שתף קטע נבחר

כותבים מחוף אל חוף

רותי ארטמן

מְשַׁל שְׁמוֹנַת הַנֵּרוֹת

שִׂמְחָה סִיאָנִי

שְׁמוֹנָה נֵרוֹת בָּעֲרוּ לְאִטָּם בְּלַיְלָה שָׁקֵט וְרוֹגֵעַ

הָאֲוִירָה הָיְתָה שְׁלֵוָה כְּשֶׁקּוֹל מִלִּבָּם בּוֹקֵעַ.

אָמַר הַנֵּר הָרִאשׁוֹן:

אֲנִי נֵר הַשָּׁלוֹם, אַךְ הָעוֹלָם מָלֵא זַעַם וּמִלְחָמָה

לָכֵן, אוֹרִי הַמְּזֻכָּךְ לֹא יָאִיר אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה!

כָּךְ אָמַר בְּעֶצֶב נֵר הַשָּׁלוֹם

וְשַׁלְהַבְתּוֹ כָּבְתָה עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.

 

אָמַר הַנֵּר הַשֵּׁנִי:

אֲנִי נֵר הָאֱמוּנָה, אַךְ נִשְׁכַּחְתִּי מִכָּל לֵב, רֵעַי,

וּבְאֵין אֱמוּנָה בָּאָדָם, אֵיךְ אָאִיר אֶת הָעוֹלָם בְּחַיַּי?

כָּךְ אָמַר בְּעֶצֶב נֵר הָאֱמוּנָה

וְשַׁלְהַבְתּוֹ לֹא הֵאִירָה כִּמְלֹא הַנִּימָה.

 

אָמַר הַנֵּר הַשְּׁלִישִׁי:

אֲנִי נֵר הָאַהֲבָה, אַךְ אֲנָשִׁים לֹא מְבִינִים חֲשִׁיבוּתִי

שָׁכְחוּ לֶאֱהוֹב אֶת יַקִּירֵיהֶם וְשָׁכְחוּ לֶאֱהוֹב אַף אוֹתִי

וְכָךְ בְּעֶצֶב גַּם הוּא כָּבָה

וּדְמָעוֹת בְּעֵינָיו, נֵר הָאַהֲבָה.

 

אָמַר הַנֵּר הָרְבִיעִי:

אֲנִי נֵר הַסּוֹבְלָנוּת, גַּם אוֹתִי דָּרְסוּ בְּרֶגֶל גַּסָּה

הוֹצִיאוּנִי מֵהַמִּלּוֹן, וּבְלֵב הַבְּרִיּוֹת אֵין לִי "פַּרְנָסָה",

כָּךְ אָמַר נֵר הַסּוֹבְלָנוּת וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ

וְעָשָׁן כְּחַלְחַל עָלָה מִפְּתִיל אִשּׁוֹ.

 

אָמַר הַנֵּר הַחֲמִישִׁי:

אֲנִי נֵר הַנְּתִינָה, אַף אֲנִי כִּמְעַט נֶעֱלַמְתִּי מִן הַמְּדִינָה

כִּי רַק מְעַטִּים נוֹתְנִים לַזּוּלַת בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה וּבְרִנָּה,

כָּךְ אָמַר נֵר הַנְּתִינָה וְנֶאֱנָח

וְאוֹרוֹ הַנּוֹהֵר כָּבָה לְאַט וְחָשַׁךְ.

 

אָמַר הַנֵּר הַשִּׁשִּׁי:

אֲנִי נֵר הָעֲנָוָה, וּמָקוֹם כְּבָר אֵין לִי בַּחֲבוּרָה,

הָאֶגוֹ שׁוֹלֵט וְדֶרֶךְ-אֶרֶץ נִדְחֲקָה אֶל מִחוּץ לַשּׁוּרָה!

כָּךְ אָמַר נֵר הָעֲנָוָה וְתָלָה עֵינָיו בַּמָּרוֹם

וְנֵרוֹ כָּבָה חֶרֶשׁ, כְּבַחֲלוֹם...

 

אָמַר הַנֵּר הַשְּׁבִיעִי:

אֲנִי נֵר הַמִּשְׁפָּחָה, וּכְבָר פָּרְטוּ אוֹתִי לְמִשְׁפָּחוֹת רַבּוֹת

אֵין אֲנִי מִשְׁפָּחָה אַחַת כְּמִקּוֹדֶם וְכִתְּתוּ אוֹתִי לַחֲתִיכוֹת,

כָּךְ אָמַר בְּעֶצֶב נֵר הַמִּשְׁפָּחָה

וְשַׁלְהַבְתּוֹ כָּבְתָה בְּאַחַת וּפָרְחָה!

 

אָמַר הַנֵּר הַשְּׁמִינִי:

אֲנִי נֵר הַקִּדְמָה, בְּעֶטְיִי נִטְלָה הַשִּׂמְחָה מֵהָאָדָם שֶׁנּוֹתָר בָּדָד,

אֵין מִפְגָּשׁ עִם רֵעִים וְהוּא בְּחֶבְרַת מַכְשִׁירִים מְשׁוּכְלָלִים בִּלְבַד!

