שתף קטע נבחר

שיר געגועים

מי המלך שברח מפני אוהבו־שונאו לעין גדי, ומה גילו הפרשים האוסטרלים באזור נחל הבשור במלחמת העולם הראשונה

בשיתוף רשות הטבע והגנים

 

שמורת טבע עין גדי

כי אם כבר להסתתר מפני מלך זועם - אז בנווה מדבר. מכל ההיסטוריונים, חוקרי המקרא ופרשני התנ"ך, נראה שדווקא אהוד בנאי היטיב לתאר את מערכת היחסים המורכבת, המטלטלת ורבת־הסתירות בין דוד ושאול. "דוד מתחמק משאול/ אבל שאול לא מוותר/ דוד שוכח וסולח/ כששאול מתקשר/ בוא שוב לנגן לי דוד/ קח אותי לכוכבים/ בוא שוב לנגן הלילה/ שיר געגועים" (מתוך "דוד ושאול").

 

עין גדי, המוזכרת במקרא כמה פעמים, היא המקום שאליו ברח דוד מפני שאול (שמואל א', כ"ד). כי אם כבר לברוח, אז שיהיה למקום שמרגיע את הנשמה ומזכך את הנפש: נווה מדבר ירוק ושוקק חיים, שפלגי ומפלי מים מעטרים אותו. בקיצור, זה בדיוק המקום שבו אתה רוצה להסתתר מפני מלך שאוהב־שונא־אוהב־שונא אותך.

 (צילום: אלכס קולומויסקי)
(צילום: אלכס קולומויסקי)

אבל עוד הרבה קודם לכן - מסתבר שהחיבור בין דוד ושאול היה מיידי, מהיום שבו הכירו. שאול היה אפוף ברוח רעה, ודוד פיזר את העננה בעזרת ניגון בכינורו. אבל לאחר שדוד חיסל את גוליית וזכה לתשואות - גל עכור של קנאה שטף את המלך. ומלך קנאי עם אובססיה זה בהחלט לא משהו נעים. אז דוד בורח מזרחה, למדבר יהודה, הכי רחוק שאפשר. וסוף הסיפור? אל תתעצלו, תקראו.

 

אבל עין גדי היא לא רק אפיזודה חולפת בתולדות מערכת היחסים הסוערת בין המלך היוצא והמלך הנכנס. שפע המים כאן משך למקום בני אדם כבר לפני כ־6,000 שנים, בעת שפעל פה יישוב קדום ומקדש כלקוליתי שאליו הגיעו מאמינים ממרחק.

 

מאוחר יותר הייתה עין גדי, אחת מערי שבט יהודה, אחד ממוקדי גידול צמח האפרסמון (אין קשר לאפרסמון של ימינו), ששימש בין השאר להפקת בושם שזכה למוניטין ברחבי האזור, ואף נמכר בשוקי רומא בסכומי עתק. בכל מקרה, גם תמרים לרוב גידלו כאן - אבל אותם פחות זוכרים. בושם מסתורי ויקר או פרי עם גלעין ששובר את השיניים - את מי תעדיף ההיסטוריה לזכור?

 

יהודים התיישבו בעין גדי כבר במאה השביעית לפנה"ס. מאוחר יותר הבבלים החריבו אותה, הפרסים איפשרו את לידתה מחדש, ואז היא שוב ננטשה עד שהגיעו החשמונאים, מלאי מרץ ואופטימיות, והפכו אותה למעצמה חקלאית באמצע שום מקום. אפילו אחוזה מלכותית מפוארת הייתה כאן.

 

כדי לראות את העבר בעיניים, דלגו לבית הכנסת הקדום, שהוקם במאה השלישית. אחת הכתובות בו נשמעת די מאיימת: היא אוסרת על יושבי המקום לחשוף את סודותיהם לזרים. ומי שיעשה זאת, האל יחסל אותו ואת זרעו. מדובר ככל הנראה בסוד הפקת בושם האפרסמון.

