היורה בא, גם הדוקר והמנסר: אימת סתיו

שנה קשה עוברת על הוליווד - זה כבר לא סוד. הנתונים שהתקבלו מבתי הקולנוע בין החודשים מאי לאוגוסט לא מבשרים טובות, ונכון לעכשיו נרשמת ירידה של כ-15 אחוזים במכירות הכרטיסים ביחס לקיץ 2013. על פי רוב, האולפנים ממתינים לעונה החמה כדי לשגר את הבלוקבאסטרים הכבדים והמושקעים שלהם, אולם הפעם אלו הכזיבו (למעט "שומרי הגלקסיה" שמסתמן כשובר הקופות של השנה). אבל למזלם של המפיצים, אחרי כל קיץ בא הסתיו - ואיתו סרטי האימה שלו.

ההגיון הכלכלי של הסתיו שונה בתכלית מזה של הקיץ. האולפנים משקיעים מאות מיליוני דולרים כדי ליצור סרטי סופר-הירוז, להיטי אקשן, פריקוולים וסיקוולים שיהדהדו באולמות ויסחפו את ההמונים אל בתי הקולנוע עם סטיפת מזומנים בידיהם ומשקפי תלת ממד על אפם. ואילו, כשהשמיים מתקדרים להם, והכל בחוץ נהייה אפור ומדכדך, מוציאים המפיצים מהמקפיא את הפקות האימה הזולות. הם יודעים שהפוטנציאל השיווקי של הזוועתונים הללו מוגבל, אבל ההשקעה בהם נמוכה. בסוף, כשבוחנים את המאזנים, מגלים כי אחוזי הרווח עליהם גדולים הרבה יותר מהבלוקבאסטרים הקלאסיים.

"אנבל". המשך לאילן היוחסין של ג'יימס וואן

קחו למשל את "השער" שיצא לאקרנים בישראל לאחרונה, ובאפריל בארצות הברית. הוא עלה למפיקיו כחמישה מיליון דולר בלבד - סכום אותו החזירו פלוס פלוס כבר בסוף השבוע הראשון בבתי הקולנוע בארצות הברית עם רווחים של כ-12 מיליון ד'. נכון להיום "השער" צבר כ-44 מיליון דולר בכל העולם (כ-27 מיליון דולר בארצות הברית). גם סרט האמה "הטיהור 2" נישא על הצלחת קודמו אשתקד, אף שנאבק השנה בלהיטי הקיץ. התקציב שלו גדל לתשעה מיליון ד' (ביחס לשלושה מיליון ד' שהשקיעו אולפני יוניברסל ב"הטיהור"), והרווחים: 71.5 מיליון ד' בארצות הברית (108.8 מיליון ד' בכל העולם).  

על כן, רק טבעי שעם בוא הסתיו בספטמבר מתחילים המפיצים לטפטף אל בתי הקולנוע סרטי אימה, ועכשיו - כשהגענו לאוקטובר, הטפטוף הופך לשיטפון. סחף מדמם של סרטי ערפדים, זוועותנים על-טבעיים, מותחני סלאשרים, אנתולוגיות ורימייקים - כולם חסכוניים, רובם קלאוסטרופים, וחלקם יהיו רווחיים ביותר בבתי הקולנוע, ב-VOD או אחר כך בהקרנות חצות מיוחדות לרגל האלווין כראוי לסרטי קאלט. ואיך ההיצע? תלוי בטעם שלכם. בכל אופן הנה הוא כאן לפניכם: 

סרטי ילדים, לא לילדים

מוטיבי אימה רבים ניזונים מהפחדים שלנו כילדים, או של אלו מביננו שהם הורים ודואגים לילדים שלהם. ויש גם כאלה שכהורים דואגים שהילדים שלהם יצפו בסרטים כאלה, כסוג של העשרה חינוכית חולנית שכזאת. טוב, זה עדיף על פליקים. השנה יש לאמא ואבא שלושה סרטים לבחור מהם - לבני נוער, לפעוטות ולתינוקות. אפילו כאלה שעוד לא נולדו, כמו במקרה של "אנבל" (תקציב מוערך של כ-6.5 מיליון ד') - סרטו של הבמאי ג'ון ר. לאונוטי והמפיק ג'יימס וואן, המוכר כיוצר סדרת סרטי "המסור", "הרוע שבפנים" ו"לזמן את הרוע". השבוע הוא עלה לאקרנים והניב 37.2 מיליון דולר עם יציאתו:

