דרכים לשיפור מיומנויות חברתיות של ילדים

אם תביטו על המבוגרים סביבכם (חברים, קולגות בעבודה, בני משפחה) תוכלו בקלות לראות הבדלים בינהם ברמת המיומנויות החברתיות שלהם. יש כאלו שמתנהלים בשדה החברתי בקלות, מוצאים על מה לדבר עם כל אחד, משתלבים היטב בשיחות ומעוררים עניין אצל אחרים. ישנם לעומתם מבוגרים מופנמים יותר, שהקשר עם האחר דורש מהם מאמץ, ושקשה להם יותר לתקשר עם סביבתם, גם כשהם מעוניינים בכך.

מיומנויות חברתיות מפותחות עוזרות להתנהל היטב ולחוש תחושת הצלחה בכל מקום ובכל גיל: בגן, בבית הספר, בתוך המשפחה, עם חברים ובשוק העבודה.

בני אדם נולדים עם יכולות בסיסיות לתקשר עם סביבתם. תינוקות רכים יכולים ליצור קשר עין, להשמיע קולות, להושיט יד, ולחייך. כאשר הם מקבלים עידוד ותגובה מתאימה מהוריהם, היכולות האלה מתפתחות והם משכללים את דרכי התקשורת שלהם ככל שהם מתפתחים יותר.

מחקר חדש שביצעו חוקרות מאוניברסיטת בן גוריון והאוניברסיטה העברית ופורסם ב-british journal of psychology מראה שתינוקות מסוגלים לבטא אמפתיה כלפי מי שנמצא במצוקה או כאב, כבר מגיל שישה חודשים.

הילדים סופגים מהסביבה

כשילדינו בגיל הפעוטון והגן הם סופגים לתוכם כמו ספוג את סביבתם ההורית, המשפחתית והחברתית, וזה זמן מצויין לבנות תשתית רחבה וטובה להתפתחותם החברתית.

בגילאים הצעירים ההורים עסוקים הרבה בצרכים הפיזיים של הילדים (שינה, תזונה, בטיחות במרחב) וכן בנושאים התנהגותיים (כמו התמודדות עם התקפי זעם של הילדים) וחושבים פחות על הנושא החברתי.

השפעתם של ההורים בגילאים הצעירים היא רבה(צילום: shutterstock)

הורים רבים חשים כי אלה גילאים שבהם תפקידם הוא רק להיות בסביבה (למשל, לקחת אותם לגינה) ולדאוג שלא ינשכו או לא יחטפו לילדים אחרים (או שילדים אחרים לא יעשו זאת להם), אך בפועל השפעתם של ההורים בגילאים הצעירים היא רבה, כיוון שהם מבלים עם הילדים זמן רב ומשפיעים רבות על יצירת התנאים הסביבתיים בהם גדל ומתפתח הילד.

בשנים הראשונות לחיים מתעצבות הרבה מהנטיות החברתיות כיוון שהילד פתוח מאוד לקלוט ולהפנים את מה שהוא חווה בסביבתו ולכן כדאי להשקיע מחשבה באיך יוצרים את התנאים המיטביים להתפתחותו החברתית של כל ילד על פי אישיותו ונטיותיו.

קראו עוד:

"הדרך שלי להורות משותפת"

מה צריך לדעת על הלו"ז של המתבגר בבית?

מה עושים עם הציורים מהגן?

ישנם כמה דרכים ליצור סביבה חברתית מצמיחה עבור ילדים בגיל הרך:

מודל הורי

הגיוני ומתבקש שהורים חברותיים שמרבים להפגש עם חברים, לארח חברים בביתם ולהתארח, ושמחשיבים חברות כערך חשוב ומהותי בחייהם, יגדלו ילדים פתוחים וחברותיים יותר. ברור שאיננו יכולים לשנות את עצמינו.

