סלובודן מילושביץ': רודן אכזר וחובב סינטרה
האיש שהואשם בטיהור אתני ובפשעי מלחמה מחרידים היה אחת הדמויות האירופיות השנויות ביותר במחלוקת בעשורים האחרונים. "דמות ייצוגית, טקטיקן מופלא", סיפרו מדינאים שפגשו בו. "מפלצת איומה", סיפרו בקוסובו מנגד. ynet מציג: פרופיל של הרודן מהבלקן
מי אתה סלובודן מילושביץ'? אינטליגנט, גס רוח, מרדן כפייתי - כך תיארו היום (שבת) ברחבי אירופה את דמותו השנוייה במחלוקת של הרודן היוגוסלבי, שהלך לעולמו בתאו בבית הכלא. "ההימורים העצומים שלקח מילושביץ' הביאו את יוגוסלביה המתפוררת אל סיפו של אסון, ויצרו עשור של מלחמה מיותרת", תיארו סוכנויות הידיעות.
הוא החל כמנהיג אפור של המפלגה הקומוניסטית בבלגרד, המשיך כנשיא יוגוסלביה וסרביה, וסיים על ספסל הנאשמים של בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג תחת הכינוי "הקצב מהבלקן". שם, כמו מי שידע שדינו כבר נגזר, הפך מילושביץ' את המשפט להצגה הכי טובה בעיר. "זו הבעיה שלכם", הטיח בשופטים כשאלו ניסו לשכנעו להסכים להסדר טיעון.
בית הדין, כך טען, מפעיל כלפיו "צדק של מנצחים", ולא צדק אמיתי. זו גם הסיבה שבגללה סירב לייצוג. בלי פרקליט שיסנגר על מעשיו ניהל מילושביץ' דו-קרב של ממש עם העדים והתובע בבית המשפט. גם הרכב השופטים לא שבע נחת ממנו. זכורה במיוחד הפעם שבה הטיח באב בית הדין, ריצ'ארד מאי, "בסדר, מר. מאי. אני יודע, אני יודע. אתה יכול לפסוק שהיום הוא יום שלישי אם זה מה שבא לך". מאי עצמו, אגב, עזב את התפקיד ב-2004. מאוחר יותר הלך לעולמו.
במקביל הלך והידרדר מצב בריאותו של מילושביץ'. לחץ הדם שלו עלה, והרופאים גילו ליקויים בלבו. בחודש שעבר עוד הספיקו לבקש מבית המשפט להעבירו לטיפול במוסקבה אולם סורבו.
"מצץ סיגר ונשען לאחור"
מילושביץ' נולד בסרביה. הוא למד משפטים באוניברסיטת בלגרד, הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב-1959 ונודע כטכנוקרט. ב-1984 הוא מונה לראש הסניף של המפלגה הקומוניסטית בבלגרד, ונחשב באותה תקופה כמנהיג אפור וחסר חשיבות.
יש גם מי שבוכה. בלגראד, היום (צילום: איי.פי)
ב-1987 הפך מילושביץ' ליו"ר המפלגה הקומוניסטית של סרביה, והחל להציב את אנשי שלומו בעמדות מפתח. ב-1989 הוא הדיח את איבן סטמבוליץ' (מי שהיה נשיא הרפובליקה הפדרלית יוגוסלביה והעניק למילושביץ' את חסותו בתחילת הדרך) ובתוך שנה הנהיג חוקה חדשה בסרביה (שהיתה עדיין חלק מהרפובליקה), שהגבילה את האוטונומיה של המחוזות.
במהלך 1990-1991 הידרדרו היחסים בין הרפובליקות השונות של יוגוסלביה הפדרלית, בעיקר על רקע הקו הלאומני הסרבי הנוקשה שקידם מילושביץ'. משהחליטה בוסניה-הרצגובינה לפרוש מהפדרציה (בעקבות קרואטיה, סלובניה ומקדוניה שכבר פרשו), עודד מילושביץ' את התמרדות הסרבים כנגד ממשלתם ותמך במורדים, למרות סנקציות כלכליות שהטיל האו"ם על סרביה.
הנשיא הקרואטי, סטייפ מסיץ', סיפר מאוחר יותר כי הזהיר ב-1991 את מילושביץ' שהוא עלול למצוא עצמו מודח ומוצא להורג על ידי עמו שלו. "הוא פשוט נשען לאחור", נזכר מסיץ', "מצץ את הסיגר שלו ואמר 'נראה את מי יתלו ואת מי לא'".
במלחמה שפרצה בעקבות אותו משבר נהרגו עשרות אלפי אנשים, מאות אלפים נפצעו ואיבדו את בתיהם. סרביה בראשותו של מילושביץ' הואשמה בטיהור אתני ובפשעי מלחמה מחרידים. תחילה זכו חייליו של מילושביץ' בנצחונות, אולם ב-1995 כבר איבדו את רוב השטחים שכבשו, לאחר שהצטרפה קרואטיה למלחמה מול סרביה. הקרואטים והבוסנים נסתייעו בהפצצות של מטוסי נאט"ו. בסופו של דבר, ב-1995, חתם מילושביץ' על הסכם שלום (הסכם דייטון) עם בוסניה-הרצגובינה.