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לִצְחוֹק אוֹ לִבְכּוֹת

וְכָךְ כָּבָה, כְּדֵי לֹא לִהְיוֹת!

 

לְפֶתַע נִכְנְסָה יַלְדָּהּ קְטַנָּה עִם צַמּוֹת לַחֶדֶר

רָאֲתָה אֶת מַרְאֵה הַנֵּרוֹת וְאָמְרָה: "זֶה לֹא בְּסֵדֶר!

שְׁמוֹנָה נֵרוֹת יָפִים וּמְאִירִים כָּבוּ בָּזֶה אַחַר זֶה?

אֲנִי הַשַּׁמָּשׁ, שֶׁאָאִיר אוֹתָם בְּעֶרֶב הַחֲנוּכָּה הַזֶּה!

אֲנִי נֵר הַתִּקְוָה, שֶׁלֹּא בִּכְדִי הַהִמְנוֹן שֶׁלָּנוּ בִּשְׁמָהּ קָרוּי

אָסוּר לְאַבֵּד אוֹתָהּ, וְאַדְלִיק אֶת שְׁמוֹנַת הַנֵּרוֹת בְּגָלוּי!

בְּתוֹךְ חֲנֻכִּיָּה אַצִּיב אוֹתָם דּוֹלְקִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

לְמַעַן יִרְאוּ אוֹרָם הַכֹּל וְיֹאכְלוּ סוּפְגָּנִיּוֹת בְּרוֹן

כִּי עַם נֵצַח אָנוּ, בָּנוּ בָּחַר הָאֵל וְלָעוֹלָם נָבִיא אֶת הַשָּׁלוֹם,

אֶת הָאֱמוּנָה, הַסּוֹבְלָנוּת בְּצַד הָעֲנָוָה וְאֵין זֶה חֲלוֹם.

וּבָאֲשֶׁר לַמִּשְׁפָּחָה, יָצַרְנוּ מִשְׁפָּחוֹת שׁוֹנוֹת הַשּׁוֹפְעוֹת אוֹר

וְהַקִּדְמָה סִיְּעָה לַאֲנָשִׁים בָּעוֹלָם וְהֵבִיאָה לַחוֹלִים מָזוֹר...

אָסוּר לָכֶם לִחְיוֹת בַּחֹשֶׁךְ, אָסוּר לָכֶם לְהִתְיָאֵשׁ!"

פָּנְתָה הַתִּקְוָה לַנֵּרוֹת שֶׁכָּבוּ וְהֵחֵלּוּ לְהִתְאוֹשֵׁשׁ

"עַם יִשְׂרָאֵל הוּא אוֹר לַגּוֹיִים, אַךְ קֹדֶם כָּל הוּא אוֹר לָנוּ

וְעִם אַהֲבַת כָּל הַבְּרִיּוֹת – נוּכַל לְהִוָּשַׁע אַף אָנוּ!"

כָּךְ אָמְרָה הַיַּלְדָּה וּבְאוֹר נֵרָהּ הִדְלִיקָה בְּשִׂמְחָה

אֶת שְׁמוֹנַת הַנֵּרוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה וּבְפִיהָ הַבְּרָכָה:

"שֶׁהֱחֶיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה!

וְכָמָּה טוֹב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עַם נִפְלָא שֶׁכָּזֶה!"

 

simcharich@gmail.com

 

שירי אור - דורית שירה ג'אן

 

 

אורך

כִּי יָהֵל עָלַי אוֹרְךָ

בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל לַיְלָה

צֳרִי לְנַפְשִׁי,

אֵדַע כִּי אָהַבְתִּי.

 

אור זרוע

שָׁעוֹת אֲחֵרוֹת

אוֹר זָרוּעַ בְּחַדְרִי

נָח עַל מִטָּתִי

מֵמִית וּמְחַיֶּה

מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה

.

נִבְקָעִים רְקִיעִים

רַחַשׁ כְּנַף פַּרְפַּר

נוֹתֵן לִי מָנוֹחַ

.

אֲנִי קוֹרֵאת לָרוּחוֹת הַטּוֹבוֹת

לָבוֹא אֵלַי

בְּרַחֲמִים רַבִּים

.

פָּנַי זָעִים וְרַחַשׁ

פְּסוּקֵי הוֹדָיָה

בְּעָלְמָא דִי בְרָא

כִּרְעוּתֵיה.

.

אוֹר זָרוּעַ בְּחַדְרִי

חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים

 

אחרי החושך

 

עוֹד יָבוֹאָה אוֹר גָּדוֹל

יִשְׁטֹף כָּל נְהִי וּמַכְאוֹב

כִּי הָאָדָם

לֹא לַעָמָל יוּלַד

.

וְאִם מֻכֶּה הוּא וְנֶחְרָף

קְצוּבוֹת לוֹ

שְׁעוֹת הַחֲשֵׁכָה

.

וְאַחֲרֵי מַחְשָׁךְ

יַגִּיהַּ אוֹר גָּדוֹל

יְחַלְחֵל

לְתוֹךְ יָמֵינוּ

בִּנְהָרָה יִשְׁטֹף גּוּפֵנוּ

.

