לאסוף את השוורים / בלוג פלייאוף ה-NBA

לברון ג'יימס ממשיך לנשוף בעורפו של מייקל ג'ורדן, קליבלנד לוקחת הרבה אוויר לריאות, ג'יימס הארדן עובר אינפוזיה כדי למזער נזקים מול הקליפרס וטאג' גיבסון עדיין מנסה לשחרר את הרגל. סיכום היומיים שהיו בפלייאוף הרותח.

• האמת מאחורי יחס התקשורת בארה"ב לבלאט
  

הלילה שהיה

חצי נחמה: יוסטון - ל.א קליפרס 101:124 (2:3 לקליפרס בסדרה)

יוסטון קבוצה טובה מדי כדי ללכת הביתה חפוית ראש ב-4:1, אבל לא טובה או בוגרת מספיק כדי להפוך על חשבונו של כריס פול פיגור של 3:1 ל-3:4. ואת זה כולם יודעים. גם ג'יימס הארדן. אמש הסתבר שהוא עבר עירוי כדי לעלות למשחק מספר 5, אבל גם הטריפל-דאבל שרשם במהלכו לא באמת שינה את מאזן ההרתעה בסדרה הזאת, או היווה נחמה מבחינת מועדון שבכל שנה נופל מחדש במבחני האופי שניצבים בפתחו.

יסחוף את יוסטון למהפך היסטורי? ג'יימס הארדן(צילום: AFP)

אף שחקן שלבש כחול בטויטה סנטר הלילה לא רשם מדד פלוס/מינוס חיובי, מה שאיפשר ליוסטון לקלוע 64 נקודות בצבע (שיא עונתי) ולקחת 18 ריבאונדים יותר מהקליפרס. פה בערך נגמרות מבחינתה הבשורות. בגזרת הדאגות שלה היא תוכל למצוא את ג'ייסון טרי (11 נקודות) וג'וש סמית' (9), שלא מצליחים להתייצב על מספרים משמעותיים ולתת לרוקטס אקסטרה אוויר. גם הפעם, במשחק בו קבוצתם שלטה למכביר, הם נשארו קצת אנמיים.

מחלקת הפרומו

המאצ'-אפ: אטלנטה - וושינגטון, משחק מספר 5, 03:00 לפנות בוקר

לא הוגן לקבוע שאטלנטה הרוויחה במשחק האחרון מההפקר - משמע, מההחטאה של פול פירס על הבאזר. ראשית, כי הפספוס הזה התקזז עם הסל הגדול שלו במשחק 3. ושנית, כי המשמעות של אמירה כזאת היא התעלמות ממקצה השיפורים וההתאמות שאטלנטה השכילה לעשות תוך כדי תנועה. 16 מ-32 - 50 אחוז - אלו היו הביצועים שלה בזריקות בצבע במחצית הראשונה. התוצאה היא חצי הקליעה החמישי בטיבו של אטלנטה בפלייאוף בכל הזמנים. בסוף היא גם ניצחה, אבל ברמת המאקרו עדיין מתקשה לנטרל את אותו פירס (הצמידה לו במשחק האחרון לא פחות מחמישה שומרים שונים וקיבלה ממנו 4 מ-4 לשלוש במחצית הראשונה) ובעיקר להכניס לעניינים את קייל קורבר, שמתחיל לחרוק. בארבעת המשחקים האחרונים הוא נעצר על 9 נקודות בממוצע לערב ו-36 אחוזים מהשלוש (בעונה הסדירה עמד על 43). ובסופו של דבר, עם כל הכבוד לג'ף טיג וברדלי ביל, המאצ'-אפ בין שני הצלפים האלה יכול להיות זה שגם יקבע את העולה לגמר המזרח.