הסכם דייטון. מנהיגי העולם כופים על מילושביץ' "שלום" (צילום: איי.פי)
במהלך המלחמה, ב-1992, הכריז מילושביץ' על הקמת הרפובליקה הפדרלית יוגוסלביה (שכללה רק את סרביה ומונטנגרו) ועמד בראשה. אשתו, אהובתו מהתיכון מיריאנה, נעשתה ראש המפלגה הקומוניסטית, ואף שהותר קיומן של מפלגות נוספות, הותרה בפועל רק פעילותן של מפלגות ששיתפו פעולה עם מילושביץ'.
| שנה | האירועים |
| 1987 | מילושביץ' מתמנה לעמוד בראשות המפלגה הקומוניסטית ביוגוסלביה |
| 1990 | מילושוביץ' עולה לכס הנשיאות |
| 1991 | קרואטיה וסלובניה טוענות לעצמאות, ומלחמה עקובה מדם פורצת בבלקן |
| 1995 | אחרי הפצצות נאט"ו, מילושביץ' חותם בחסות אמריקנית על הסכמי שלום עם נשיאי בוסניה וקרואטיה |
| 1997 | אחרי שתי כהונות כנשיא סרביה, מתמנה מילושביץ לנשיאות יוגוסלביה |
| 1998 | מילושביץ' דוחה התערבות בינלאומית בקוסובו וכוחות נאט"ו מציבים לו אולטימטום: צא, או שנפציץ |
| 1999 | מפציצי נאט"ו עורכים מתקפה אווירית ביוגוסלביה; בית הדין לפשעי מלחמה של האו"ם מגיש אישומים נגד מילשביץ'. בסופו של דבר הכוחות הסרבים נסוגים מקוסובו |
| 2000 | מילושביץ' מובס בבחירות בארצו על ידי וויסלב קושטוניצה. רק לאחר חודש של מחאה אזרחית, מועבר השלטון |
| 2001 | מילושביץ' נעצר ומועבר להאג, שם מתקיימים הליכי העמדתו לדין עד היום |
| 2006 | מילושביץ' נמצא מת בתאו |
ב-1997 נבחר מילושביץ' לנשיאות הרפובליקה הפדרלית. הוא שלט בארצו ביד ברזל, חלש על אמצעי התקשורת, השתיק כל ביקורת ודיכא בכוח הזרוע הפגנות על רקע מצבה הכלכלי של סרביה, שהיה בכי רע, אולם לא היה בו כדי להניע אותו לשנות את עמדותיו.
בקוסובו סיפרו על מפלצת
צעדי הדיכוי שנקט מילושביץ' נגד הרוב האלבני במחוז קוסובו הביאו להתמרדות, ובתחילת 1999 הוא שיגר את צבאו כדי לדכא אותה. מאות אלפי אלבנים נאלצו להימלט לארצות השכנות, ונאט"ו שיגרה שוב את מטוסיה נגד סרביה. המוני העם תמכו במילושביץ', אך לבסוף הוא נאלץ להיכנע ולהסכים להסדר שלום שכלל את הוצאת כל כוחותיו מקוסובו.
במאי 1999 הוגש כתב אישום נגד מילושביץ' לבית הדין המיוחד לפשעי מלחמה ביוגוסלביה לשעבר, שמושבו בהאג. הוא סירב להכיר בסמכותו של בית הדין והוסיף לכהן כנשיא, אך הפופולריות שלו עמדה בסימן שקיעה מהירה. בספטמבר 2000 הובס בבחירות לנשיאות ע"י וויסלב קושטוניצה , ובתחילה סירב להכיר בתוצאות הבחירות, אך לבסוף נכנע ללחץ ופינה את מקומו.
ב-2001 הוסגר מילושביץ' להולנד והועמד לדין בבית המשפט הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג, באשמת רצח עם ופשעים נגד האנושות. מילושביץ', שנכלא בתא כלא קטן בהאג, מצא את מפלטו בהאזנה לבלדות של פרנק סינטרה ובשיחות טלפון עם רעייתו האהובה, שבהמשך נמלטה למוסקבה. מילושביץ' הרכיב רשימה בת 1,600 עדים והתכונן למשפטו.
רבים ראו בו דמות מורכבת, מעין "ד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד" המסתתרים שניהם באותו אדם. מדינאים שפגשו למטרות שלום, סיפרו על דמות ייצוגית, על טקטיקן מופלא. בקוסובו סיפרו על מפלצת. האמת, כך נראה, היא בשניהם.
לפנייה לכתב/ת 
