בעלה של הנרצחת נפרד בדמעות: "דפנהל'ה שלי, תודה על כל רגע איתך"
בבכי קורע לב נפרד נתן מאיר מאשתו דפנה שנרצחה אתמול בעתניאל: "אהבתנו חזקה מכדי להיות דבר חולף, היי שלום". בתה רננה: "אימוש, יפה שלי, החברה הכי טובה". אמהּ המאמצת של דפנה סיפרה על התנאי שהציבה דפנה לנישואיה: "לא משנה כמה ילדים יהיו לנו, גם אנחנו נאמץ"
"דפנה שלי, היא אחת ממיליון, אחת ממיליון שגדלים בבית-לא-בית ומצליחים לגדול ולהשתקם. דפנה החליטה להחזיר חסד לעולם, והשיבה". כך ספד נתן מאיר לאשתו, דפנה מאיר, שנרצחה אמש בפיגוע דקירה בפתח ביתה בעתניאל. מאות בני אדם השתתפו במסע הלוויה ועטפו בחום את נתן וששת ילדיו: רננה (17), עקיבא (15), אהבה (10), נעה (11) - ושני ילדים מאומצים בני 4 ו-6.
מסע ההלוויה החל יחד עם מאות מתושבי התנחלות עתניאל שהתאספו והקיפו את בני המשפחה בפתח בית הכנסת. לאחר ההספדים בעתניאל יצא המסע לבית העלמין גבעת שאול בירושלים, שם הובאה דפנה למנוחת עולמים.
נתן מאיר ספד לה בבכי: "נפגשנו חיילים, גבול דרום לבנון, רגע לקח לנו להתאהב, רגע לקח לך. אז אמרתי, 'ברוך בואך'. עכשיו אני אומר, 'ברוכה את בצאתך'". הבעל הוסיף: "אנחנו רק מודים על כל דקה שהייתה לנו איתך. שישה אוצרות השארת לי, אשמור עליהם בשבילך". הוא קרא בשמות ילדיו ואמר, "יחידים במינם. טבועים בחותמך". בפנותו לאל הסביר: "אבא יקר, אינני מערער אחריך כמלוא נימה. נתת, לקחת, יהי שמך מבורך. אך את זאת תעשה היתומים שלי הם גם היתומים שלך, תן לנו כוח. בביתנו תן לנו לחוש את החיבוק החם שלך, את האהבה שלך.
"לדפנה היה גם כתר גדול, כתר האמת, דפנה הייתה ישרה מאוד, מדויקת מאוד, חדה כתער. לא הכול אהבו את זה, אבל כולם ידעו להעריך והאמת הזאת ניטחה ארצה, נשבר הכלי, האור התפזר.
"אני מבקש מכל מי שבא לכאן לכבד את זכרה של דפנה, שייקח על עצמו להרים חלק מהאור שנשפך, כדי שהאמת מארץ תצמח. קחו לכם טיפה אמת, שזה יהיה הגלעד הראוי לדפנה'לה שלנו, לאימא היקרה שלנו. דפנה'לה שלי, תודה על כל רגע איתך וסליחה על כל הפעמים שבהן פגעתי בך.
"אהבתנו חזקה מכדי להיות דבר חולף. היי שלום. נוחי בשלום, ותעלי לגורלך לקץ הימים עם כל מתי ישראל במהרה בימינו אמן".
רננה הבת הבכורה ספדה: "אימוש יפה שלי, החברה הכי טובה. בדבר אחד הצלחתי להיזכר אתמול. בשיחה שהתרחשה שעה לפני שהכול קרה, התחלת להעלות זיכרונות ממקרים שהתייעצתי איתך, שאלתי איזה לק למרוח. תמיד היית מופתעת שהתייעצתי איתך על דברים שילדות מתבגרות לא מתייעצות עם האמהות שלהן.
"אמרת לי, 'איזה כיף שתמיד אכפת לך מה אני חושבת', ותראי לכמה אנשים אכפת ממך. כמה אנשים באו להלוויה. קשה לי המחשבה שלא נצחק יותר, שלא נריב יותר, שלא תלווי אותי לבקו"ם, לחופה ולחדר לידה. סליחה שברגעים הכי קשים שלך לא הצלחתי לעזור לך. איבדתי לא רק אימא אלא את החברה הכי טובה שלי".
