"בכל ריב של הילדים - היינו מתכווצים"

כבר במחקר אורך שנעשה ב-1993 באוניברסיטת ג'ורג'יה הגיעו החוקרים למסקנה כי הכניסה למשפחות משולבות לא פוגעת בילדים, ואילו גירושין כן. הם אלו שמשפיעים על המשפחה המשולבת. ההורים הביולוגיים, לא ה"חורגים", הם אלו שיוצרים את ההבדל ותורמים להצלחה של המשפחה השניה.

מי אנחנו?

רוית לבני (46), מדריכת הורים מאסטר NLP, אמא ליהלי (12.5) מנישואים ראשונים, אלמנה. דור הררי (64), פסיכולוג בית ספר להכשרת מדריכי הורים, אב לארבעה ילדים - נוגה (35), אמנון (30), נדב (15) ומיקה (11) משתי מערכות נישואים קודמות. לרוית ודור ילד משותף - שחר, בן שש. בזוגיות - קצת יותר מתשע שנים. חיים יחד כמשפחה - תשע שנים.

"בהתחלה זה היה מורכב"(צילום: אלבום פרטי)

ההכרות שלנו

"הייתה לנו הכרות קודמת במסגרת הלימודים", מספר הררי. "הגעתי מפרידה כאובה, רוית התאלמנה והתחברנו לקשר זוגי. הבאתי איתי ארבעה ילדים, שניים בוגרים יותר ממערכת יחסים ראשונה ושניים צעירים, נדב ומיקה, ממערכת יחסים שנייה".

המפגש הראשון עם הילדים

הררי: "היה ברור לנו שאת הילדים נפגוש רק אחרי שהקשר בינינו יתבסס ונרגיש שהחיבור חזק".

לבני: "דור פגש קודם כל את יהלי. זה היה בפארק. אני באתי עם פאר היצירה, יפהפיה מהממת בת שנתיים וחצי וחיכיתי שהוא יתפעל ממנה בדיוק כמוני, ומאד הופתעתי שזה לא קרה. בפועל, הוא היה עסוק יותר בי מאשר בה והיא מצידה שיחקה אותה קשה להשגה. אני חושבת שהיא חשה איום, הבינה שיש פה משהו גדול. זה לא עוד חבר של אמא. נלחצתי מזה. חיכיתי שיקרה כבר בונדינג, שיהיה חם אליה, יתפעל ממנה".

הררי: "נתתי לה זמן, לא מכיר את הילדה, לא יודע מה היא מעיזה. לאט לאט היא הפשירה והתקרבה אליי בצעדים מאד מדודים והרעיון היה להקשיב לצעדים שלה - 'אל תלך מהר יותר ממה שהילד הולך'. היא לא ידעה להגדיר את מקומי ואת טיב הקשר שלי עם אמא שלה. כל צעד בקשר שלנו שנגע לילדים היה מאד מחושב.

"לקראת המפגש הראשון הכנתי את נטע, זוגתי לשעבר שהייתה מודעת למערכת היחסים שלי עם רוית. זה היה מבחינתי חוק - לא יהיה דבר שיקרה עם הילדים שהאמא שלהם לא יודעת. כולנו היינו בשלב של ליקוק פצעים ועדיין היה לנו חשוב מספיק שהדבר הזה, במידת האפשר, יעשה באחריות ושאף אחד לא יפגע".

המעבר לבית משותף

הררי: "כשבת זוג מגיעה עם ילדה אז אוטומטית יש פה עוד מישהו נוכח מלבד שתיהן. ההורה האחר. זה מכניס עוד אנשים לחדר וזה קורה יחד עם בניית הזוגיות. זו לא זוגיות סטרילית. אתה בונה זוגיות עם עוד יישויות, כשבן הזוג הקודם הוא חלק".

לבני: "היו לי שני ערוצים מקבילים, ערוץ החיים וערוץ המוות. חסתי על דור שלא יכול להכיל את זה. אני זוכרת שהייתי הולכת למיטה של יהלי בערב להשכיב אותה ובוכה, מנסה לשמור על היחידה הזאת שלה, שלי ושל אבא שלה".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

חלוקת תפקידים

הררי: "בגלל שהייתי עם יהלי 24/7 נדרשתי לפונקציות הוריות תחת ההדרכה של רוית. רק רוית תתווך ליהלי את המקום שלי. לי היה קל יותר, כי לילדים שלי יש אמא. מצד שני, לילדים שלי לא הייתה פשוטה העובדה שאני מתעורר מדי בוקר בבית עם יהלי ולא איתם. נטע, אמא שלהם, מאד סייעה לרכך את קונפליקט הנאמנות אצלם וזה עזר להם מאד בהסתגלות למבנה המשפחתי החדש. היה ברור להם מי זאת אמא שלהם ומי זאת רוית".

