התרבות המזרחית קופחה? זו האשכנזית חוסלה!

כאשר המתלהמים המקצועיים, הגזענים והפוליטיקאים הבלתי מתורבתים בעליל מובילים קמפיינים תקשורתיים, אין לצפות לטוב. מטרתם אינה התרבות. מטרתם היא פוליטיקה של שנאה, הפרד ומשול, גזול כפי יכולתך, השמץ בכל הכוח. בפיגוע תרבותי המוני מסוג זה, הקולות השפויים לא יישמעו, ובעלי הכוונות הטובות יידחקו אל תהום הנשייה. הגסות, הבוטות, השקרים, האינטרסנטי, הם שינצחו. המחיר אינו חשוב בעיני המפגעים ובלבד שהם יזכו בליטרת הבשר הבלתי כשר והטרף הזה.

עוד דעות ב-ynet:

מסמך מכונן של שוויון אזרחי

מה היה אומר ז'בוטינסקי על הכנסת ה-20?

להיכן נעלמה משטרת ישראל?

הסיוע הביטחוני מארה"ב: ללמוד מניסיון העבר

מאותו הכפר

טוענים שהתרבות המזרחית קופחה על ידי האליטה האשכנזית. איני רוצה להיכנס לוויכוח אם באמת התרבות המזרחית קופחה למרות שאני יכול להוכיח, באותות ובמופתים, שלא כך. אך כאמור, איני רוצה בכלל לדון בכך. כל אשר אני רוצה לומר הוא שהטלת האשמה על האשכנזים המשוקצים, הרעים, הבלתי אנושיים, המתנשאים, היא מבחינת גזענות שאין כדוגמתה. האשכנזים הפכו לאויב מספר אחד של מדינת ישראל, של תרבות ישראל, והם משולים למתייוונים, לשונאי היהדות כדת. אין גוזמה גדולה מזו, אין שקר גס יותר מכך. אומר זאת ללא כחל וסרק, בהכרה מלאה וגמירת הדעת: רבים הם המקרים שבהם רדיפתם של האשכנזים הבזויים בישראל רחבה יותר, גסה יותר, משולחת כל רסן, מאשר זו שחשו הורי בגולה וסיפרו עליה רבות. כן, לא פחות ולא יותר.

אני רוצה לספר בקצרה לקוראים הנכבדים איך תרבות בת אלף שנה, תרבות עשירה ומגוונת, תרבותם של אשכנזים, רחמנא ליצלן, הוכחדה בישראל כמעט לחלוטין על אף שעדיין נשמתה לא נפחה. שרידיה עדיין מהלכים בינינו, ודווקא בארצות הגויים היא יודעת היום התחדשות. זו תרבות האידיש, ואם מישהו רוצה ללמוד שיעור מצוין בדיכוי תרבותי, ראוי שיתחקה אחר מה שקרה לתרבות האידיש במדינת ישראל. זו התרבות של מיליוני יהודים שחיו באירופה המזרחית במיוחד, דיברו בשפתה, יצרו יצירות תרבות שלעולם יישארו בפנתיאון התרבות העולמי, והכחדה החלה בהכחדת היהודים בתקופת השואה. תרבות האידיש ניצלה בזכות הגירתם של יהודים אשכנזים ממזרח אירופה לארה"ב, במיוחד, במהלך ההגירה הגדולה מאירופה בין השנים 1881-1924. יצחק בשביס-זינגר, יהודי, חתן פרס נובל לספרות שכתב באידיש ולא באנגלית או עברית, הוא דוגמה לפריחה המחודשת של האידיש בארה"ב. בישראל הוטלה עליה כליה.

המתקפה על תרבות האידיש לא החלה עם קום המדינה. הציונות ראתה בתרבות האידיש אויבתה הגדולה, סמל של הגולה, סמל של אנטי-ציונות. לכן, אין תמה שהרצועה הותרה וכל מאבק כנגד התרבות האידיש מבורך. עוד בראשיתו של היישוב החדש התנהלה מלחמה ממש באידיש. "גדוד מגני השפה", נערים ונערות תלמידי גימנסיה הרצליה בתל-אביב התארגנו ככוח אלים שכל מטרתו להטיל אימה על כל מי שמעז לדבר ב"ז'רגון" (כינוי לשפת האידיש), להוציא עיתון או להעלות הצגה.

כשביאליק דיבר אידיש

הנה לכם קטע מתוך מאמר בעיתון "הארץ" שכתבה פרופ' זהר שביט משנת 2014: "בסוף דצמבר 1927 הוגשה לבית משפט השלום העברי (מוסד וולונטרי, ששימש בתקופת היישוב להתדיינות בעניינים אזרחיים בין בעלי דין יהודים) תביעה נגד חיים נחמן ביאליק. הוא הואשם בכך שעלב בצעיר (שתואר ב"דואר היום" כמר נ.), שהעיר למשורר הלאומי על כך שדיבר אידיש בלכתו ברחוב. בתגובה על כתב התביעה הגיש ביאליק בעשרה בטבת תרפ"ח (3.1.28) מכתב לבית המשפט וזו לשונו: "אני וחברי מר י"ח רבניצקי, בלכתנו לבקר את חברנו הגוסס מר גרנובסקי ז"ל, עברנו ברחוב אלנבי ושוחחנו בחשאי בינינו, על פי הרגל של עשרים ושמונה שנים, בשפה יהודית המדוברת על דבר מיתתו הקרובה של ידידנו הגוסס. בשעה זו הרגשתי שאיש אחד הולך בצדנו ומטה אוזנו לשיחתנו. אחרי רגע עבר האיש לפנינו ופנה אלי בחוצפה: מדוע אין אתם מדברים עברית? עליכם לדבר עברית! על זה עניתי לו בעברית: אין זה עניין שלך. אין איש שואל אותך. לך לך לדרכך - לעזאזל! חוצפה!"

ביאליק, לפי מיטב ידיעתי, לא היה ממוצא ספרדי ולא מזרחי. סיפורים דומים ניתן למצוא למכביר, אפילו יותר נוראיים. זאת הייתה המנטליות הציונית והיא לא הבדילה בין אשכנזים לספרדים. ממש כך. הקמת תיאטראות באידיש נאסרו בחוק ותקנות של המועצה לסרטים ומחזות שהכתיבה מה יראו היהודים החדשים.

בפאת מגבלות המקום לא נוכל לפתח יותר את הנושא. קומיקאים, זמרים, סופרים ששפת יצירתם הייתה יידיש וחיו בישראל, נדונו לשכחה. יצירתם נמחקה לשנים רבות. זה היה מר גורלה של תרבות בן אלף שנים.

כור ההיתוך, אותה מדיניות שנועדה למחוק את הגולה באחת וליצור את היהודי החדש, הישראלי, גרם לעיוותים קשים, לסבל ובכיות. כך קמה ישראל ואלה היו חבלי לידתה. האקטיביסטים המזרחיים אינם יכולים להצביע ולו על סימן אחד מחיקה טוטלית של תרבותם. אולי אפליה. התרבות האשכנזית, האידישאית, חוסלה.

פרופ' צ'לו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי