לא נוגע בעגבנייה: כך תתמודדו עם ילדים סרבני אכילה

"נמאס לי כל יום להכין שניצלים במיוחד עבורו"; "מה אכין לאכול כדי שגם הוא יאכל?"; "הגענו לארוחת החג והוא לא אכל כי הוא לא מצא משהו שהוא מסוגל לאכול".

אם גם בראש שלכם עוברות המחשבות הבאות, ייתכן ואתם נמצאים בקבוצת המשפחות שבהן אחד מהילדים סובל מבעיית אכילה הקשורה למערכת החושית. אכילה היא חלק משגרת היום של כל אחד. ברוב הבתים, הכנת הארוחה המשפחתית היא דבר שבשגרה וההכנה נעשית ללא תכנון מיוחד. כך גם הארוחה עצמה, שעוברת מבלי תשומת לב מיוחדת.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

עוד על תזונת ילדים בערוץ הורים :

עוברים למוצקים: מתי אפשר להושיב בכיסא אוכל?

במקום ממתקים: כך תגרמו לילדים לאכול פירות

כל ילד שמן זקוק לדיאטה? 18 מיתוסים

לעומת זאת, ישנן משפחות שעבורן כל ארוחה היא עימות ומאבק מתמשכים, כשמצד אחד ניצבים ההורים, המבקשים להכניס בארוחה את כל רכיבי המזון הדרושים לילד לגדילה והתפתחות תקינה כמו חלבונים, פחמימות, שומנים, ויטמינים ומינרלים. מהצד השני נמצא הילד, שעבורו האכילה היא כמו כניסה ליער עבות המעלה פחדים מהלא ידוע. קיים אצלו חשש ממפגש עם מרקמים וטעמים הגורמים לו לדחייה ולהרגשת אי נוחות, לעתים עד כדי הקאה. ילדים אלה סובלים מבעיה באינטגרציה של התחושות והחושים (SPD - Sensory Integration Dysfunction) המתבטאת אצלם באכילה ומכונה "דחיית מזון חושית" (SFA - Sensory Food Aversions). ילדים אלה חווים אכילה של מזונות מסוימים, הנדחים על ידם, על בסיס החושים שלהם.

אכילה, אם כן, היא תהליך שבו לוקחים חלק כל החושים:

חוש ראייה: בו הילד מתרשם מאיך האוכל נראה. האם הוא צבעוני כמו סלט, או בעל צבע אחד, כמו למשל מלפפון פרוס. האם המראה מרמז על מוצקות המאכל או על היותו נוזלי. האם צורתו משתנה, כמו למשל בפסטה, שפעם היא בצורת צדפים ופעם בצורה של מקרוני ארוך ודק.

חוש המגע: בשלב הראשוני הבחינה נעשית בידיים: מה התחושה? האם האוכל קשה כמו קרקר, רך כמו אבוקדו, חלק כמו עגבנייה או אולי מחוספס כמו דגני בוקר. בהמשך הילד יחווה את אותן התחושות של המזון בתוך חלל הפה, כשאל תחושת המגע ביד מצטרפת התייחסות לטמפרטורת המזון: האם הוא חם או קר? המידע המתקבל בחלל הפה בדרך כלל מועצם, כיוון שהתחושתיות שם גבוהה יותר.

חוש השמיעה: הילד מאזין לצלילים העולים, למשל, מתהליך לעיסת המזון. האם מהתהליך עולים קולות של שבירה וקריספיות?

חוש הריח: כאשר המזון מתקרב לפה הילד, הוא קודם כל מריח אותו. האם הריח עז כמו שיש למאכלי בשר, או בעל ריח המתחבר למזון מתוק, כמו למשל ריח הווניל?

חוש הטעם: האם הטעם חזק (אצל ילדים בלוטות הטעם רגישות יותר מאשר מבוגרים) או טעם תפל, עד לחוסר טעם? האם הטעם מתוק או מעט מריר? העדפה למתוק קיימת אצל כל ילד מלידה, ולכן ילדים יעדיפו אוכל מתוק על פני אכילת מאכלים בטעמים אחרים.

לחמשת החושים תיתכן ותתווסף גם המידה אותה צריך להשקיע בללעוס את האוכל. מדובר בעיקר בילדים שחווים קושי בלעיסת מאכלים ובארגון האוכל בפה תוך כדי הלעיסה, שילוב וקואורדינצייה בין איברים נוספים בגוף כמו הידיים ואחזקת הגב.

איך נזהה ילד שמסרב לאכול בגלל בעיה באחד החושים?

ילד שמסרב לאכול מזון מסוים במהלך חודש ויותר על בסיס מרקם, טעם, טמפרטורה או ריח.

הסירוב למזון יתרחש כאשר יהיה שינוי באחד הגורמים החושיים של המזון. לדוגמה, אם הילד רגיל לאכול גבינה לבנה אך יסרב לאכול קוטג' המכיל גושים. אם הוא ירגיש בהבדל באותו מזון המיוצר על ידי שני גורמים שונים, למשל הבדל בין שניצל המוכן בבית לעומת שניצל מתועש, או אם נכין את קציצות הירקות מטוגנות או בגריל בתנור.

הילד יסרב לנסות לאכול כל מזון שאינו מוכר לו. לפעמים מדובר אף באותו מזון, רק שהאכילה נעשית בסביבה חדשה. למשל, הוא יאכל את הקוסקוס בגן אך יסרב לאכול את הקוסקוס בבית.

הימנעות מקבוצות מזון שלמות, בעיקר על בסיס תכונה משותפת. למשל, הימנעות ממזונות לבנים כמו מוצרי חלב, לחם לבן. הימנעות ממאכלים עסיסיים כמו עגבניות, פרי הדר. הימנעות ממאכלים במרקם של מחית כמו: פירה, רסק פירות או מרק ירקות טחון.