 (צילום: ארכיון רשות הטבע והגנים) (צילום: ארכיון רשות הטבע והגנים)
(צילום: ארכיון רשות הטבע והגנים)
  

הבילוי שאחרי הסיפור: ברוכים הבאים לנווה המדבר מהגדולים בישראל. גם כאשר יש כאן מבקרים רבים, עדיין תוכלו למצוא את הפינה שלכם. במפל שמימיו נופלים על ראשכם, בנקודת תצפית גבוהה לעבר ים המלח, או במערה חבויה (מערת דודים, אם אתם שואלים). בין יעלים ושפני סלע לרוב, ממתינים לכם מספר מסלולי טיול בנחל דוד ובנחל ערוגות. הם ייקחו אתכם אל מפל דוד המפורסם, מעיין עין גדי, מערת דודים וגם המקדש הכלקוליתי. במקום מוצעת חוברת הפעילות המשפחתית "פקחים צעירים".

 

הגעה: על כביש 90 (ים המלח) כקילומטר צפונית לקיבוץ עין גדי.

 

גן לאומי הבשור (פארק אשכול)

דוד נגד העמלקים, פרשים אוסטרלים נגד הטורקים. "וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל הַבְּשׂוֹר" (שמואל א', ל' 9). למה הרחיק המלך עד לכאן? כדי לבצע את מה שהוא יודע לעשות היטב: לרדוף. במקרה זה, אחרי העמלקים, שפשטו על צקלג. מצד שני, יש מי שסבורים שנחל הבשור המקראי הוא בעצם נחל גרר של היום. אז איך יודעים אם כן או לא? לא יודעים. פשוט טובלים במי המעיין ונהנים.

 

אלפי שנים לאחר שרדף דוד אחרי העמלקי, רדפו כאן פרשים אוסטרלים אחרי חיילים טורקים. זה היה בעת מלחמת העולם הראשונה, בימים שבהם אף אחד לא חשב לקרוא לה "הראשונה", כי אף אחד לא היה מטורף מספיק כדי לחשוב שתהיה עוד אחת כזו. הפרשים האוסטרלים, יחד עם חיילים מניו–זילנד ומהודו, היו חלק מכוח לחימה בריטי שענה לשם "חיל המשלוח המצרי". תשכחו מהסטריאוטיפ של האוסטרלי עם הבירה שרק רוצה לראות ספורט בטלוויזיה - החיילים האוסטרלים נחשבו ללוחמים מצטיינים וחדורי מוטיבציה, שזכו להצלחות רבות מול הכוחות הטורקיים.

 (צילום: חיים הורנשטיין) (צילום: חיים הורנשטיין)
(צילום: חיים הורנשטיין)
  

יום אחד חפרו כמה חיילים אוסטרלים עמדה בראש גבעת שלאלה, המקום הגבוה ביותר במרחב (גם אתם מוזמנים לעלות - אם רק תצליחו לשכנע את הילדים לנטוש את בריכות השכשוך. בהצלחה). תוך כדי החפירה הם חשפו במקרה פסיפס מרהיב שמעוטר בבעלי חיים, צמחים וצורות גיאומטריות, שהיה שייך לכנסייה ביזנטית מלפני כ־1,450 שנה.

 

הפסיפס, שנוצר כנראה בשנת 561 לספירה, מוקדש למישהו בשם ג'ורג'. עבור האוסטרלים זו הייתה סיבה מספיק טובה לאמץ אותו מיד. כי אחרי שאתה משרת חודשים ארוכים במדבר הלבנטיני, אין כמו דרישת שלום ממישהו עם שם שמזכיר את הבית. אחר כך הם לקחו אותו הביתה, וכיום הוא מוצג ב"היכל התהילה" שבאנדרטת המלחמה האוסטרלית, בעיר הבירה קנברה. אז נשאר לנו חשבון פתוח איתם בעניין של הפסיפס - אבל היי, זוהי אולי תודתנו הצנועה למי שהרחיקו מכאן את הכובשים (אבל הביאו כובשים אחרים, מזן שותי התה).