עטרה, אמה המאמצת של דפנה, ספדה לבתה: "חשבתי שאני באה היום להיפרד ממך, אבל אני רואה שזה לא הולך. הגעת אלינו בגיל 13, היית במוסד שבו לכל אחד הייתה משפחה שאליה הלך, אבל לך לא היו דודים, דודות, סבא או סבתא, גם לא הורים שיכלו לקבל אותך. החלטתי שננסה את השידוך בינינו".
היא סיפרה על קשיי הקליטה של דפנה במשפחתה החדשה, "כנראה לא ידעת מה זו אהבה ומהי משפחה, שאפשר להתחבק ולהתנשק. עם הזמן התרגלנו ואת הפכת לבת והיינו כל כך שמחים איתך". עוד סיפרה כי למרות הנהוג, החליטה ללכת לצבא. "אמרת לי, 'עטרה, את לא אימא שלי', וקיבלתי את זה מפני שבעצם היא צדקה, ואחרי כמה חודשים שהייתה בצבא הגיעה ואמרה לי, 'אימא, הכרתי בצבא בחור מיוחד, השם שלו נתן, ואת מסכימה? הוא מזמין אותי לליל הסדר יחד עם המשפחה שלו, יש לו אחים, אחיות, את מסכימה שאלך אליו?' אמרתי בסדר, למה לא".
עוד סיפרה: "דפנה אמרה לי, אני רוצה לשתף אותך במשהו שלא אמרתי לך עד עכשיו, כשנתן ביקש את ידי אמרתי לו, 'יש לי תנאי אחד. לא משנה כמה ילדים יהיו לנו, גם אנחנו נאמץ ילדים חוץ מהילדים שלנו'. וככה באמת היה. הם קיבלו את הילדים המאומצים כשהיו בגיל שלושה חודשים ושנה וחצי וזה היה לא בדיוק פשוט למצוא משפחה אומנת שמוכנה לקבל שני אחים ביחד והם ברוחב לב השקיעו בילדים ומשקיעים בילדים האלה ומדפנה הקטנה והאבודה כאילו, קיבלנו אותה, יצא בן אדם, יצאה אישה שידעה לתרום וידעה לתת והייתה לה חוכמת חיים כפולה משלי. תמיד היו לה התשובות הנכונות". עטרה הוסיפה כי שאלה את בתה כיצד היא מספיקה לעמוד בכל המטלות, "איך עושים את זה? ומה היא אומרת לי? 'עטרה, אני מסתכלת על החיים כאילו כל יום זה היום האחרון שלי, ולכן מה שאני רוצה להספיק אני מספיקה, ומה שאני רוצה לעשות אני עושה'".
שרת התרבות מירי רגב ספדה בהלוויה: "דפנה, באתי לכאן לעמוד לצדך, אישה מיוחדת, יפה, זקופת קומה ומלאת חיים. כפי שראיתיך בתמונותייך. לא נשברת, לא מתייאשת, מלאת אמונה, עוסקת בחיים". השרה רגב הוסיפה: "הקריאה לג'יהאד מהדהדרת כבר מאות שנים והתוצאות שלה נוראיות וארורות. אני אומרת כאן באופן ברור, לציבור הערבי ביאטה ובערערה, בדרום הר חברון ובוואדי ערה, את מה שצריך העולם החופשי כולו לומר בקול ברור בכל מקום - אמונה, תפילה ומעשים טובים מתקבלים בכבוד ובברכה, אבל מדינת ישראל לא תאפשר לאמונות רצחניות בלתי מוסריות לחסות בצל חופש הדת".
שר החינוך נפתלי בנט אמר: "אנחנו רואים משפחה יפה, משפחה מאירה, ומהיום משפחה חסרה. הייתם משפחה של שש נפשות, אך היה בכם מקום לעוד נתינה, פתחתם את ביתכם לעוד שני ילדים. אומרים שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך ואת הבאת כל כך הרבה אור". הוא הדגיש כי "מול הגנת האם על ילדיה בגופה, אנו עומדים מול עם ששולח את ילדיו להגן על רוצחים. מול קידוש החיים בכל מחיר אנו עומדים מול מפלצות אדם שמקדשות את המוות. מול עמנו הסולד מכל אלימות, קטנה כגדולה אנו עומדים מול עם אשר מנהיגיו מברכים על כל אלימות, קטנה ועוד יותר על גדולה".
