היה שווה את שיתוק גוש דן

המפקדים בארגוני הטרור חזרו להבין שהם על הכוונת, והפחד מרסן. מצד שני - הזחיחות הישראלית מול חמאס והחיסול שלא הושלם בדמשק צריכים להטריד | סיכום 48 שעות אש

אליאור לויפורסם 09:55, 14/11/2019
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית
לראשונה זה זמן רב ישראל יכולה לרשום לזכותה סבב מוצלח ברצועת עזה - הן מבחינה מבצעית והן מבחינה תודעתית. מטרת הסבב הושגה כבר ברגע פתיחתו עם חיסולו של בהא אבו אל-עטא, ומבחינתה הוא יכול היה להסתיים בכל רגע שחלף מאז. זה בדיוק ההבדל שבין ליזום לבין להיגרר.

 

 

צילום: AFPבהא אבו על-עטא, בכיר הג'יהאד האיסלאמי שחוסל (צילום: AFP)

צילום: EPAהבית שבו חוסל (צילום: EPA)

  

ליד מקום חיסולו של אבו אל-עטא בעזה (צילום: רויטרס)

 

 

אחרי החיסול: רקטות נורו לגוש דן ולדרום (צילום: בראל אפרים, איתי בלומנטל, דוברות המשטרה, סהר אפריאט, עידן יגודה, אלון בן שבת, עופר מלמד)

 

מתחילת הסבב הקציב הג'יהאד האיסלאמי מינימום של 48 שעות לחימה כדי לנקום את מות מפקד החטיבה שלו, ואכן, הפסקת האש נכנסה בשעה ה-49. אלא שהיא נכנסה כשבעזה סופרים 34 הרוגים, מרביתם אנשי ג'יהאד, ומבלי שהארגון הצליח לגבות מחיר בנפש מישראל. כאשר בעזה היו חייבים להיאחז בהישג כלשהו לציבור שלהם, הם נופפו בעובדה שישראל השביתה את מרבית המשק בגוש דן ביממה הראשונה של הסבב. האם המחיר הזה היה שווה לישראל תמורת הסתלקותו של אבו אל-עטא? חד משמעית - כן.

 

החיסול עצמו כוון נגד אבו אל-עטא, אבל האפקט שלו גדול בהרבה מתוצאתו הישירה. הפעולה הזו גרמה לכל מפקד בדרג מקביל למח"ט או מג"ד שאפתן מדי בג'יהאד או בחמאס, לכל פוליטיקאי מטורף - מפתחי חמאד ועד מחמוד א-זהאר – להבין שישראל יכולה להגיע לכל אחד מהם, ברצותה. זה עבד היטב בשרשרת החיסולים בתקופת האינתיפאדה השנייה, וזה יכול לעבוד גם כעת. הפחד מרסן.

 

יש עם מי לדבר בעזה

יותר משהסבב הזה לימד על הג'יהאד האיסלאמי – הוא לימד על חמאס. העובדה שהארגון הכי חזק ברצועת עזה ישב על היציע למשך כל שתי היממות, הוכיחה כי בשלב הנוכחי ההסדרה חשובה לחמאס לא פחות מה"מוקאוומה" (ההתנגדות). ההתנהגות הזאת של חמאס לא הופכת אותו לפרטנר פלסטיני חדש, אבל היא כן צריכה לאותת למי שצריך בישראל שיש בעזה עם מי לדבר, ויש גם על מה לדבר.

 

 

זה סימן חיובי, אבל פוליטיקאים בישראל שלוקים בהבנת המנטליות של הצד השני, או מתעלמים מההשלכות, כבר מתפארים באולפנים בהישג בכך שחמאס לא ירה. הזחיחות הזאת עלולה לעלות לנו ביוקר. בסבב הבא (והוא יגיע), לחמאס כבר יהיה פשוט הרבה פחות לשבת על הטריבונות בעודו מקבל תרועות מירושלים. אתם כבר יודעים למי יפה השתיקה.

 

עם זאת, למבצע הזה היה יעד נוסף שלא הושג. ממש במקביל לחיסולו של אבו אל-עטא, הפציץ גורם עלום גם את ביתו בדמשק של אכרם עג'ורי, שאולי לא היה מוכר לציבור הישראלי כמו המח"ט הסורר, אך הוא היה בכיר ממנו. עג'ורי כנראה ניצל מניסיון החיסול. בנו נהרג. העובדה שאי שם בין טהרן לדמשק, מסתובב ראש הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי עם תחושות נקמה בבטנו על אובדן בנו – אינה בשורה טובה לישראל.

 

והערה אחרונה - הג'יהאד האיסלאמי החליט, וסיבותיו עמו, שלא לשבור את הכלים מול ישראל ולהפעיל את מלוא כוחו ויכולותיו נוכח חיסולו של אבו אל-עטא. בניגוד לחמאס, הג'יהאד כבר הגיש בעבר לישראל את נקמתו כשהיא קרה. האם הוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה?