העונה הצהובה: מצטייני האליפות של מכבי תל אביב

שחקן העונה: דור מיכה

עד העונה, מיכה נאלץ בכל פעם להוכיח את עצמו מחדש בחודשים הראשונים. הקיץ הוא קיבל את המושכות מהרגע הראשון. הקשר לא יצא לחופשה בקיץ, אלא עבד על חיזוק הרגליים, חיזוק פלג הגוף העליון ואחרי ששימש בכלל כמגן ימני אצל ג'ורדי קרויף, הפך למספר 10 אמיתי אצל איביץ'. מיכה הוא שוב מלך הבישולים (10), צריך אמנם להבקיע יותר שערים, אבל היה משמעותי ביותר במכבי ת"א, ובפעם הראשונה בקריירה הצליח לסחוף את הצהובים לתואר ככינור ראשון.

מכבי ת"א אלופת המדינה

• השיאים והמספרים של מכבי תל אביב
• כוחנית וחסרת רחמים / אורי קופר 
• איביץ' דמע: "הרגשה מדהימה, עכשיו הזמן לחגוג"
• אהובה שלי, אלופה שלי / רז שכניק
  

הבינגו: ולדימיר איביץ'

הוא הגיע משנת שבתון אחרי עונה אחת בלבד על הקווים, והפך לבינגו של ג'ק אנגלידיס, שהיה הנשיא שלו בפאוק סלוניקי. הקפדנות, הירידה לפרטים הכי קטנים ובעיקר הכנות, גרמו לו להיות אחד האהובים בקריית שלום וגם המצליח מכולם בליגה. אחת ההחלטות הטובות ביותר שלקח המועדון בשנים האחרונות.

מיכה. התחיל חזק והגביר(צילום: ראובן שוורץ)

איביץ'. להביא אותו - אחת ההחלטות הטובות של המועדון(צילום: עוז מועלם)

התגלית: שחר פיבן

זה יכול היה להיות אחד מהשלושה - יונתן כהן, רוסלן ברסקי ודן גלזר, שחזרו מהשאלות אחרי התחשלות בקבוצות אחרות ונכנסו חזק לרוטציה, אפילו דור פרץ שתפס מקום של קבע בקישור והיה טוב מאוד, אבל ההפתעה הגיעה מכיוונו של פיבן שעשה את קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר. פיבן, ששיחק בבית"ר ת"א/רמלה מהלאומית ועבר לתקופה קצרה לאשדוד, הפך לבלם הבכיר יחד עם שרן ייני, והציג יכולת מצוינת. הוא לא נתן לטעות בטוטו-טרנר מול ג'ון אוגו לפגוע בו והוא צבר ביטחון מאז.

הלא יציב: דור פרץ

פרץ פתח את העונה בצורה מצוינת והביא את היכולת הזו גם לנבחרת. כבר דיברו על הסקאוטים מאיטליה שעוקבים אחריו, אבל לפחות עד למשחקי הנבחרת האחרונים, בהם חזר לעצמו בעיקר מול אוסטריה, הגרף שלו היה בירידה והוא מצא עצמו לאחרונה מחוץ להרכב של הצהובים. כדי להיות שחקן דומיננטי יותר הוא חייב להיות יציב ובעיקר מנהיג במרכז הקישור.

פיבן חוגג(צילום: ראובן שוורץ)

פרץ. חייב לשמור על יציבות אם הוא חולם על איטליה(צילום: אורן אהרוני)

המאכזב: ז'איר אמאדור

עזבו בצד את איתן טיבי או אופיר דודזאדה, שיעדיפו לשכוח את העונה הזו. אמאדור הגיע כאחת הרכישות הראשונות של מכבי ת"א ואמור היה להיות הבלם המוביל בקבוצה. אחרי שברק יצחקי ייעץ בין היתר כי טל בן חיים לא יישאר בקרית-שלום, הוחלט להביא את הפורטוגלי שעלה עם קבוצתו ווסקה מהליגה השנייה בספרד, אבל בהמשך הוא איבד את המקום שלו לפיבן. בשורה התחתונה הוא לא נראה טוב ולא הצליח להשפיע בצורה חיובית על הקבוצה.

הזר: פרדראג ראיקוביץ'

מאז שהגיע עם תג מחיר מחייב של שלושה מיליון אירו לפני שלוש שנים, ראיקוביץ' היה תחת זכוכית מגדלת ולא הצליח להצדיק את הטייטל הבלתי רשמי – "השוער הטוב בעולם לגילו". הוא לא הצליח לזכות בתארים במכבי, אבל העונה, למרות שפתח בצורה פושרת למדי, הוא קיבל את הגב מאיביץ' והציג את היכולת הטובה ביותר שלו מאז שחתם בקריית שלום. רק 12 שערים ספגה מכבי ת"א וזה הרבה בזכות הסרבי שלא ימשיך בקבוצה בעונה הבאה.

