שתף קטע נבחר

הביטוח בוטל: החברה לא טרחה לידע את המבוטח

המפקח על הביטוח קבע כבר לפני 12 שנה כי קרנות הפנסיה לא יכולות לבטל כיסויים ביטוחיים למקרה מוות ואובדן כושר עבודה, מבלי לתת למבוטח הסבר על משמעות הביטול. האם זה מונע מחברות הביטוח לעשות את זה? ממש לא, כך גם חוותה על בשרה אלמנתו של מ'. השאלה היא כיצד מגיבים בפיקוח על ההפרות הללו

מ' עבד במטבח של מלון רויאל ביץ' באילת מידי יום מצאת החמה עד צאת הנשמה כולל שבתות וחגים. בשכר המינימום שקיבל פרנס את בנו הקטן ואת אשתו שכה אהב.

 

  • איזה מגזר חוסך הכי הרבה לפנסיה?

 

לימים מ' פוטר מעבודתו. כארבעה חודשים לאחר מכן נפטר. אלמנתו גילתה בתלושי המשכורת שלו כי המלון והמנוח הפרישו יחדיו מידי חודש בחודשו כספים לקרן פנסיה.

 

האלמנה פנתה למלון כדי לברר את שם הקרן. הכספים הופרשו לקרן הפנסיה מבטחים המנוהלת בידי חברת הביטוח מנורה, השיבו לה. אנשי המלון הפנו את תשומת לבה לכך שההפרשה כוללת בתוכה גם ביטוח מפני מוות המקנה קצבת שאירים. הם דחקו באלמנה לגשת למשרדי מנורה ולדרוש שם את הקצבה. האלמנה נסעה למשרדי מנורה.

 

אין לכם זכות לקצבת שאירים, הודיעה לה פקידת התביעות במנורה.

 

מדוע, הקשתה האלמנה, הרי בעלי והמלון שילמו לכם מידי חודש בחודשו כדי שבמותו נוכל הבן ואני לקבלת את הקצבה.

 

זה נכון, הודתה הפקידה, אבל בחודשים שבין פיטוריו מבית המלון לבין מותו, בעלך לא המשיך להפריש כספים לקרן הפנסיה. הוא אשם בכך שאבדתם את הקצבה.

 

לא ידענו שצריך להפריש לכם כספים גם כשלא עובדים. הרי כשמוצאים עבודה, ממילא המעביד החדש ממשיך לשלם. לא הגיוני שאדם אשר נמצא בין עבודות ולא משלם 4 חודשים יאבד את הכול. יש כאן חוסר הגינות, קבלה האלמנה. אפשר לקבל לפחות את העתק טופס ההצטרפות של המנוח למבטחים ואת הדו"ח השנתי, ביקשה האלמנה.

 

אני לא יכולה לתת לך דבר, השיבה הפקידה ושילחה את האלמנה לדרכה.

 

חובת גילוי נאות מוגברת

האלמנה פנתה לעורך דין. זה האחרון נבר בחוזרי שוק ההון וגילה כי בשנת 2003 נחשף המפקח על הביטוח אייל בן שלוש לתופעה מזעזעת בה אנשים מאבדים את הכיסויים הביטוחיים שלהם בקרנות הפנסיה רק בגלל הפסקה זמנית של התשלומים מסיבות כמו מעבר בין עבודות.

 

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

המפקח עשה מעשה והוציא חוזר שמספרו 2003/4. החוזר אסר על החברות המנהלות את קרנות הפנסיה (רובן ככולן חברות ביטוח) לבטל כיסויים ביטוחיים למקרה מוות ואובדן כושר עבודה מבלי לתת לעמית קרן הפנסיה "הסבר בדבר ההשלכות הביטוחיות והאפשרויות העומדות בפניו".

 

המפקח הורה לחברות המנהלות את קרנות הפנסיה "להודיע לעמית על השינוי הצפוי בכיסויים הביטוחיים שלו לפחות 21 ימים בטרם יבצעו את השינוי".