כשמספר המאכלים שהילד יהיה מוכן לאכול יהיה מצומצם כך שניתן למנות אותם בקלות.

פעמים רבות נמצא שאחד מההורים של ילד, שמספר המזונות שהוא אוכל מצומצם, היה עצמו בררן אכילה בילדותו ואולי הוא אף בררן עד היום.

מה ניתן לעשות?

ראשית, יש להבין את הילד ואת החוויות שלו מהאוכל. נסו לחשוב מה אתם הייתם מרגישים ועושים אם היו מבקשים מכם לאכול קיווי עם הקליפה? או לו נסעתם לסין והגישו לכם שם מיני שרצים מוקפצים, האם תהיו מסוגלים לאכול אותם? איך תרגישו אז? מה גורם לכם לרתיעה מאכילה? זכרו את התחושות שלכם.

עכשיו תבינו שאלה הן בדיוק התחושות של הילד שנתקל במזונות שסביבתו אוכלת אך הוא אינו מסוגל לאכול. כאשר הורים מתנסים בחוויה דומה לחוויות שהילד חש היכולת שלהם להתנהל ולעזור לילדם עולה.

מומלץ לבחור מזון אחד שקרוב לאחד המאכלים שהילד בדרך כלל אוכל בצורה, במרקם ובטעם ולערוך תהליך שבו יחווה הילד חשיפה הדרגתית, בהתאם ליכולת ההתמודדות שלו. לדוגמה, לילד שאוכל צ'יפס ביתי, ניתן להכין צ'יפס עשוי מבטטה, שהמרקם שלה דומה אך הצבע שונה. בשלב הראשון המזון החדש יהיה על שולחן האוכל והחשיפה תהיה רק למראה.

בשלב השני אפשר לשים חתיכה מהמזון בצלחת האישית של הילד. הוא עדיין אינו נדרש לאכול את המזון החדש, אך בתוך הטריטוריה האישית שלו (הצלחת) מונח מזון חדש.

בשלב השלישי נבקש מהילד לגעת באצבעות וביד במזון. נאפשר לו אף למעוך אותו, כי כל סוג של מגע הוא חשוב וטוב. בשלב הרביעי נקרב את המזון לפה של הילד לנשיקה ובצורה זו הילד יריח את האוכל וגם יחווה מגע של השפתיים עם המזון.

כך, בהדרגה, שלב אחר שלב, הילד נחשף למזון החדש עד למצב שהוא מסוגל להכניס אותו לפה, ללעוס אותו ולבלוע. כל צעד והתקדמות נעשים בהתאם למסוגלות של הילד להתקדם בתוך השלבים השונים: אם הילד אינו מוכן עדיין לעבור שלב, נשארים באותו השלב זמן מה עד לשינוי המסוגלות.

בתהליך עצמו הילד זקוק להרבה תמיכה להתמודדות עם החששות והקשיים שלו. אל תחסכו במחמאות ובחיזוקים לילד שמנסה ומעז. גם אם הילד מתקשה באחד השלבים, עודדו אותו ואמרו לו שבפעם הבאה הוא ודאי יצליח.

ההורים נזקקים לתמיכה והדרכה כיוון שהם משמשים למעשה כמאמנים (קואוצ'רים) ותומכים עבור הילד. עליהם ללמוד ולקבל ייעוץ על:

איך להתקדם עם הילד?

איזה מזונות עדיף לקדם בהתאם להעדפות שלו.

מה לעשות אם חסרים אבות מזון בתזונה של הילד?

איך לנהל את הארוחה כך שלא ייווצרו מאבקי כוחות עם הילד בנושא האכילה?

מה לעשות כאשר יש אחים וגם הם רוצים את אותם מאכלים כמו הילד הבררן ומושפעים לרעה בירידה במיגון התזונתי שלהם?

איך ניתן להפוך את ההתנסות והמפגש עם מאכלים חדשים להתנסות מהנה?

איזה משחקים ניתן לשחק עם הילד שיקדמו אותו תזונתית?

במהלך המפגשים עם ההורים הם אלה המקבלים את ההדרכה הנדרשת. במקביל, בהתאם לגיל הילד ולבגרותו (לרוב מגיל 6-7 שנים),

יתכן ויערכו מפגשים ישירות איתו שבו הוא יקבל על עצמו אחריות לפעולות שיקדמו את המגוון התזונתי שלו.

דחיית מזון על בסיס חושי היא אחת הסיבות לבררנות אכילה של ילדים. ישנן סיבות נוספות לבררנות אכילה, למשל, זו הנובעות מחוויה טראומטית עם מאכל מסוים. כמו במקרה של אותו ילד בן שנה שקיבל לאכול חתיכת תפוח קלוף. הילד נגס ביס גדול מהתפוח ולא לעס אותו מספיק והחתיכה נתקעה לו בגרון. כתוצאה מכך הוא השתנק והקיא. התנסות זו גרמה לו להימנע מאכילת ירקות ופירות קשים.

סיבה אחרת לבררנות אכילה יכולה להיות מלחמת כוחות בין הילד להורה הקשורה באכילה. בשני המקרים האלה ובסיבות נוספות לבררנות אכילה הדרך לפתרון הבעיה הינה אחרת ומותאמת לבעיה. לכן, כשהורים מזהים בעיה כלשהי באכילה אצל ילדם, מומלץ תמיד לפנות לייעוץ של דיאטנית ילדים. הייעוץ המקצועי מלבד יכולתו לסייע לילד גם מפחית החששות ומסיר אי בהירויות בקרב ההורים.

הכותבת היא דיאטנית ילדים , חברת פורום הילדים של עמותת עתיד. לעמוד הפייסבוק של תרצה שני