לבני: "שנינו שימרנו בהתחלה שתי יחידות מקבילות. השארתי לדור את הטיפול במיקה ונדב. ברמת הפרקטיקה הוא היה מלביש אותם, מדבר איתם ואני הייתי לוחשת לו באוזן, או כמו שדור אומר - 'עושה עליי הגהות'".

רוית, דור, יהלי ושחר(צילום: עדי דיגיטל)

איך הילדים קיבלו זה את זה?

לבני: "בהתחלה זה היה מורכב. מה שהיה קשה לי בתוך הבניה הזו של הקן המשפחתי היה שהייתה קואליציה בה נדב שמר על מיקה. כל אינטרקציה תמימה קיבלה משמעויות עם מטענים. היה לי קשה להפריד בין דבר ענייני לדבר הגורלי שכולנו נמצאים בו. גם כשנדב בתמימות ניסה להגן על מיקה אני ישר ראיתי איך יש פה קואליציה שקשה לחדור אותה. בשלב מסוים התווסף מימד נוסף - יהלי העריצה את נדב וראתה בו אח גדול ומיקה החלה לראות ביהלי אחות נערצת. היה לי הכי חשוב לאחד אותם. גם יהלי רצתה להתערבב ואני עמדתי על זה.

הררי: "בכל ריב כזה אוטומטית התכווצתי, כי אני צריך לשמור על כולם. לכל דבר כזה יש השלכות גורליות על המרקם העדין הזה כי אנחנו לא רוצים שאף אחד יפגע ושהילדים ירצו לבוא. במשפחה אורגנית אחים רבים ולא עושים מזה עניין ופה זה לא אותו הדבר. היה קשה להתייחס לקונפליקטים בצורה עניינית. לאט לאט היחד הזה שהצלחנו רוית ואני לייצר בינינו, שאב לתוכו את כל הילדים וריבים הפסיקו לאיים על המסגרת שלהם. הריבים התנרמלו בצורה הבלתי נסבלת של יחסי אחים".

קראו עוד:

משפחה משולבת: "לא היה קסם מההתחלה"

"לא חשבתי שתהיה לי משפחה כזו גדולה"

"המעבר למגורים משותפים הוא רעידת אדמה" 

איך הסכמתם על נושא החינוך בבית?

הררי: "היו קונפליקטים בינינו בנושא, לא הכל זרם מיד. למרות ששנינו אנשי מקצוע עדיין יש אתגרים שצריך לצלוח בזמן אמת, למשל, אם רוית לא מרשה ליהלי מעדן אחרי ארוחת ערב ואני כן מרשה לילדים שלי זה דורש מאיתנו לייצר משהו משותף חדש".

לבני: "אותו הדבר היה גם לגבי זמן מסך, אני הגבלתי והוא היה עם רגשות אשם".

הררי: "וזו דוגמה טובה שמשקפת שהיא לא האמא הרעה אלא שיש כאן אישיו שלי. אימצנו את העיקרון ללכת עם המחמיר - זה שזה יותר חשוב לו, כי צריך לזכור שמה שהכי חשוב לילדים בכלל ובפרט לילדים שבאים מטלטלות משפחתיות, זו ההבניה של מציאות מאד מוגדרת. ילד יכול לעבור משלב א' לשלב ב' וזה מה שעשינו. יצרנו להם מערכות מאד ברורות. זה לקח זמן, כשלאורך כל הדרך החזקנו בראש את הצרכים של הילדים".

לבני: "כל עוד דור התחבר לרציונל של הנוהל והשתכנע בנכונות שלו לא היו סדקים. כשהוא היה צריך לעשות משהו כדי לרצות את אחד הצדדים זה נגמר ברע".

"יצרנו לילדים מערכות מאד ברורות" (צילום: אלבום פרטי)

מה היה הכי קשה?

לבני: "לחלק משאבים. זו זוגיות שלא מקבלת את הפריבילגיה של זוגיות ראשונה. לא היו לנו ספקות לגבי הכוונות אחד של השני לילדים אבל זה בהחלט איתגר את המערכת הזוגית. כשאנחנו היינו צריכים לשפוט קונפליקט של ילדים, כל אחד מאיתנו ידע שאנחנו לא נטולי פניות. כל אחד מביא מטענים. גם כשדור היה מגן על יהלי בפני הילדים או כשנדב היה מגן על מיקה מתוך השאיפה שלו ליצור גרעין שאף אחד לא יחדור אליו, אני הייתי מתכווצת".