אז אם איננו אנשים חברותיים, עלינו להשלים עם העובדה שגם ילדינו לא יהיו בעלי נטיות חברותיות מפותחות? כמובן שלא. גם הורים שאינם חברותיים יכולים לסגל לעצמם הרגלים מעט שונים כשיש להם ילדים צעירים, מתוך מחשבה שהם עושים זאת עבור הילדים, ולא כי זה הדבר שהכי טבעי להם או בא להם לעשות.

למשל, ללכת יותר לגינה, ליצור קשרים עם הורים אחרים מהגן, להזמין לעיתים קרובות יותר ילדים אליהם, להיענות להזמנות של אחרים, לנהל "סמול טוק" ידידותי עם הורי הילדים מהגן ועוד.

המאמץ לשנות הרגלים משתלם כי כך ההורים יוצרים סביבה חברתית מקדמת עבור הילד שלהם, שבה הוא יכול להתאמן בחיברות. הערכים שיש להורים לגבי חברות, גם הם ישפיעו על ההתנהגות החברתית של הילד.

אפשר לסגל הרגלים שונים בשביל הילדים(צילום: shutterstock)

אם ההורים מחשיבים חברויות כערך חשוב ומהותי בחיים ומשקיעים בחברויות שלהם זמן ומאמץ, ילדיהם יגדלו עם המסר הזה ולרוב יפנימו אותו.

גם ההפך נכון - אם ההורים חושבים שלא ניתן לסמוך על חברים אלא רק על משפחה, מגיבים באופן חשדני כלפי ניסיונות ליצור עימם קשרי חברות, או נושאים זיכרונות ילדות קשים בתחום החברתי ולכן לא מעודדים חברויות - ילדיהם לרוב יפנימו את התנהגותם ועמדותיהם, גם אם זה לא נאמר להם במפורש.

כפי שנאמר קודם לכן, לא ניתן לשנות את העמדות הבסיסיות שלנו ההורים, אלא רק להיות מודעים לעובדה שילדינו מושפעים מכך, ולנסות לגבש מחדש את העמדות שלנו ביחס לעולמם החברתי של הילדים.

עידוד לאמפתיה

אמפתיה לאחר היא מיומנות חברתית ובין-אישית חשובה שמהווה בסיס להתנהגות פרו-חברתית ולביסוס יחסי חברות טובים ותומכים עם אחרים.

הדרך לעודד ילדים צעירים לפתח אמפתיה היא קודם כל להיות אמפתים כלפיהם. ילד שהוריו רגישים לצרכיו והוא מרגיש החל מהתינוקות שרואים אותו ומבינים אותו, יבנה באופן עמוק את היכולת להיות קשוב לצרכי האחר ולעזור למי שבמצוקה.

בנוסף, כשהילד רואה שההורה אמפתי לא רק אליו, אלא גם לאנשים אחרים בסביבה (למשל: לילד אחר שנמצא ליד ובוכה, לזקן שזקוק לעזרה, לאם עם תינוק בגינה שצריכה סיוע כלשהו) הוא לומד שזה ערך חשוב וגם לומד איך עושים זאת בפועל.

ללמוד אמפתיה(צילום: Shutterstock)

תיווך

בגילאים הצעירים התיווך ההורי משמעותי מאוד לבניית כישורים חברתיים. תיווך נכון בגילאים הצעירים אין משמעותו לדבר בדיעבד עם הילד (אחרי שהחבר הלך) או לנזוף בו על מה שקרה או על מה שצריך או לא צריך לעשות (למשל: "אתה כל הזמן משתלט וחוטף"), כיוון שתיווך מלולי בדיעבד, אינו אפקטיבי עבור פעוטות וילדים צעירים

תיווך יותר אפקטיבי יהיה כזה שצמוד לחוויה, ומתערב בשעת מעשה. למשל: אם הילד משתלט על המשחק וחוטף דברים, ההורה של הילד שחטף יכול לומר לילד שחטפו ממנו: "מה שקרה לא נעים לך. גם אתה רוצה להחליט במשחק. עכשיו אתה תבחר את הצעצוע שתשחקו בו".