"אנבל" הוא בעצם ספין אוף ל"לזמן את הרוע", אבל נראה כמו המקבילה הנשית ל"צ'אקי". זוג הורים מצפים מותקף על ידי חברי כת שטנית, ואחרי לידת בתם הם מגלים כי ביתם רדוף ברוח נבזית שהתנחלה בבובה אנבל, שהבעל רכש כמתנה לאשתו ההרה (אותה מגלמת הממממ.. אנבל ווליס). כדי להציל את המשפחה, מזומנים מומחים כאלה ואחרים שאמורים למצוא פתרון לבעיה: איך בעצם מגרשים דיבוק מבובת עץ?

בדרך כלל הורים מקריאים לילדיהם סיפורים על המפלצת מתחת למיטה כדי להרגיע אותם שאין באמת דברים כאלה. ב"באבאדוק" של ג'ניפר קנט האוסטרלית, הטריק הזה לא עוזר. האם (החד הורית) מקריאה לסמואל בן השש סיפור על יצור אפל ושמו באבאדוק. הבן המפוחד רואה אותו בעולם האמיתי. דמיון מפותח? גם לאם נכונה פגישה לא נעימה איתו:

ילדים כמו סמואל גדלים להיות בני נוער פוחזים, פזיזים וכאלו שלא מפחדים לקחת סיכונים - על הכביש ועל לוח הוויג'ה. המפיק מייקל ביי, ההוא שהחריב ערים שלמות עם הרובוטריקים שלו, החליט לזרוע הרס בקטן ובתקציב זעום (5 מיליון ד') ב"וויג'ה" שביים סטיילס ווייט, בו מתכנסת קבוצת צעירים בבית של חברתם שהתאבדה ומנסה לזמן אותה באמצעות לוח וויג'ה שמצאו. אלא שמה שמתחיל כסיאנס לשם שעשוע מביא להם צרות, שאפילו מגטרון מתגמד ביחס אליהן:  

לפעמים כל חטאך כנער זה המקום שבו נולדת וגדלת, והאמונות שהנחילו לך בני משפחתך וחברי קהילתך - לטובה ולרעה. אנחנו מכירים את האיימישים ככת תמהונית וסגפנית אך מוסרית בסך הכל (הרבה בזכות האריסון פורד ו"העד" מ-1985), אולם ב"The Devil's Hand" של כריסטיאן אי. כריסטיאנסן הדני (7 מיליון ד') הנחת המוצא הזאת מוטלת בספק כששש מבנות הקהילה נרדפות בסכנת מוות. האם זהו השטן שהגיע לביקור כפי שטוען הכומר, או שמישהו פה פורק כל עול?

ב-1976 ביים צ'ארלס פירס את סרט הסלאשרים "The Town That Dreaded Sundown" המבוסס על מקרה אמיתי של רוצח במסיכה שמירר את חיי עירה קטנה בארקנסו בשנות ה-40. השנה אלחנדרו גומז ריחון יצר רימייק לקלאסיקת האימה ההיא והוסיף לה אווירה החשודה כעל-טבעית. הרוצח חזר 65 שנה אחרי - ואנחנו צריכים להחליט אם מדובר בכפיל חולי שלו, או ברוחו המחפשת נקמה. בסרט המקורי היה זה שוטר שרדף אותו, הפעם זו תלמידת תיכון. 