 

האלמנה הצטיידה בחוזר ופנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. מנורה מעולם לא הודיעה לבעלי או לי, העידה האלמנה בפני השופטת אסנת רובוביץ-ברכש, כי הביטוח יפקע אם לא יחודשו ההפרשות לקרן. אף מכתב בעניין לא נשלח לכתובתנו שהייתה רשומה אצל הקרן. בעלי הפריש כספים ממשכורתו לקרן הפנסיה מתוך ידיעה כי אם חלילה ימות תשלם מנורה פנסיית שאירים לי ולבננו. כאשר הופסקו התשלומים עקב פיטוריו של בעלי לא טרחה מנורה להודיע לו כי אם לא יחדש את ההפרשות שהופסקו על ידי המעסיק, הוא יפסיד את זכויותיו".

 

השופטת רובוביץ-ברכש הזכירה למנורה כי היא נחשבת לגוף פיננסי. לכן מוטלת עליה חובת "גילוי נאות מוגברת" כלפי לקוחותיה. מנורה כחברת ביטוח היא בעלת העוצמה, היא בעלת הידע באשר לתנאים העלולים לפגוע במבוטח. לכן מנורה אחראית לכך שהמבוטח ידע באילו נסיבות הוא עלול להיפגע ולהפסיד את תשלומי הביטוח.

 

מעבר לכך, על חברות הביטוח מוטלת חובה לפעול באמונה ובשקידה כדי לשמור על זכויותיו של עמית קרן הפנסיה ובין השאר להודיע לו בדואר רשום על כל פיגור בתשלום.

 

האם נראה את האורות דולקים במשרד האוצר?

לאחר שמיעת הראיות, ציינה השופטת, שוכנעתי כי מנורה לא עמדה בחובתה המוגברת לגילוי נאות כלפי המנוח ומשפחתו. מנורה לא שלחה כל הודעה או מכתב למנוח, המבהיר מהן ההשלכות בנוגע להפסקת ההפרשות לקופת הפנסיה של המנוח ואף לא מה האופציות האפשריות העומדות לרשותו.

 

מנורה, מוסיפה השופטת, הפרה גם את הנחית המפקח משנת 2003. "מדיניות משפטית ראויה צריכה לפרש בהרחבה את סמכות המפקח וליתן להנחיותיו את תוקפן הראוי".

 

לסיכום קבעה השופטת, מנורה לא יכולה הייתה לבטל את הביטוח למקרה מוות משום שלא הודיעה למנוח 21 יום מראש כי היא הולכת לבטל את הביטוח. לפיכך שאיריו של המנוח, בנו ואלמנתו זכאים לקצבת שאירים. השופטת חייבה את מנורה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 שקל.

 

ואני ברשותכם רוצה להעלות מספר שאלות מטרידות: המפקח על הביטוח הוציא לפני 12 שנה הנחיה יפה וצודקת ונועדה לשרת את האזרח. אבל איזה ערך יש להנחיה אם היא שוכבת במגירה וחברות הביטוח לא מיישמות אותה וגם לא חוששות שלא ליישם אותה? מה שווה ההנחיה אם רק דרך בתי המשפט אפשר לאכוף אותה? ומה עושות אלמנות שלאחר מות יקירן לא מצליחות לאסוף את הכוח להלחם על זכויותיהן בבתי המשפט? ולמה משרד המפקח לא דואג כי חברות הביטוח יישמו את ההנחיה?

 

הנה כעת יש פסק דין הקובע כי מנורה הפרה את ההנחיה. זו עבירה פלילית, לכאורה. הכל בארצנו לכאורה. האם בשבוע הבא עלינו לטובה נראה את האורות דולקים במשרד האוצר לתוך הלילה ונמצא שם את שר האוצר והמפקחת על הביטוח דנים בשאלה איזה צעדים לנקוט נגד מנהלי מנורה על הפרת חוזר המפקח? נחיה ונראה.

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים