טורונטו מנסה להוכיח שהיא הדבר האמיתי
הרפטורס מוליכים את המזרח - אבל זה "רק" המזרח. הרפטורס במגמת שיפור מתמדת - אבל מעולם לא הוכיחו עצמם בפלייאוף. הרפטורס נהנים מעומק בסגל - אבל הכוכב הראשי ייעדר בחודש הקרוב ויהיה קשה למלא את מקומו. הקנדים מתמודדים עם סימני שאלה רבים, אבל אי אפשר להתעלם מהעוצמה של הקבוצה ברגעים המוקדמים של העונה. הלילה היא מחכה ללברון
הבעיה של טורונטו היא ההקשר של ההצלחה שלה. הרפטורס עשויים לשבור את שיא המועדון לניצחונות העונה, שולטים במזרח ומפגינים יכולת גבוהה. אבל ברגע שחוזרים אחורה למילה הזו, "מזרח", מבינים אולי למה ממפיס וגולדן סטייט הלוהטות מקבלות הרבה יותר תשומת לב העונה.
במאזן 4:15, טורונטו השתלטה מוקדם מאוד על הצד המזרחי של הליגה. בעונה הטובה ביותר שלה, בעידן וינס קרטר, היא הגיעה ל-48 ניצחונות, ונראה שהפעם היא עשויה לשפר את ההישג הזה. רק שעושה רושם שהיא תקבל את הכבוד וההכרה שמגיעים לה רק עוד כמה חודשים - וגם אז, רק אם תצליח להגיע לפחות לגמר המזרח. כי ההקשר הזה פוגע, ההצלחה בחלק החלש של הליגה. עד שלא תימדד בפלייאוף (ניצחה רק סדרה אחת בהיסטוריה), עד שלא תעיף קבוצות כמו קליבלנד או שיקגו, היא תישאר סוג של קוריוז. ובהתחשב בנתונים שלה עד כה, זו תפיסה מדהימה.
לרפטורס יש העונה כבר רצפים של חמישה ושישה ניצחונות. היא גברה על ממפיס, הביסה בחוץ בקלות מפתיעה את לברון ג'יימס ודייויד בלאט, ועומדת במקום השני בליגה בכמות הנקודות למשחק, 109.7. גם ארבעת הפסדיה היו צמודים, במשחקים התקפיים מאוד בהם נשארה בתמונה עד הסוף.
זה המשך ישיר לעונה שעברה, שהסתיימה בהפסד מאכזב בשבעה משחקים לברוקלין בסיבוב הראשון של הפלייאוף. בעונתו הרביעית בקבוצה, דוויין קייסי הצליח להטביע את חותמו. הוא קשוח מאוד עם השחקנים, ואוהב לראות כדורסל מהיר.
לקבוצה אין הגנה מספיק טובה, ופרשנים בארה"ב טוענים שהדבר יהיה בעוכריה ברגעי ההכרעה, אבל קייסי מצליח להקשות מאוד על היריבות בזכות רוטציה רחבה של שחקנים צעירים ואתלטיים שמספקים תפוקה יציבה עד כה, ומשנים משחקים בדקות שהם מקבלים. העומק, המהירות והמחשבה ההתקפית נותנים לרפטורס את היתרון.
השמות לא מלהיבים על הנייר, רק שקייסי באמת מוציא מהם את המקסימום. קייל לאורי, פעם שחקן משלים בממפיס וביוסטון, נמצא בקו עלייה מתמיד ונותן בשבועות האחרונות את הכדורסל הטוב ביותר ששיחק ב-NBA. יונאס ולנצ'יונאס וטרנס רוס הצעירים מתפתחים להיות שחקנים יעילים מאוד. טיילר הנסברו, גרייביס ואסקז, פטריק פטרסון, אמיר ג'ונסון, לואיס וויליאמס - אולי הם לא מרגשים אוהד נייטרלי, אבל ברגע ששחקן כמו וויליאמס נותן את הנשמה מהספסל ומפגיז 36 נקודות נגד קליבלנד, אתה מבין שמשהו בריא קורה בקבוצה.
שם אחד ודאי חסר לכם. הכוכב של הקבוצה, דמאר דרוזן, נפצע בשבוע שעבר במפשעה ויחמיץ את החודש הקרוב. הוא כבר לא רק מכונת הטבעות יצירתיות, אלא סקורר ומנהיג. עד כה, מי שהשתלט על הקבוצה בהיעדרו הוא לאורי שהרים את התפוקה, וקלע 39 בניצחון על יוטה. אבל זו היעדרות שתימדד לאורך זמן, ותוכיח אם בתוך העומק של טורונטו יש גם את היכולת האורגנית לספוג פציעה כזו ולפזר את הנקודות החסרות בין כל שאר השחקנים.
וזה לא המבחן היחיד. אנחנו עדיין בשלב מוקדם של העונה, אבל השבוע הקרוב יכול להיות הצהרה רצינית מבחינת הקנדים. הלילה (בין שישי לשבת) מחכה מפגש נוסף מול קליבלנד ולברון, הפעם בבית. לפני שהצדדים יספיקו להתגעגע זה לזה, הם ייפגשו שוב בין שלישי לרביעי בקליבלנד. אלה שני משחקים עם פוטנציאל לגמר המזרח, בתוך שבוע, אליהם תגיע טורונטו בלי הסופרסטאר שלה, ובהם תתמודד עם קבוצה אדירה אותה כבר הביסה ותרצה לנקום. תוסיפו לזה שני משחקי בית מול דנבר ואינדיאנה, ותקבלו יופי של שבוע שאפתני.
אז אולי בליגה היא עוד לא נספרת כמו שמגיע לה, אבל בטורונטו עצמה הקבוצה פופולרית מתמיד וממלאת את האולם בלי למצמץ. זה בטח לא מזיק כאשר האוהד המפורסם ביותר של הקבוצה הוא הראפר המצליח דרייק, שהפך את האהבה לרפטורס למשהו טרנדי שלא צריך להסתיר יותר.
יש לרפטורס דרך ארוכה מאוד לעבור לפני שתיכלל בטופ של הליגה - אבל היא עשתה מספיק בעונה הזו כדי שידברו עליה ברצינות ולא ישאירו אותה לקפוא הרחק בקנדה.
לפנייה לכתב/ת 