הררי: "שמירה על הגרעין זה אחד העוגנים של ילדים גרושים. משפחה מורכבת זה כמו לזרוק משפחה במכונת זמן 15 שנה קדימה. פתאום קמה משפחה, אין תהליכי בנייה. שותלים אותך לתוך מציאות בנויה, וזה מצריך תעצומות נפש. זה לא שמקבלים החלטה תהיה פה אידיליה. אנחנו קיבלנו את ההחלטות שלנו כשמאידך לילדים יש את הצרכים שלהם וציפייה שיסופקו, כמו למשל שאני אחזור לאמא שלהם. בשורה התחתונה הם רוצים להרגיש אהובים ומוכלים".

זמן זוגי

הררי: "בגירושין זה מתאפשר כשאין את הילדים. לנו לא היו שבתות ללא ילדים, אבל יש אהבה, בשלות ונכונות ללמוד ולצמוח וכן לייצר את אותן יחידות זמן זוגי".

לבני: "בנינו את הזוגיות שלנו בבקרים. שוטטנו לנו יחד ועשינו קניות. היינו מעין 'פאוור קאפל'. לאן שלא היינו הולכים יחד היינו מביאים אנרגיות מרימות. זו קומבינציה של רומן צעיר של זוג מבוגרים. למצוא בתוך ההתבגרות שהחיים כופים עליך את הזוגיות. כל אחד מאיתנו עבד על צמיחה אישית ורוחנית בהשראה הדדית. צברנו הרבה חוויות משותפות שהביאו אותנו למקומות גבוהים ויצרו מכנה משותף".

היחסים היום

לבני: "מבחינה תפקודית כולנו 'אמא' ו'אבא'. גם כשיהלי הולכת לנטע ובן זוגה שמוליק, היא מרגישה בבית. עכשיו גם שחר מצטרף, הם מרגישים בבית ומתקבלים כך בדיוק כמו שהילדים של שמוליק הם חלק מהבית פה. מיקה נקראת בטלפון של יהלי- 'מיקה אחותי'. הן צמחו למשהו משותף של שתי אחיות. לצד זה אני יודעת איפה גבולות התפקיד שלי. אני לא אגיד למיקה מה לעשות. היא יכולה לשאול אותי אבל בחיים לא אטיל ווטו".

הררי: "רוית יצרה פרקטיקה אחרת. היא מייצרת קשר שהוא לא הורי אבל אינטימי יותר מכל אחד אחר. מיקה למשל, תבקש רשות מאמא שלה ותלך לעשות עם רוית חור באוזן. במקום הזה של הורות חורגת אנחנו סיפור הצלחה".

נטע, יהלי ומיקה(צילום: אלבום פרטי)

טיפ

לבני: "בסוף הכל חוזר אליך. אתה זה שצריך לחזור אל עצמך לטפל בפצעים ובמטענים שאתה נושא, לרפא אותם ואז תוכל לראות נקי, ענייני, את מה שהמציאות דורשת. חלק מלהיות המבוגר האחראי בסיפור זה לפרק את המטענים שלך אבל לבוא בחמלה לאלו של הילדים שבסיפור. להם מותר".

הררי: "סבלנות. לאט ובזהירות, ובאמת לרצות בטוב של כולם. אין שום סגירת חשבון ששווה את הרווחה של הילדים. העבודה הקשה בזוגיות היא קודם כל העבודה על עצמך. כל הורה שנכנס להורות מורכבת שיחשוב כמו לפני שנכנסים לשיפוץ. כששיפוצניק אומר זה ייקח חודש ויעלה 10,000 שקל שידע שזה ייקח ארבעה חודשים ויעלה 40,000 שקל".

רווית ודור מתארים מערכות יחסים טובות בין כלל המבוגרים, מה שמייצר בהירות ומשחרר את הילדים מחוויית קונפליקט הנאמנות שמאד שכיחה במצבים בהם ילדים חשים בסכנה בה "לאהוב את בני הזוג החדשים זו בגידה בהורה השני". אין כאן ההדרה של סיטואציה. כולם מספרים על כל שהיה קשה בהתחלה אבל לכולם היעד היה ברור וכל אחד לקח אחריות, כשהשפה המשותפת היא "כבוד".

זוגיות חדשה של ההורים הביולוגיים מגבירה את האתגר שלהם להסתדר ביניהם ועשויה להגביר את המתח בהורות המשותפת על הילדים. בסיפורים רבים נראה שלבני הזוג החדשים אין קשר להורה השני, ואם יש איזה קשר הוא מתבטא בעוינות. האידיאל הוא ליצור "קואליציית הורות" בקרב כלל המבוגרים ובשני משקי הבית. זה המנבא הגדול ביותר לשילוב מוצלח של בני הזוג החדשים ושל הילדים. רווית, דור, נטע ושמוליק מוכיחים שזו לא אגדה, זו המציאות שמתחילה מבחירה.

הכותבת היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות