אם משחקים של נבחרות צעירות נועדו ללמד משהו את השחקנים, המאמנים וגם את העסקנים, הרי שהמשחק הזה היה השיעור המושלם לכדורגל הישראלי. השיעור שהיה צריך להעביר לו מזמן. רק חבל שאף אחד לא מבטיח ששכר הלימוד יעזור פה, זה כבר תלוי בתלמידים.

אני לא מדבר רק על השער האחרון, הוא פשוט הוריד את מסיכת האופוריה המטשטשת ואיפשר לדבר על הנושאים האחרים. ויש הרבה

 כאלה. הגנה ישראלית טיפוסית, ולא במובן החיובי, פאניקה במצבים נייחים, חוסר יכולת לשלוט בקצב גם מול 10 שחקנים, חוסר אונים בדקות האחרונות. או בקיצור - הבעיות הקבועות. חצי אצטדיון ניחש שהשוויון יגיע ברגע האחרון. אתמול ראינו מקרוב איך באירופה לומדים כדורגל ואצלנו לומדים לשחק.

שחקנים כמו גולסה וטואטחה רוצים אירופה, אבל אירופה זה לאו דווקא אנגליה, ואפילו בלגיה. אירופה היא קודם כל נורבגיה. לדעת לעצור כדור, לדעת להכניס ברך לפני ירך בהגנה. השחקן היחיד שיש לו את כל חבילת הבסיס הזו זה ניר ביטון. אנשים יגידו "למה ללכלך", למה "להרוס את החגיגה". אבל זה בדיוק הזמן לעשות זאת. אם לא נציף את הבעיות עכשיו, בטורניר הזה, אנחנו חוטאים למטרה. ויש מטרה.

אירופה היא קודם כל נורבגיה. הסקנדינבים חוגגים(צילום: אורן אהרוני)

המלצת היום: משחק בין הולנד לגרמניה הוא תמיד חוויה, גם בנבחרות הצעירות. שימו לב למרכז הקישור ההולנדי עם קווין סטרוטמן מאיינדהובן (מועמד רציני למנצ'סטר יונייטד) ובעיקר לאדם מאהר של אלקמאר. מאהר, יליד מרוקו, יחסית צעיר לטורניר הזה, בן 19 בלבד, אבל כבר שיחק 4 פעמים בנבחרת הולנד הבוגרת. מהאליפות הזו ייצאו כמה שחקני על, מאהר אחד מהם.