אהלן אופיר,
אני יוצא עם בחורה מהממת ועוד מעט אנחנו סוגרים יחד שלושה חודשים. הדבר היחיד שמפריע לי זה שהיא לא מורידה שיערות למטה בכלל, וזה די מוריד לי בסקס. אני באמת לא רוצה להעליב אותה. מצד שני, כן חשוב לי לספר לה שמשהו מפריע לי. מה את אומרת? להגיד לה משהו או להכריח את עצמי לשתוק לנצח?
תודה,
איתן מהרצליה.
איתן היקר, בעיה סבוכה ומקורזלת הבאת למדורי, אבל היה בטוח שזעקתך נשמעת היטב. ממכתבך הקצר אומנם עולה רגישות ומודעות חברתית לזולת, מאחר ואתה תוהה איך והאם מותר לך להעיר על שיער הגוף הנשי ב-2021.
ההתלבטות שלך מובנת: בעידן שלנו הערה כזו יכולה להשליך אותך למשבצת הגבר הדכאני, זה שמצפה מבת זוגו להתיישר לפי התקן הפטריארכלי ובניגוד לצו ליבה והעדפתה האסתטית. מצד שני, בין אם זה מפריע לך בשל תודעה פטריארכלית או כי ערווה עשתה עליך חרם בילדות, זה עדיין צורם לך.
גם ניכר שאתה לא יכול להתכחש יותר לתחושותיך כלפי מצבור השיער, ושואף לחלוק אותן בכנות עם בת זוגך הטרייה במטרה לשפר את החוויה המינית שלך איתה. לכאורה, לא מדובר בשינוי היסטרי וקשה לביצוע. הרי לא ביקשת ממנה להצר את הפות, אלא רק לגזום קצת את השיער. טכנית - עניין של שתי דקות במקלחת. רגשית – בקשה טעונה אחושילינג.

1 צפייה בגלריה
להעיר או לא להעיר? זאת השאלה
להעיר או לא להעיר? זאת השאלה
להעיר או לא להעיר? זאת השאלה
(צילום: Shutterstock)

לפני הכול אצהיר שאני בעד השיח (חה!), ומוטב שיתקיים מוקדם ממאוחר. ככל שתדחה את הקץ, כך הדיון יצבור מטענים וזוגתך שתחייה תרגיש נבגדת על שהסתרת ממנה את תחושותיך עד כה. בעיניי, לתקשורת כנה ערך חיוני להצלחת הזוגיות, אם כי בעירבון מוגבל. אנחנו חיים בתקופה שבה כנות היא קצת אוברייטד, ובשמה אנו בטוחים שחשוב לאוורר כל פיסת אשפה שעוברת לנו בראש, העיקר לא להיכנע "לפוליטיקלי קורקט שהרס אותנו".
לכן, אסייג את דבריי: לא כל מחשבה צריכה להיאמר, לא בזוגיות ולא בחיים בכלל. אחד ממאפייניו של אדם בוגר היא יכולתו לסנן ולשקול מילים. אם המטרד שמעסיק אותך לא ניתן לשינוי או מורכב מדי לשינוי, אם אתה יודע שהיא ממילא מודעת אליו ושונאת אותו בעצמה ואוכלת עליו סרטים - תבלע את הרוק ותמשיך הלאה. מאחר שהסוגייה שהעלית כן ניתנת לשינוי, השאלה הפעם איננה האם להגיד, אלא איך.
אני אתחיל באיך לא: אל תעז לקחת השראה מהאופן שבו בן נפרד ממנור ב"חתונמי". מתנצלת, זה כל עולם הדימויים שלי לתקופה הקרובה. איך כן? בשיטת הסנדוויץ', ואני אסביר: בשיחה כמו בסקס, חשוב לזהות את הטיימינג הנכון. חכה לרגע קליל, נעים וצחקקני, שבו היא משוחררת ורגועה, למשל בזמן צפייה בסדרת טראש, אני לא אגיד איזו.
עכשיו, כשהבשילה העת, זה הזמן לומר, "אני מת עלייך". חשוב שהאמירה תיפלט לאוויר באופן כאילו-אימפולסיבי ולא תדיף ריח של תכנון מראש, מה שעלול רק להכביד על הסיטואציה. תחשוב על זה כמו על פולנטה - לא מאוד מסובכת להכנה, כן דורשת תשומת לב. מכאן תמשיך לפרט מה אתה אוהב בה, בקשר שלכם ובאיך שהיא גורמת לך להרגיש לגבי עצמך. מקסים-מקסים.
כעת ניתן לשאול בטון אגבי, כאילו נזכרת בזה רק עכשיו, "אפשר לבקש ממך משהו קטן?", ואז רד על עצמך, "זה נשמע דבילי, אני יודע, לא נעים לי אפילו לומר את זה". אם הכול יפעל לפי התוכנית, היא תעודד אותך לדבר ותחוס על ביטחונך העצמי הירוד. זה גם הרגע להביא את הבקשה: "שוב, רק אם את מסכימה, וזה ממש-ממש בסדר אם לא, אבל ממש אשמח אם תסכימי להוריד קצת שיערות למטה". אפשר גם להעלות בחיוך את התחושה המציקה של שיערת פות בשיניים.
כך או כך, בשלב הזה פניה יתכרכמו. אל חשש, זה יפוג בקרוב, אבל רק אם תפגין תושייה ודיוק של סוכן מוסד. אמרנו סנדוויץ', נכון? אז הפרוסה השנייה תכלול את ההסתייגות: "אני אומר את זה רק כי חשוב לי לספק אותך ולעשות לך טוב, וזה ממש עניין קטן. אם זה לא מתאים, אני הכי אבין את זה בעולם".
בנקודה הזו, קח בחשבון שאולי לא יתאים לה, ואז ענה מיד, "סבבה, סבבה", ולמד את עצמך לקבל את הלוק הטבעי. אם היא לא אמרה דבר, זה הזמן להוסיף: "אגב, אם יש משהו שמפריע לך אצלי, תגידי ואעשה כל מה שאפשר כדי לשנות אותו כי הקשר הזה חשוב לי". על זה ייתכן שהיא תענה, "גלח את הביצים", ואתה תצטרך לעמוד מאחורי ההבטחה שלך. הבטחות חייבים לקיים.
בהצלחה!