מזייף. קייל קורבר(צילום: MCT)

הזרקור

ה-MVP: גולדן סטייט - ממפיס, משחק מספר 5, 05:30 לפנות בוקר

ללילה אחד הכישרון חזר להיות המוטיב המרכזי בקרב הזה. גולדן סטייט הזכירה שוב את הקבוצה מהפלייסטיישן, שקולעת זריקות בלתי אפשריות, חוסמת בהגנה ורצה לסיים מהלך חוף אל חוף בהתקפה. סטיב קר, שרצה בקיץ את דייויד בלאט כעוזרו, הראה לו בלי להתכוון שיש שתי דרכים לקחת משחק עם תגית של 'הכל על כל הקופה': עם שואו טיים ובצורה קבוצתית וחד משמעית (גולדן סטייט), או בעזרת סל ניצחון על הבאזר פרי מאמץ אינדבידואלי (לברון). ככה או ככה הוא יודע איך לגרום לקבוצה שלו לעשות הכל מהכל במשחק הכי חשוב שלה העונה, ובעיקר איך להוציא מהכוכב שלו את המיטב. סטפן קרי חזר למספרי הפלייאוף הרגילים שלו בזכות הסיסטם ההתקפי של גולדן סטייט, שעובדת למענו בשיטתיות. רוב ההתקפות מתנקזות אליו: 25 פעמים השתמש בקרי בחסימות כדי לייצר נקודות. כל חסימה עבורו שווה לו 1.43 נקודות בממוצע. שלשום 10 כאלה מתוך ה-33 שלו במשחק הגיעו כתוצאה מפיק אנד רול/פופ (מהלך של חסימה ויציאה לזריקה/התגלגלות פנימה). כל הקבוצה קלעה באופן הזה 31 נקודות. בצד השני מייק קונלי אולי פילח את הזריקות שלו לא רע, אבל החטיא לא פחות משש פעמים בצבע.

הקבוצה עובדת בשבילו. סטפן קרי(צילום: AFP)

מה שקורה באוהיו

ההבדל: קליבלנד - שיקגו 101:106 (2:3 לקליבלנד בסדרה)

לברון ג'יימס. 6, 2, 7, 8, 0. אלו הם מספר איבודי הכדור של לברון בכל אחד ממשחקי הסדרה מול שיקגו. מעל המספר האחרון אפשר גם להוסיף כוכבית קטנה עם המילים: אפס איבודי כדור מול שישה אסיסטים ו-38 נקודות ב-40 דקות. "יאי. זה תמיד הדבר הראשון שאני בודק אחרי משחקים", הודה ג'יימס מאוחר יותר. "להחזיק כל-כך הרבה בכדור בלי לתת אף פוזישן זה יתרון עצום בשבילי".

במועדון של שאקיל. לברון ג'יימס(צילום: רויטרס)

המספר הזה - 0 - הוא זה שעשה את ההבדל עבור דייויד בלאט בין 2:3 ל-3:2. קצב צבירת הנקודות של הסופרסטאר שלו היה נגזרת ישירה של התנהלות אחראית ובוגרת, שבאה בדיסוננס מסויים

 עם דברים אחרים שראינו ממנו רק לפני כמה משחקים. אחרי קצת יותר מרבע שעה הוא כבר עמד על 20 נקודות. במחצית השנייה הוא אמנם קלע את הנקודה הראשונה שלו רק אחרי 7 דקות, אבל בסיומם של שלושה רבעים כבר היו לו 30. ג'יימס, מאדריכלי הטעויות שקליבלנד עשתה לאורך הסדרה הזאת, הבין שבמשחק החמישי היא והוא צריכים בעיקר להפסיק להשתולל.

את המסקנה הזאת הוא תירגם את זה לאחת התצוגות הכי מהודקות שלו בפלייאוף מזה המון זמן. שנה ליתר דיוק. אז, במאי 2014, לברון הפציץ מול ברוקלין 49 נקודות באחוזים דומים (16 מ-24) ואיבד רק פעם אחת. רק עוד שני שחקנים בהיסטוריה הצליחו לרשום משחק של לפחות 35 נקודות, 10 ריבאונדים ו-5 אסיסטים בלי אף איבוד. ולחשוב שלאחד מהם קוראים שאקיל אוניל.

למד לחיות עם הפציעה. ארווינג(צילום: רויטרס)

קיירי ארווינג. עונת NBA של כדורסלן מתחלקת לשני אזורי זמן - אלה שאתה יכול להיעדר בהם ואלה שפשוט לא. לרוע מזלו של קיירי ארווינג רגל ימין שלו צועקת "הצילו" בדיוק בזמן הלא נכון. למזלו זאת פציעה שאפשר לחיות איתה, ואחרי הלילה מסתבר שאפילו לא רע.

