"האם זה היה בלתי נמנע?": הצצה ליומן הכלא של אהוד אולמרט

בתאו הדחוס לצד עוד שני אסירים, בכתב יד צפוף ועל גבי מאות דפי שורות צהבהבים, כתב אהוד אולמרט את סיפור חייו - מהרגע בו התיישב על כיסא ראש ממשלת ישראל, ועד שדלתות הברזל הכבדות של כלא מעשיהו נסגרו עליו.

אולמרט ומנכ"ל הוצאת "ידיעות ספרים" דב איכנולד מעיינים בספר(צילום: איציק בירן)

"אני שואל את עצמי שוב ושוב האם כל זה היה הכרחי", כותב אולמרט, "האם זה היה בלתי נמנע. האם שגיתי בשלב כלשהו בקריירה הציבורית שלי באופן כל כך מהותי, עד שהזמנתי לעצמי את הנפילה הגדולה הזו מתפקיד שאין נחשק ממנו בחיים הציבוריים, והפכתי לאסיר?".

עוד לפני שפורסמה האוטוביוגרפיה של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, היא כבר מכה גלים בצמרת הפוליטית, המשפטית והביטחונית של המדינה. קטעים מהספר, שיוצא לאור בקרוב בהוצאת "ידיעות ספרים", יתפרסמו מחר ב"ידיעות אחרונות", מוסף "7 ימים". הנה כמה מהקטעים הנבחרים:

החיים באגף 10

קוביית שוקולד מריר, ולישון

"לפני השינה, מתישהו בסביבות אחת בלילה, דני דנקנר נותן לכל אחד קוביית שוקולד מריר, ואנחנו מתכנסים איש איש במיטתו.

הספר יוצא בקרוב לחנויות(צילום: איציק בירן)

האגף ננעל ב-20:30, ואין אפשרות לצאת אפילו לחצר הקטנה. דלתות החדרים ננעלות ב-22:00, ועד 6:00 בבוקר אנחנו סגורים בחדרים. שלושה בחדר, זה בחברת זה, עם הספרים, העיתונים והטלוויזיה. הסוהרים מעירים אותנו ב-6:00 בבוקר, ומוודאים שלא נמלטנו מהחדרים ולא נפחנו את נשמתנו בלילה.

יש לנו תורנויות. דני הוא הבוס. בשלב מוקדם הוא מונה ליו"ר האגף. הוא כופר במעמד הזה, אך בפועל מרותו מתקבלת באהבה ובכבוד. כשיש תורנות - אני שם. אינני רוצה להיות חריג. כשצריך לשטוף מסדרון ותורי הגיע - אני שוטף. כשצריך לחתוך ירקות לסלט דק, אני עושה את מיטב יכולתי. אחד מכולם. בלי טובות ובלי הטבות".

אחרי המלחמה ההיא

"כל הכישלונות - עליי"

"היו לא מעט כשלים במלחמת לבנון השנייה. בנאומי בכנסת ב-14 באוגוסט, היום שבו נכנסה הפסקת האש לתוקפה, עמדתי ואמרתי: 'כל הכישלונות - עליי. אני אחראי. אף אחד אחר זולתי. לא תימרנתי, לא התייפייפתי, לא עשיתי מניפולציות, לא הטלתי דופי באיש, לא התקרבנתי, לא האשמתי אף אחד מחברי ממשלתי באחריות לדבר. אני הייתי האחראי אז - ומאז.

מיד עם סיום המלחמה התחילה הפעולה הקונספירטיבית של נתניהו וחבריו. ביבי, בעזרת נפתלי בנט וגורמי ימין נוספים, בעזרת מימון נדיב מחו"ל, הפכו את המלחמה לכלי בניסיונם להביא להפלת הממשלה, בין היתר על ידי 'הפגנות אנשי מילואים'. ולא רק. שלושה זוגות הורים שכולים, חברי מרכז הליכוד, הפגינו נגדי אחרי המלחמה. גם אותם ביבי הסית ודירבן".

אהוד אולמרט בתקופת מלחמת לבנון השנייה ב-2006(צילום: משה מילנר לע"מ)

אני ושולה

"מעולם לא נזקקתי להגנתה"

"היום איני בטוח כלל ששמואל דכנר (עד המדינה בפרשת הולילנד) היה הראשון ששיחד אותה בסכומי כסף אדירים. במשך שנים הוא הזרים לכיסה סכומים גדולים, ואין צורך לחקור זאת. היא הודתה בכך בעסקת הטיעון שחתמה עם הפרקליטות. מאות אלפי שקלים זרמו לכיסה מידיו ומחשבונות הבנק של הנוכל הבינלאומי הזה, ועברו לחשבונות החיסכון של ילדיה ובני משפחתה. בין אם היה הראשון או לא, ברור לי שדכנר לא היה היחיד - ואולי גם לא הנדיב ביותר בין משחדיה.

שולה זקן לא הקריבה את חייה למעני. לתאר את מערכת היחסים הזו כהקרבה שלה, ולהתעלם מהעובדה שהפכה בזכותי מכתבנית זוטרה במשרד עורכי דין בינוני לעוזרת ראש הממשלה - חוטא לאמת. המחשבה שהייתי צריך לקנות את שתיקתה בכסף היא מחשבת הבל. מעולם לא פניתי אליה בבקשה שלא תעיד, מעולם לא ביקשתי ממנה הגנה, מעולם לא נזקקתי להגנתה - ובפועל גם לא קיבלתי אותה".