כמובן שעתידם של הילדים הללו לא מבטיח, ואם צפויים סרטי המשך (וכאלו בוודאי יהיו למכביר), הרי ניווכח כי אותם נערות ונערים יהפכו להיות מעורערים בנפשם, או סתם רדופים. וזה נכון בעיקר לבנות, כי הרי גם כך במציאות הן נוירוטיות והיסטריות - לפחות לפי הסטריאוטיפ. וגם הסרט "The Scribbler", שמשלב מדע בדיוני ואימה, ומלווה צעירה בעלת פיצול אישיות שמתייצבת לטיפול מיוחד שאמור להפוך אותה ליישות אחת יציבה. אלא שאז מתחיל מאבק הישרדות קטלני בין הזהויות השונות. בסרט של ג'ון סוטס מככבות קייט קאסידי, סאשה גריי, ג'ינה גרשון ומישל טרכטנברג. 

זוכרים את אנבל? אז עכשיו קבלו את ג'זבל שגם לה יש בעיות עם עולם הרוחות. ב"ג'זבל" שביים קווין גרויטרט (בתקציב 3.5 מיליון ד') הגיבורה שוכלת את ארוסה ומחפשת נחמה בחיק המשפחה, שאביה הוא כל מה שנשאר ממנה. היא מגיעה לאחוזתו בלואיזיאנה עם כסא הגלגלים שלה ומתחילה לחקור סיפור מסתורי שמכתיב את גורלה - קצת כמו בסדרה "בלש אמיתי" שצולמה באותו איזור.

גברים מחוראים

תיאוריות קולנועיות השגורות באקדמיה מצביעות על הנשים כמי שעומדות תמיד במרכז סרטי האימה - כקורבנות, או רוצחות פתייניות. ובכן, לפחות השנה המאזן משתנה. יותר ויותר דמויות של גברים על המוקד, כמו למשל דניאל רדקליף ב"קרניים" של אלכסנדר אז'ה. הארי פוטר (כן דניאל, בוא ננסה להתעלם מזה, וגם מזה שהליהוק המקורי היה שיה לבוף) התבגר והוא נחשד ברצח חברתו (ג'ונו טמפל). הציבור מפנה אצבעות מאשימות כלפיו, ומנגד צצות בראשו שתי קרניים מוזרות. סוג של אלרגיה, או התמזגות עם השטן? להארי פוטר אין שיקוי פלא, אבל הוא מוצא דרכים מקוריות ומשעשות להתמודד. 

"וויפלאש" נראה כדרמה מוזיקלית על מתופף צעיר, אולם ככל שהעלילה מתקדמת אלמנטים של אימה צצים מתוך מערכת היחסים הטעונה בין הסטודנט (מיילס טלר) למורה הסדיסט שלו (ג'יי.קיי. סימונס). הבמאי דמיאן צ'זל לקח את ה-3.5 מיליון דולר שסידר לו בין השאר סנדק האימה האמריקני ג'ייסון בלום (שאחראי גם על "השער", "וויג'ה" ו"ג'זבל"), ויצר מותחן אפל בסגנון "ברבור שחור" של דארן ארונופסקי. אנחנו הישראלים נוכל לצפות בו בפסטיבל חיפה בסוכות.  

סיפור אימה קצת יותר סטנדרטי, ובעל שם שגרתי לא פחות, יש בסרט "Wolves" של דיוויד הייטר על נער שיוצא למסע לאחר רצח הוריו ומסתבך במה שנראה כמו משחק של חתול ועכבר, אלא שכולם פה זאבים. בתפקיד הראשי מככב לוקאס טיל החתיך, מה שמורה על הכוונות של ההפקה הצרפתית שתקציבה כ-18 מיליון דולר: זה אמור להיות סוג של "דמדומים".

מול אנשי הזאב, הערפדים מציבים את הערפד הקלאסי דרקולה. אלא שבגרסה המושקעת של גארי שור (מאה מיליון ד' תקציבה) "דרקולה: ההתחלה", לא ברור אם מדובר בסרט אימה או דרמה היסטורית החוזרת לנסיבות הפיכתו של הרוזן ולאד טפס (בגילומו של לוק אוואנס) לערפד צמא הדם דרקולה. מסתבר שהסיבות נוגעות למלחמות של תושבי רומניה בפולשים העותומאנים.

