דב חנין היה מאז ומעולם דמות שנויה במחלוקת בחברה הישראלית; חנין, כזכור, היה חבר כנסת במפלגה ערבית; הוא לא שר את התקווה; הוא תומך נלהב במאבק לעצמאות של העם הפלסטיני; הוא מגדיר עצמו כקומוניסט; והוא גם נוסע בתחבורה ציבורית כאחד האדם. אך על דבר אחד רבים מסוגלים להסכים לגביו, מכל קצוות הקשת הפוליטית - הוא איש של אידיאולוגיה, עם תפיסת עולם מאוד מוצקה שלא סוטה ממנה ימינה או שמאלה.

כך התאהבתי בדב חנין

בשנת 2003 היה ברק היימן בדיוק בתחילתה של העבודה המשותפת על הסרט 'גשר על הוואדי', אודות בית הספר הדו-לשוני הראשון בארץ, ביחד עם אחיו ושותפו תומר היימן, יוצר הסרט "תומר והשרוטים", אשר זכה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. "כתבתי אז בעיתון תל אביבי דיי איזוטרי יש לומר, שנקרא 42 מעלות״, מתאר ברק. ״העורך דאז שלח אותי לראיין איזה עורך דין לזכויות אדם שעתיד להיכנס לכנסת. זה היה דב חנין. מאז״, הוא מודה, ״התאהבתי בו. חוץ ממשיכה מינית״, צוחק היימן וממשיך, ״היו שם את כל הסממנים של ההתאהבות. רציתי כמה שיותר מהאיש הזה, אז הצעתי לו לעשות סרט דוקומנטרי על חייו ועל פועלו, והוא כמובן נענה בחיוב", כך מספר.

דב חנין. "פרלמנטר מצטיין"

היימן מעיד כי מהרגע הראשון העריך את עולמו האידיאולוגי של דב חנין, והוא מסביר מדוע: "הוא יודע לדבר בצורה ישירה וכנה על כל העוולות הנוראיות המתקיימות בחברה הישראלית: הכיבוש, הפערים החברתיים, עוני, גזענות, ואפליה. על אף שהוא כל כך מעורב בדברים הקשים ביותר בחברה, שלרוב גורמים לאנשים לפסימיות רבה, הוא מצליח להישאר חיובי ומלא נועם. השילוב הזה היה מאוד מרענן ומרגש עבורי", מספר היימן, ועוד מוסיף: "רוב האקטיביסטים שנתקלתי בהם היו פסימיים, ומיואשים. יש גם כאלה שבחרו להתנתק ולא לצרוך חדשות ופוליטיקה. דב חנין אומר 'נהפוך הוא!' לא להתנתק, לקחת אחריות". היימן, עדיין נלהב מרוח הלחימה של חנין ממשיך: "יש לנו את המדינה שלנו - היא יפה, עם הרבה דברים טובים, וגם עם הרבה מאוד מחלות קשות. אנחנו לא יכולים להמשיך לצקצק מהצד, אלא גם לקחת אחריות. הגישה של דב ריגשה אותי. אחר כך, כשהוא נבחר, הוא הפך להיות חבר כנסת מאוד מוערך".

450 שעות של חומר גלם ב-5 שנים

היימן עקב אחרי חנין מקרוב: "פגשתי את דב בהפגנות והפכנו קרובים יותר ויותר. ב-2008 ליוויתי אותו בבחירות לראשות עיריית ת"א, וב-2014, אחרי 11 שנים של היכרות הצעתי לו לצלם את הסרט. הסרט הוא דוקומנטרי, והוא כולל חומרים מחמש שנים של צילומים, עם 450 שעות של חומר גלם. אורך הסרט כ- 75 דקות, והוא נערך בשיתוף עם נילי פלר, העורכת של 'ולס עם בשיר'. הסרט אמנם מתמקד בפוליטיקאי דב חנין, אבל קשה שלא להבין שהוא מבקש לשים את הספוט גם על מדינת ישראל, מציג את השוני, את הצדדים הקיצוניים, מראה לנו שהיא גם מרגשת אבל יכולה להיות גם מכוערת.

חנין על האופניים. מתוך הסרט "החבר דב"

היימן מספר כי תושבי גבעת עמל בעצמם הגיעו להקרנה של הסרט והעידו כי הפינוי של אום אל חיראן הזכיר להם במידה רבה את הפינוי של גבעת עמל. "הם עברו שינוי מהותי", כך אומר.