אולמרט וזקן בבית המשפט. "לא הקריבה את חייה למעני"(צילום: מוטי קמחי)

"בין הקלטות הרבות שהיא לא הספיקה למחוק, ואשר הועברו לידי המשטרה, יש שעות רבות של שיחות, באווירה אישית ביותר, עם הקבלן יאיר ביטון, הבעלים של חברת ב. יאיר. מדובר ביחסים שחרגו בהרבה מהמסגרת שמקיימת אישה דתייה".

אני וברק

המזכירה חסמה אותו בגופה

"בשבע וחצי בבוקר התקיים במשרדי דיון רגיש במיוחד בעניין ביטחוני מבצעי. ברק ישב מולי. כדרכו, זחוח. בתום הישיבה, לקראת 11:00, אמרה לי המזכירה כי ברק מבקש להיכנס לחדרי לשוחח איתי בעניין דחוף, משום שהוא מכנס ב-12:00 מסיבת עיתונאים. אמרתי למזכירה שתבקש ממנו להמתין. מאחר שהוא לא קבע פגישה מראש, אהיה עסוק לפחות חצי שעה. מדי כמה דקות חזרה המזכירה ואמרה שהיא נאלצת לחסום בגופה את ברק, שרוצה לפרוץ לחדרי.

ב-11:45 איפשרתי לו להיכנס. ברק צעד באיטיות לכיוון השולחן, ואמר תוך כדי הליכה כי זו תהיה שיחה קשה 'בגלל החברות'. בטרם ישב, אמרתי לו: 'אהוד, אין צורך שתשב, אני יודע מה רצונך לומר'. הקראתי לו את נוסח הודעתו, המציעה לי לשקול התפטרות. היא שודרה כמה דקות קודם לכן בגלי צה"ל. 'אין צורך שנשוחח', אמרתי, וכיוונתי אותו לדלת, 'תאמר מה שעולה על דעתך. מבחינתי אתה יכול ללכת לכל הרוחות'".

אולמרט וברק. "מבחינתי אתה יכול ללכת לכל הרוחות"(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

"לקראת בחירות 2006, הוא ביקש להצטרף לקדימה. הוא פנה, ממש התחנן שאצרף אותו לרשימה, אפילו במקום ה-20. היה ברור שהוא מחפש בסיס חדש שממנו ינסה להמריא. שקלתי את פנייתו, אך התברר לי כי צירופו יפגע בתנועה החדשה בשל דעת הקהל, שלא שכחה לברק את כישלונו המדהים כראש ממשלה".

משפחת נתניהו

"הבזבוז והנהנתנות זועקים לשמיים"

"מדי יום מתברר כי הרשת שביבי טווה משחיתה עוד ועוד חלקות טובות. אינני מדבר על ניצול המעמד על מנת לסדר לכל אחד מהילדים שומר ראש, מכונית צמודה ועוד סממני שררה שלא נודעו כמוהם בעבר, וספק אם יהיו כאלה בעתיד.

משפחת נתניהו. "הבזבוז, הנהנתנות והזלזול בסטנדרטים של צניעות ואיפוק זועקים לשמיים"

חדשות לבקרים אנחנו רואים את היקף ומגוון ההוצאות של המשפחה הזו, על שני הבתים הפרטיים שלה, ברחוב עזה בירושלים ובקיסריה, בנוסף להוצאות שלא היו כמותן מעולם במעון הרשמי ברחוב בלפור. הבזבוז, הנהנתנות, הזלזול בסטנדרטים מינימליים של צניעות ואיפוק - זועקים לשמיים. וכל אלה הם כאין וכאפס נוכח הגילויים על המתנות שקיבלו בני הזוג. נכון יותר, על המתנות שדרשו בני הזוג מעשירי העולם.

גם לנו הייתה דירה פרטית בתל אביב כאשר הייתי ראש הממשלה, ונהגנו לשהות בה לפעמים. אינני חושב שהוצא על תחזוקתה סכום המתקרב ל-5,000 שקלים בכל תקופת כהונתי. אף אחד מילדיי לא ביקש מעולם ולא קיבל בזכות תפקידיי שום סיוע, תמיכה, ליווי או גיבוי של גורם ממשלתי, בארץ או בחו"ל".

נתניהו ואולמרט. "הוא המודל. כל המתחרים דומים לו"(צילום: אלכס קולומויסקי, גיל יוחנן)

על בנימין נתניהו

"ביבי הוא המודל. כל מתחריו דומים לו, מדברים כמעט כמוהו ועוד מעט גם ייראו כמוהו. קצת סגול בשיער, עוד שזירה, קצת הדבקה שהשיער לא יתפזר ברוח, חיוך ותנועות יד שהתאמנו עליהם מול המראה עשרות פעמים".

על שרה נתניהו

"היא מספרת מדי פעם על תרומתה המקצועית המהוללת בתור פסיכולוגית לילדי ירושלים. מאחר שאני אישרתי את קבלתה לעבודה בעירייה, ואני יודע על כך לא מעט, אני מעדיף לא לחשוף דברים מביכים. די אם אומַר שלמזלם הטוב של ילדי ירושלים, הגברת נתניהו אינה מופיעה כמעט לעבודתה".