אפרת דהן, חברתה של דפנה, הספידה אותה בתחילת הטקס בעתניאל: "איבדנו אחות בלב ובנפש. הכרנו לפני ארבע שנים כשישבתי בגן שעשועים, והבנתי מיד שהפכנו לחברות. אפשר היה לדבר איתך על הכול. תמיד אמרת את האמת בפנים ובאהבה. את תמיד התנדבת".
דהן המשיכה: "אין לבבות פועמים, אין בדיחות טובות יותר בסוף כל הודעה בוואטסאפ. מה יהיה עכשיו, דפנה? אני צועקת מכאן ואנחנו מבקשים די. דפנה, תבקשי רחמים על נתן והילדים. אנחנו כאן למטה נשמור עליהם".
אביגיל רוזנברג, חברה נוספת של דפנה, התקשתה להספיד. "איך מספידים חברה? לא עיגלת פינות. כל מפגש בינינו היה בסיס לצחוק והומור. שיתפת אותנו בחייך בפתיחות מלאה וכך נהגת עם עוד הרבה אנשים. היית אימא מסורה ואחות מסורה".
פרופסור יוחנן פייזר מבית החולים סורוקה, שם עבדה דפנה כאחות, ספד גם כן: "מי היה מאמין שאנחנו נעמוד כאן בנסיבות כל כך טרגיות. דפנה עסקה כאן בהצלת חיים וחייה נקטפו לעיני ילדיה. היא תמיד עשתה מעבר למצופה ולדרוש עם נתינה אינסופית. חסרונה אינו נתפס".
הרב בני קלמנזון, חבר המשפחה ושכן שלהם, סיפר: "שוחחתי עם בעלה של דפנה. זה היה סיפור אהבה מדהים. הם הכירו בצבא. זה היה רומן מהסרטים. הם היו מעורים חברתית, היו להם ארבעה ילדים, ועוד שניים באומנה. היא עשתה פעולות שלא הייתי מודע להן, ותמכה בנשים בהריון, ובכלל ותמכה באוכלוסייה המקומית, גם הערבית".
חברתה הקרובה של מאיר, לירון שטרנברג מעתניאל, סיפרה לאולפן ynet: "דפנה מאוד אהבה את החיים, מאוד שמחה, ידעה הכי טוב את החוכמה של החיים, הייתה אישה מאוד צעירה והיה לה ניסיון מאוד רחב". על ילדי האומנה שאימצה לחיקה משפחת מאיר אמרה שטרנברג כי "היה להם רצון מאוד גדול להחזיר לעולם את העזרה שהיא קיבלה בתור ילדה ובתור נערה. עוד לפני שהיא לקחה אותם לאומנה היא חיפשה ילדים לארח, אם זה בכפר נוער שנמצא ביישוב סמוך אלינו, לקחת ילדים לחופשות או לשבתות הביתה. היה לה ברור לאורך כל הדרך שהיא לוקחת ילדים לאומנה. כל המשפחה התגייסה לטובת ההתמסרות הזאת".
אחרי הרצח המחבל נמלט מהמקום. לפי הערכות הוא נמלט לכיוון הכפר הפלסטיני חירבת כרמל ופאתי העיירה יטא. כוחות תגבור מגזרות שכנות הוקפצו לאזור עתניאל והשתתפו בסריקות אחר המחבל.
במהלך הלילה עצרו כוחות צה"ל ולוחמי מג"ב 27 מבוקשים. 24 מהם חשודים במעורבות בפעילות טרור ובהפרות סדר אלימות. כמה מהעצורים הם מדרום הר חברון.
במערכת הביטחון עדיין לא יודעים כיצד המחבל נכנס ליישוב, אך התראה במערכת האלקטרונית סביבו לאחר הרצח הצביעה כנראה על כיוון מנוסתו. עתניאל מגודרת רק בחלק המיוער שבין הישיבה הגדולה בהתנחלות לכביש 60 שבמורד השלוחה, שממנו חדרו מחבלים בעבר להתנחלות. ביתר חלקי היישוב אין גדר וההגנה מתבססת על אמצעי מעקב אלקטרוניים כגון חיישני תנועה ומצלמות אבטחה.
לפנייה לכתב/ת 