 

הבילוי שאחרי הסיפור: אם עין גדי היא נווה מדבר פראי, גן לאומי הבשור, הנושק לנחל הבשור שבמערב הנגב, הוא טבע מהונדס, מעשה ידי אדם בחלקו. זה אומר פיקניקים ממושכים על מדשאות רחבות ידיים, עצים רבים וגם בריכות טבילה לקטנים - כדי שאתם תוכלו לעצום עיניים ולא תיאלצו "להפעיל" אותם. כאן, בלב מישורי הלס, המעיין הוא לבו הפועם של המקום, שמשך אליו נוודים, לוחמים, כובשים ומחפשי זולות מאז ימי קדם.

 

לכל הטוב הזה, המשתרע על פני אלפי דונמים, נוספו חניון לילה מוסדר ומאובזר, שבילי אופניים קלילים המיועדים לכל המשפחה ואפילו מסלול דיסק־גולף - ספורט שבו מתקדמים במסלול שלאורכו מוצבים סלי מתכת, שאליהם קולעים מעין צלחת מעופפת. זה נשמע מוזר, נראה מוזר עוד יותר - אבל כיף גדול.

 

הגעה: נוסעים מאופקים מערבה (כביש 241). כ־2.5 ק"מ אחרי צומת אורים פונים שמאלה.

 

למידע על סיורי ופעילויות הכנסו לאתר רשות הטבע והגנים או בטלפון  3639*

 (צילום: חיים הורנשטיין) (צילום: חיים הורנשטיין)
(צילום: חיים הורנשטיין)
 

שיחה שלא התקיימה בעין גדי

דוד: די, בואו נרגיע. רוצה לשמוע אותי שוב מנגן בכינור?

 

שאול: לא! אתה יודע, אתה לא כזה גיבור כמו שאתה חושב. גם אני הייתי יכול להרוג את גוליית.

 

דוד: טוב.

 

שאול: באמת!

 

דוד: טוב.

 

שאול: זה נשמע לי קצת פאסיב־אגרסיב, אבל אולי זה רק אני.

 

דוד: בוא, בוא. זה לא רציני. הרי שמעת את כל הנשים שיצאו במחולות. זוכר מה הן שרו?

 

שאול: נו?

 

דוד: הן שרו “היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו”. אתה רק אלפים ואני רבבות. רבבות, בנאדם!

 

שאול: שטויות. מי בכלל משתמש היום במילה רבבות? מי בכלל יודע מה זה?

 

דוד: טוב, אתה ביקשת את זה. נחל דוד, מכיר? לא נחל שאול. אין נחל שאול. רק נחל דוד. איך זה?

 

שאול: (טורק את השפורפרת)

 (צילום: אלכס קולומויסקי)
(צילום: אלכס קולומויסקי)
 

שיחה שלא התקיימה בגן לאומי הבשור

פרש אוסטרלי: הו דרלינג, אני כל כך מתגעגע! קשה לי בלעדייך!

 

אהובתו באוסטרליה: גם אני! יש לי רעיון, אולי אגיע לבקר אותך בארץ ישראל?

 

פרש אוסטרלי: טוב, צריך סיבה מספיק טובה כדי שייתנו לך להגיע.

 

אהובתו באוסטרליה: אולי אציע ליבא אליהם אקליפטוסים? נגיד להם שזה מונע התרבות של קנגורואים.

 

פרש אוסטרלי: אבל דרלינג, בכלל אין פה קנגורואים.

 

אהובתו באוסטרליה: מממ... אז נגיד להם שזה מייבש ביצות או משהו.

 

פרש אוסטרלי: די נו, אף אחד לא יאמין לשטות הזאת.

 

אהובתו באוסטרליה: שווה לנסות 

 

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

 

בשיתוף רשות הטבע והגנים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלכס קולומויסקי
עין גדי
צילום: אלכס קולומויסקי
מומלצים