.jpg)
"פתח לנו שער, שלא ייגמר לעולם"
לפי השעון היום מסתיים. דקות ספורות נותרו טרם תרד השמש, הכוכבים ייצאו לרום הרקיע, ונשוב אל ימי החולין. ודווקא ברגעים אלה אני מבקש לקחת איתי את היום. למרות שהשער ננעל, אני רוצה להידחק פנימה. אני מבקש כי ייפתח לי ולו סדק קטן שדרכו אמשיך את הרגעים המיוחדים הללו
"פתח לנו שער בעת נעילת שער, כי פנה יום": הפסוק היפהפה הזה של תחנונים, בערבו של יום הכיפורים, מתנגן ועמו "היום יפנה, השמש יבוא ויפנה, נבואה שעריך". אנו מתחננים עת החמה בראש האילנות נוטה לצד מערב. בעוד רגע תשקע והיום הקסום הזה יעבור.
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >>
- לפרויקט התפילות המלא: לחצו כאן
שתי בקשות כאן, שלכאורה סתירה מובנית בהן: אנחנו מבקשים שייפתח השער בטרם נעילתו, ומוסיפים שהיום פנה כבר – בלשון עבר. אם היום עבר, אם השער נסגר, מה תועיל בקשתנו שייפתח? ואז מוסיפים אנו בקשה שבעת שהיום פונה, אולי בכל זאת נצליח לבוא בשער. אבל איך? הרי השער נסגר?
יום כיפור בערוץ היהדות :
אני מתחנן ברגש וחש שאני מתקרב לשיאו של היום, לרגעי פרידה מהחוויה. התחושה האישית שלי היא שאני בעצם מבקש המשכיות ליום הזה. לפי השעון היום מסתיים. דקות ספורות נותרו טרם תוסיף השמש לרדת, הכוכבים ייצאו לרום הרקיע, ולאחר שמיעת קול השופר נפשוט את בגדי הלבן ונשוב אל ימי החולין.
ודווקא ברגעים אלה אני מבקש לקחת איתי את היום. למרות שהשער ננעל, אני רוצה להידחק ולהידחף פנימה. אני מבקש כי ייפתח לי ולו סדק קטן שדרכו אבוא ואמשיך את הרגעים המיוחדים הללו, רגעים של תפילה ושירה בצוותא; של תחושות סליחה ומחילה; של שותפות עם מי שיושב לצידי בבית הכנסת, ומי שרק הגיע כאורח - ועם כל חלקי העם היהודי ששותפים ליום זה.
אלו רגעי טוהרת הלב שאותם אקח איתי וכך אשאיר את השער פתוח לרווחה. "נבואה שעריך". ואז עולה לה שירת הנעילה. הקהל צרוד, עייף, רעב וצמא אך שוכח לרגע ומתלכד בשירה משותפת – "אבינו מלכנו, פתח שערי שמיים לתפילתנו, תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך. חננו ועננו... עשה עימנו צדקה וחסד והושיענו".
שלא תיגמר לעולם השעה, שנחייך זה אל זה גם במשך השנה ונזכור שאנשים אחים אנחנו, שורשים איתנים לכולנו ומסורת הדורות ממשיכה דרכנו לדורות הבאים, המאחלים שנה טובה.
לפנייה לכתב/ת 
הרב הראשי לישראל, דוד לאו
צילום: אורות
מומלצים