מלחמות קצת יותר עדכניות - זו באפגניסטן ליתר דיוק - יש ב"The Guest" של אדם וויינגרד (שסרטו הקודם "You're Next" היה מעדן עבור הטבעונים הנקמניים שבינכם), וכך גם התסמונת הפוסט-טראומתיות שהן זורעות בציבור האמריקני. העלילה נוגעת לאם שכולה שאיבדה את בנה בשדה הקרב ואוספת אל ביתה בחור צעיר וטוב עיניים שמציג את עצמו כחברו מהצבא. אלא שסדרת מקרי רצח רומזים על כך שמדובר במתחזה עם חייל משוחרר השרוט בשריטות המלחמה.

אידריס אלבה בא גם הוא להתארח ב"No Good Deed". מי שרק בשנה שעברה גילם את נלסון מנדלה מופיע אסיר נמלט עם נטיות אלימות - בעיקר כלפי נשים. הוא נכנס בכוח לביתה של אם חד הורית וממרר את חייה. בסרטו של סם מילר הושקעו כ-13 מיליון דולר והפתיע עם יציאתו בספטמבר הישר לראש טבלת שוברי הקופות עם 24.2 מיליון ד'. 

את מצעד הפריקים הזה אפשר לחתום בג'ייק ג'ילנהול, שמתבגר יפה ורע. ב"Nightcrawler" של דן גילרוי הוא מגלם עיתונאי שאפתן שעושה עבודת שטח בתחום הפלילים, עד כדי כך שהוא מייצר את הפשעים בעצמו. יצרן סנאף להמונים.

סנאף הוא בדרך כלל עניין לאינטרנט, ויוצרי הסרטים כבר מזמן מגיבים למדיום הפתלתל הזה דרך המסך הגדול. "Open Windows" של נאצ'ו ויגלונדו הספרדי - במאי עולה בנוף האימה הבינלאומי - פותח חלון אל המקום בו המרחב הווירטואלי פוגש את המציאות וזו די מזעזעת. אלייז'ה ווד מגלם מציצן מהדור החדש, אשר זוכה לצפות ביממה בחיי מושא הערצתו (סשה גריי) בלי ידיעתה. כשהיא נחטפת ומעונה על ידי סדיסט, הוא היחיד שיכול לעזור דרך המקלדת.

המרחב הווירטואלי משמש גם נקודת מוצא טובה לקומדיית האימה של קווין סמית' "Tusk", שגיבורו הוא שדרן פודקסט אינטרנטי (ג'סטין לונג) שיוצא לראיין יוצר של סרטונים ויראליים. בדרך הוא נתקל בברנש מוזר שמסמם אותו ועורך בו שינויים פיזיולוגים מרחיקי לכת - כאלו שיגרמו לו להיראות קצת פחות אנושי וקצת יותר כמו ניבתן (וזה יכול להיות הסבר לתעלומה של ההתכנסות המבוהלת של אלפי ניבתנים באלסקה). הסבר נוסף להיסטריה שלהם עשוי להיות מראהו של היילי ג'ואל אוסמונט - הילד מ"החוש השישי", שנראה היום כמו לוויתן.

צימר זה לא מקום מרגיע

אז האינטרנט יכול להביא אותך למקומות מסוכנים, אבל זה לא שבמקומות פסטורליים נטולי גישה לרשת או תקשורת סלולרית המצב יותר טוב. העניין הזה של צעירים שיוצאים לנופש בצימר מבודד ונקלעים לצרה צרורה הוא קלישאה חבוטה, ומעוכה בז'אנר האימה, וזוהי עוד סיבה לשוב אליה שוב ושוב בווריאציות שונות - ועל הדרך לשלב הומור עצמי. כך ב"Extraterrestrial" של קולין מיניהאן בו הצעירים הנופשים לא מצליחים להתקשר לבני אנוש, אבל באים במגע ישיר עם חייזרים זדוניים - אי.טי זה לא.

גם ב"Exists", יש לנו את אותו סיפור גנרי של הביקתה ביער, כשהפעם מי שתוקף את יושביה, הוא המפלץ האגדי ביג-פוט המתגורר ביערות טקסס. אדוארדו סאנצ'ז הזכור מ"פרויקט המכשפה מבלייר" המקולל - האב הרוחני של סרטי הפאונד-פוטג', ממשיך במורשתו. אולי אין קליטה במכשירים הניידים של הגיבורים, אבל היי, הם תמיד יכולים לצלם איתם.