אמאדור. לא התרשמנו(צילום: ראובן שוורץ)

ראיקוביץ'. איפה נראה אותו בעונה הבאה?(צילום: עוז מועלם)

הקאמבק: אלירן עטר ואלי דסה

עטר הגיע למכבי ת"א אחרי שלא ממש הצליח בסיום הקדנציה במכבי חיפה, אבל אז החליט ג'ורדי קרויף לספסל אותו. את העונה פתח כמלך השערים של הצהובים באירופה, אבל הבעיטה בבקבוק אחרי שהוחלף בדרבי והעובדה שלא הסתגל לדרישות המקצועיות של איביץ' בכל הקשור למשחק ההגנה, גרמו לו להישאר על הספסל. עטר חזר לעצמו, הבין שהוא חייב לעשות שינוי משמעתי וטקטי, ומאז הפך למלך השערים בליגה.

מי שעוד הצליח לעשות קאמבק משמעותי היה דסה, שלא פתח את העונה טוב בעקבות המגעים להארכת חוזה ובמקביל קיבל הצעה קורצת מבשיקטאש. ככל שהעונה התקדמה המגן השתפר בקרב מול מאור קנדיל על חולצת ההרכב ובמשחקי הנבחרת האחרונים היה פשוט מצוין.

עטר. חזר לאופנה(צילום: ראובן שוורץ)

דסה. חזר לעצמו(צילום: ראובן שוורץ)

הפסיכולוג: שרן ייני

הוא לא יצא למחנה האימונים מסיבות אישיות ובתחילת הקמפיין באירופה לא שיחק. אבל אז תפס את מקומו כבלם לצידו של פיבן, והפך אולי לשחקן היציב ביותר בקבוצה. התפקוד שלו כבלם הוביל אותו להיות אחד משחקני ההגנה הבכירים של הנבחרת. ייני הפך למנטור של הצעירים במכבי ת"א, אחד שמכוון ומדבר איתם רבות, סוג של סטאז' ללימודי הפסיכולוגיה.

המנהיג: איתי שכטר

אחד הפרמטרים החשובים ביותר בקבוצה אלופה הוא חדר ההלבשה, ולשכטר הייתה חשיבות מכרעת. הוא הגיע למועדון כקפטן בית"ר ירושלים, וכאחד שהיה גורם מלכד גם בתקופה שלו בהפועל ת"א. שכטר הצליח ליצור אווירה מיוחדת בקריית שלום. איביץ' נתן לו קרדיט גדול, גם כשהמספרים לא ממש היו בולטים מכיוון שהבין את החשיבות שלו מחוץ למגרש.

ייני. מוכנים לשבת בספה שלו(צילום: אורן אהרוני)

שכטר. גם פופולרי וגם מנהיג(צילום: עוז מועלם)

הפלופ: אורוש ניקוליץ'

אחרי העזיבה של וידאר קיארטנסון, איביץ' חיפש רכש לקראת ינואר, ובחר ללכת על ניקוליץ' הסרבי ששיחק בליגה הבלארוסית. מהר מאוד הוא נפצע שוב, עד שהתברר השבוע כי ייעדר חצי שנה וככל הנראה יוקפא.

הכישלון: הפנדל מול סרפסבורג

אם למכבי ת"א יש נקודה שחורה העונה, היא הגיעה אי שם בקיץ כשהקבוצה כשלה ולא הצליחה להעפיל לשלב הבתים של הליגה האירופית. הצהובים הובילו 0:1 על סרפסבורג, והיו בדרך לניצחון ששווה העפלה לבתים ו-15 מיליון שקלים, שהיו מסייעים מאוד לתקציב. איתן טיבי, ברגע שהוא ירצה לשכוח, הכשיל שחקן של סרספבורג וגמר למכבי ת"א את החלום האירופי. העונש שלו: 62 דקות ליגה בכל העונה. גם הניסיון לייצר מציאות בה הנורבגים הם קבוצה לא רעה, התנפץ כשהם סיימו רק במקום השמיני במדינתם.

ניקוליץ'. לא שיחק שנייה(צילום: באדיבות מכבי תל אביב)

טיבי. מישהו ראה אותו?(צילום: עוז מועלם)

הניצחון: 0:3 על הפועל ב"ש

ב-25 בדצמבר הגיעה הפועל באר שבע לנתניה, הרימה דגל לבן והעבירה את שרביט האליפות באופן רשמי למכבי. אם בשנים האחרונות הקרבות בין שני המועדונים הסתיימו בפער של שער אחד, הפעם הצהובים פירקו את הקבוצה של ברק בכר בנתניה עם 0:3 מהדהד. צ'יקו אופואדו, אנריק סאבוריט בשער ענק ואבי ריקן כבשו את השערים שסיימו את ההגמוניה של אלונה ברקת וברק בכר.