אם האינטראקציה בין הילדים נהיית כעוסה ולא נעימה, אפשר להציע לילדים משחק אחר שיש יותר סיכוי שיתנהל בשלווה, או לעזור להם (בלי "לקחת צד") עם מה שהסתבך. כדי לתווך באופן הזה, נדרשת נוכחות הורית וקשב לאינטראקציה בין הילדים, והמאמץ הזה בהחלט חשוב כשילד מתקשה להסתדר עם חבריו.

כמה להתערב או לגונן?

הורים עסוקים בשאלה מתי נכון להתערב בדינמיקה בין ילדים צעירים כשהם משחקים עם חברים ואחים. יש ערך רב למשחק של ילדים שמתנהל ללא הפרעה והתערבות מבוגרים.

הילדים שקועים בעולמם, מחפשים בעצמם פתרונות, לומדים להתמודד עם תסכול, ומתנסים בתוקפנות (גם בלהיות התוקפן וגם בתוקפנות שמופנת כלפיהם).

תנו להם להסתדר לבד(צילום: shutterstock)

בתוך כך ישנם כמה סייגים. ילדים שמתקשים עם חברים ,מגיבים בתסכול רב או תוקפנות למצבים או קופאים בעת משבר, זקוקים ליותר תיווך של ההורים. אם יחסי הכוחות אינם שווים באופן קבוע, או שהאינטראקציה מלווה באלימות זה מקום נוסף שחשוב להתערב בו.

גם כאן חשוב שההורים לא יפעלו מתוך תכנים שלהם שהם משליכים על הילדים, כמו הורים עם רגישות חברתית חזקה שחוו חויות חברתיות פוגעניות בילדותם ולכן מגוננים מדי על הילד. חשוב להעריך נכון את הכוחות של הילד והצרכים שלו, ולגבש דרך פעולה שמצד אחד נותנת לילד להתנסות בתסכולים חברתיים ולהתמודד, ומצד שני מספקת הגנה ותיווך שיעזרו לו להתמודד טוב יותר.

זיהוי הקושי

כשיש לילד צעיר קושי בהתמודדות החברתית, חשוב שההורים ינסו להבין את מקור הקושי כדי לעזור בהתאם. ישנם ילדים שגדלים ללא אחים ולכן מורגלים בתיווך רב, ולא מסתדרים עם ילדים כשאין מבוגר בסביבה.

ישנם ילדים שמתקשים להתבטא מילולית ולכן מגיבים בתוקפנות פיזית לתסכולים, ישנם ילדים שמפרשים לא נכון את ההתנהגות של הילדים האחרים כמכוונת לפגוע בהם, ישנם ילדים ביישנים ויש ילדים שיש להם צורך גבוה בשליטה.

כשההורים מצליחים לזהות את המקור לקושי החברתי הם יכולים ליצור לילד סביבה יותר מותאמת לצרכיו שתאמן אותו במקומות שקשה לו בהם ותחזק את המיומנויות הספציפיות שחסרות לו.

חשוב לזכור שמיומנויות חברתיות יכולות להשתנות מן הקצה אל הקצה, בעיקר בגיל הצעיר, ומדובר לרוב בתהליך התפתחותי ולא בלקות לכל החיים.

ילד שמתרגז בקלות, חוטף צעצועים, נושך או נמנע מקשרים חברתיים, יכול לצמוח מהמצב הנוכחי ולהתפתח להיות ילד חברותי ומסתגל, בהנתן העזרה והתיווך הנכונים.

חשוב לא לקבע ילד בתפקיד ה"לא מסתדר חברתית" ולספק כמה שיותר הזדמנויות חברתיות והתנסויות חיוביות כדי לאפשר לילד להתפתח היטב מבחינה חברתית.

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית, מנהלת "מרכז גרתי" לטיפול רגשי בילדים ונוער