זהו המשחק השלישי בסדרה שבו ארווינג לוקח חלק כשהוא ברמת כשירות נמוכה, והראשון שבו הבין איך להתגבר על כך כדי לתת לקבוצה את מה שהיא רגילה לקבל ממנו. בפעמיים הקודמות בהן הוא עלה פצוע למגרש זה הסתיים עם 11 נקודות ב-38 דקות במשחק אחד ועם 12 ב-40 במשחק 2. בשניהם הוא מסר במצטבר שני אסיסטים. הלילה הוא כבר רשם 25 נקודות עם 5 אסיסטים, התחמם עם כל זריקה שלקח וחזר להרגיש בבית. ועם כל הכבוד ל"ביג בוס" (לברון), זאת הכותרת שקליבלנד באמת הרוויחה מהמשחק הזה.

טריסטן תומפסון. טריסטן תומפסון הוא מסוג השחקנים שדייויד בלאט כבר פגש באירופה, וגם כזה שנהנה מהצל שאסופת הכוכבים סביבו מסדרת לו. הטראש טוק שלו הוא בגבולות הסביר, המשימות שהמאמן שלו מייעד לו הולמות את כישוריו והתרומה שהוא נותן בחזרה עולה על מה שרואים במספרים היבשים. הכל ביחד יוצר טייפ קאסט של שחקן שכל מאמן היה רוצה. גם בלאט. בסדרה מול שיקגו, למשל, קוטף תומפסון 10 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. הלילה הוא לקח ארבעה כאלה בהתקפה, כשכל ריבאונד מתיש עוד קצת את ההגנה הסחוטה של ת'יבודו ומכניס את הקהל המנומס-לעיתים למוד מעודד. יש יותר מדרך אחת למלא את החלל של קווין לאב. זו אחת מהן.

משחק שהבולס ירצו לשכוח. רוז והחברים(צילום: AP)

שיקגו. הבטן הרכה של שיקגו במשחק הקודם הייתה הבטן הרכה שלה גם במשחק הנוכחי: הרבע השני. בין ראשון לשני הבולס איפשרו לקליבלנד לרוץ ל-0:16 לפני סוף המחצית, תוך שהם מציגים

 סדרת החטאות מביכה שמסתכמת ב-0 מ-12 מהשדה. הלילה הניגון חזר, ובזכות ה-2 מ-9 שלהם קליבלנד ידעה לרדת למחצית אופטימית. זה לא נגמר שם. את השלשה הראשונה השוורים קלעו עמוק בתוך הרבע השלישי. עצם העובדה שמייק דאנליבי הפך להיות לאורך רוב המחצית השנייה התחנה האחרונה בהתקפה אומרת הכל גם על ההיעלמות של דרק רוז, שברבע האחרון חיבר רצף של 10 החטאות מכל הטווחים. ועם מייק דנליבי אחד, משופר ככל שיהיה, קשה ללכת למכולת. פאו גאסול כבר משחרר את העניבה.

המספר הנוסף

לתשומת ליבן של קליבלנד, ממפיס, גולדן סטייט, אטלנטה ו-וושינגטון: קבוצה שמנצחת את המשחק החמישי בסדרה שמגיעה ל-2:2, מנצחת ב-82 אחוז מהמקרים את הסדרה כולה.

הציטוט

"ממש לא בעטתי בו, הוא פשוט נעל לי את הרגל. ניסיתי לשחרר אותה וזה רק נראה כאילו בעטתי בו. הסתכלתי עליו ושאלתי אותו: 'מה אתה עושה?'. זה כדורסל, לא היאבקות" (טאג' גיבסון, שהורחק במהלך המשחק מול קליבלנד אחרי העימות עם מתיו דלבדובה, מנתח את המהומה התורנית).

ישלם את מחיר הבעיטה? גיבסון(צילום: afp)

קלטתם ש...

ג'ואקים נואה (מי שחתום על האמרה: "קליבלנד מסריחה") רק מרחיב את מנעד המניירות המעצבנות שלו בכל משחק, ושאפילו את הקהל השלו באוהיו הוא הצליח להוציא מגדרו? ושגם שג'יימס הארדן יצא נגד טקטיקת ההאק א ג'ורדן שמאמנו עדיין מתעקש ליישם?