מול כוחות על-טבעיים שכאלה, אפשר לשים את מבטחנו במדע. או שלא?! מסתבר שדווקא חוקרים שמנסים להגיע לאמת יכולים להזיז משהו שהם לא מבינים בו, ולהמיט אסון על עצמם ועל כולנו. כך למשל ב" The Pyramid" - בכורת הבימוי של גרגורי לוואסור - שלוקח את גיבוריו הארכיאולוגים האמריקנים לפירמידה במצרים ושם הם מזמנים רוחות רעות שרודפות אותם במבוך העתיק. מילא להתעסק עם המשטרים הנוכחים במזרח התיכון, אבל הפרעונים של פעם זה קצת יותר מדי.

מהחום של הסהרה לקור של חדר המתים, אליו מסתננים חבורה של סטודנטים לרפואה ב"See No Evil 2" של האחיות ג'ן וסילביה סוקה מבית הפקות ליגת ה-WWE. המתאבק קיין מגלם את הרוצח הפסיכופת ג'ייקוב גודנייט אשר מסתער עליהם ומלמד אותם שיעור שלא ידעו באנטומיה.

זוועות שכאלה, שחקנים מכובדים כמו בן קינגסלי ומייקל קיין לא יתבזו בהפקות אימה, נכון? תתפלאו. היוצרות מתהפכות - הן בעולם הקולנוע והן בזירת ההתרחשות של הסרט "Stonehearst Asylum" של בראד אנדרסון. קייט בקינסייל מגיעה להתמחות בבית חולים ויקטוריאני לחולי נפש, ומגלה שהצוות הוותיק לא מתנהג כשורה. בניגוד ל"שאטר איילנד" של מרטין סקורסזה, בו קינגסלי גילם פסיכיאטר דאגן, כאן הוא מופיע כמטורף שמגלם פסיכיאטר במוסד נפש בו חלה מהפכה:

ב"Demonic" של וויל קאנון (עוד סרט בהפקת ג'יימס וואן, שעלה לו שלושה מיליון ד'), הפסיכולוגית (מריה בלו) מנסה לגייס את הידע שלה לטובת חקירת משטרה בהובלת בלש (פרנק גרילו) בנוגע לטבח שנערך בחמישה סטודנטים. בדיעבד היא מגלה שמדובר שהקורבנות הביאו את האסון על עצמם כשהצליחו לזמן רוחות לביתם.

כולם ביחד

אם אתם עדיין זקוקים להוכחה לפופולריות של ז'אנר האימה, זו באה בדמות תופעה חדשה: אנתולוגיות. הרעיון הוא להזמין יוצרים מכל העולם לתרום תרומה צנועה לאסופת סרטוני אימה קצרים, שביחד יתגבשו למרתון זוועתי במיוחד. כך בפרויקט חדש ושמו "Fun Size Horror" ובו נכללים 31 קטעים בני חמש דקות או יותר. כאלו שיגעילו אך לא ייגעו את הצופים. הבמאים בוודאי קיבלו השראה מסדרת "V/H/S" ששבה עם סרט שלישי "V/H/S: Viral", בו שישה במאים (בינהם ויגלנדו מ"Open Windows") משתעשעים עם פאונד-פוטג' לשמחת הקהל.

אנתולוגיה נוספת בסגנון קצת שונה ודחוסה הרבה יותר היא "ABC of Death 2" המאכלסת 26 קטעים, כמניין אותיות האנגלית. בין היוצרים המשתתפים באולסטאר האימה הזה בולטים מאסטר האנימציה ביל פלימפטון, ז'רום סאבל, אי.אל כץ, האחיות סוקה (שכבר הכרנו) וגם - אהרון קשלס ונבות פפושדו, יוצרי "כלבת" ו"מי מפחד מהזאב הרע", שהתכבדו באות F (שמייצגת נפילה - Falling). אכן גאווה ישראלית, שתסייע למישהו באמריקה לעשות כסף.