"אימה אמריקאית": נשים נשים, יותר מנחשים
העונה השלישית של הסדרה מתמקדת במכשפות בעזרת שלל סטריאוטיפים. מתוך בליל של תחרה, וודו, ושאר כשפים היא מצליחה להעלות בכל זאת שאלות על גזע ועל נשים - אולי בהמשך היא גם תספק דיון מורכב יותר
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"שרלוק": הזוג הכי מוצלח על המסך
"מאמא-ליגה": עקרות בית מייאשות
הטריילר של העונה השלישית. דם, סקס ואופרת סבון
מי שמכיר את היוצרים ריאן מרפי ובראד פאלצ'וק (מוכרים בעיקר בשל "Glee" או "ניפ/טאק" המוקדמת יותר), יודע שהשניים אוהבים לערבב הומור שחור ומקאברי עם דם, סקס ועלילה שלא תבייש אופרת סבון. התוצאה היא לרוב טראשית לעילא, מהנה ולפעמים אפילו מעבירה איזה מסר על כל מה שקצת חריג ואמריקנים אוהבים לפחד ממנו.
אולי זו הסיבה ש"אימה אמריקאית" היא לא באמת סדרת אימה. היא לא מטפלת בקלישאות, במיתוסים של רוחות, שדים, חייזרים (ועוד ועוד ועוד בעונה השנייה) וכוחות על טבעיים באופן מעורר בלהות, אלא רק מציפה דרכם יחס לנשים, למיניות מוחצנת ולחרדות גדולות שכרוכות באמונה, בזוגיות, בהורות ובכל הערכים שהאומה האמריקנית נסמכת עליהם. שני היוצרים העלו על המסך מוטיבים שנחשבים למוקצים.
הפעם במקום להתפזר על מיליון ואחד נושאים אחרים, הסדרה חוזרת להתמקד במיתוס גדול אחד (וטוב שכך) - כישוף. העלילה עוסקת בפנימייה מיוחדת בניו אורלינס לנשים עם כוחות מוזרים, צאצאיות למורשת מכשפות.
כוחות על
הצופים נכנסים לפנימייה דרך עיניה של הבחורה החדשה, זואי (טאיסה פארמיגה, שחקנית חוזרת בסדרה) שמופנית לשם לאחר שהיא מגלה שיש לה כוח ספציפי ואכזרי במיוחד. את הבית העצום מאכלסות מעט בנות, כל אחת עם סיפור וכוח משלה: קוויני (גאבורי סידיב מ"פרשס") יכולה להפעיל כוחות וודו סדיסטיים כשמעצבנים אותה, מדיסון, (אמה רוברטס), התמצית של הנערה האמריקנית הפופולארית הביצ'ית שניחנה בכוחות שאת עוצמתם עדיין לא למדה, ונאן (ג'יימי ברואר הלוקה בתסמונת דאון והשתתפה גם כן בסדרה בעבר), שניחנה ביכולת לשמוע את המחשבות של אנשים.
בזמן שהיא מנסה לשמור על המתבגרות המבולבלות, היא נאלצת להתמודד עם סכנה נוספת מבית, כשאמה הלא אמהית פיונה (ג'סיקה לאנג) חוזרת לחייה עם אינטרסים משלה. השתיים לא מסכימות על כלום, ונראה שמאבקי כוחות עתידים להתרגש על הבית.
יכול להיות שהיוצרים רצו לרכוב על הצלחת הז'אנר ולתבל את הקונספט העתיק יותר של מכשפות בסקס אפיל עדכני של כוחות מיוחדים. רוב הזמן זה עובד, אבל העניין האמיתי נמצא בנושא אחר שהסדרה נוגעת בו – היחסים בין שחורים ללבנים, או במקרה שלנו, בין שחורות ללבנות.
עם הגעתה לאמריקה אחרת, מלאת שוויון לכאורה, אנחנו נחשפים לאירועי עבר מחרידים דרך דמותה של בייטס, וגם מובלים למחוזות של קהילה נוספת של נשים עם כוחות מיוחדים – נשות הוודו, נצר למשפחות העבדים, שנמצאות גם הן בניו אורלינס ומנהלות יחסים של שלום קר (מאוד) עם המכשפות ה"רגילות". הדינמיקה בין שתי התרבויות והמתח ההיסטורי העז ששורר ביניהן מעלה, גם אם באופן סטריאוטיפי למדי, שאלות רלוונטיות על גזע, אמהות ונשיות.
השחקניות עושות ברובן עבודה מופלאה כרגיל, אף שחבל שחלקן, ובראשן לאנג, ממשיכות לגלם את אותה הדמות לאורך כל העונות. הסיפורים התחלפו, אבל לאנג עדיין מגלמת דמות מבוגרת, שהיתה פעם מושכת וחזקה, והיום היא פשוט מרירה ושונאת נשים אחרות. יש לנו מספיק שנאת נשים בעולם - על המסך ומחוצה לו.
למרות החיבה של היוצרים לקיטש וטראש, תחילת העונה הזו מביאה עמה תקווה קלושה שבהמשך נראה מעט יותר מורכבות וזוויות נוספות של נשיות, אם הן לא ייבלעו בים הסמלים, התחרה והנחשים.