בָּרוּךְ יְהֵא הָאוֹר הַזֶּה

בְּרוּכָה תְּהֵא גַּם הִלָּתוֹ

שֶׁתַּעֲטֹף גּוּפֵנוּ

וְשֶׁתָּאִיר יָמֵינוּ

.

יֵדַע יָדוֹעַ הָאָדָם

שֶׁאֵין הוּא רַק אוֹרֵחַ

הַנּוֹטֶה לָלוּן בִּמְחוֹזוֹת תִּקְוָה

וְאַהֲבָה וְנֶחָמָה

.

הוּא דַּיָּר שֶׁל קֶבַע

שָׁם יִקְבַּע אֶת מוֹשָׁבוֹ

.

עוֹד יָבוֹאָה אוֹר גָּדוֹל

יִשְׁטֹף כָּל נְהִי וּמַכְאוֹב

 

 

 

Dorit20191@gmail.com

 

צרור מרובעים - רחל כנען-קייפן

 

את השורה התחתונה

מהללים בחצוצרות.

אך מה עם זו העליונה?

ומה עם כל האחרות?

 

לי אומרים שברפרפת

שם תמצא את הראיה.

אך בלול או אף ברפת

גם תמצא בלי בעיה.

 

בשבע שגיאות לכתוב נח?

כיצד זה יכול להיות?

אך אם תנסה בכל כח

תצליח את זאת לעשות.

 

שונא שונאי הוא ידידי

נשמע לא מסובך.

אך ידידות אמת, ילדי

אינה פשוטה כל כך.

 

אומרים: האסימון נפל

אז חיפשתיו, אבל לשוא.

אבוי, חבל, אוי מה חבל

איה אסימוני עכשיו?

 

דוכיפת היא צפור המדינה

האם זאת ידעתם רעיי?

כה יפה הצפירה הקטנה

וערב ציוצה באוזניי.

 

הצמחוני, הוא יאכל קציצה

אף עוף צלוי אינו יכול.

הטבעוני, לא יהנה אף מביצה

אז מה נותר לו לאכול?

 

הם פעם כתבו בקולמוס ובעט

אך הכל כבר עלה בעשן.

יש אמנם חידושים בידנו כעת

אך אני עוד דבקה בישן.

 

זוכרים איך ריחף עפיפון באויר

ואחר הוא אלינו חזר?

עתה מעיפים רחפנים למכביר

אך אין זה אותו הדבר.

 

מאז סיני היינו עם

ועמו לנו דת מאחדת.

אזי אנחנו גם וגם

וזו תופעה מיוחדת.

 

skapen285466mi@comcast.net

 

 

 

בירושלים של מטה - תמה חזק

 

כְּשֶׁהִשְׁכַּמְתִּי הַבֹּקֶר שָׁמַעְתִּי בַּחֲדָשׁוֹת

תָּקְפוּ מְחַבְּלִים מִתְפַּלְּלִים עֲטוּפֵי טַלִּיתוֹת

בְּבֵית כְּנֶסֶת

וְאִלּוּ אֶתְמוֹל כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי מִי אֲנִי

קָנִיתִי שִׂמְלָה בִּפְרוּטוֹת

וְטֶרֶם קָנִיתִי תַּקְלִיט יָשָׁן

שָׂחִיתִי בַּבְּרֵכָה וְדִמְיַנְתִּי

אֵיךְ שִׂכְלִי חוֹזֵר לְקַדְמוּתוֹ מֵעֶצֶם הַשְּׂחִיָּה

שִׁיר אַהֲבָה יָפֶה נִכְתַּב כָּאן לְאִטּוֹ...

יָפְתָה יְרוּשָׁלַיִם מִכָּל הֶעָרִים!

אֲפִלּוּ סוּפֶּרְמַרְקֶט

בִּשְׁכוּנָתִי קָבוּעַ בֵּין בָּתֵּי אֶבֶן וּסְבִיבוֹ דְּקָלִים

וּבְכָל פִּנָּה צַפְצָפוֹת, זֵיתִים, אַלּוֹנִים

הָאוֹר זוֹרֵם אֵלַי וּמִמֶּנִּי וְאֵלַי בַּסִּמְטָאוֹת

שֶׁבָּן פְּזוּרִים עָלִים בִּשְׁלַל צְבָעִים, הֵם גּוֹנֵי הַחֲלוּדָה

שֶׁלְּתֵבֵל,

כִּי נָשְׁרוּ מִצַּמְּרוֹת הָעֵצִים שֶׁלְּשַׁלֶּכֶת זוֹ

שֶׁלְּדוּמִיַּת חַיַּי, כִּי כְּבָר זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ

וַהֲרֵי הִתְפַּלַּלְתִּי לֹא מְעַט, אֱלֹהִים, כָּעֵת אַמְתִּין

עַד אֲשֶׁר יֵעוֹרוּ שׁוּב הַכִּסּוּפִין,

הֵם הַכִּסּוּפִים הָאֲמִתִּיִּים.

 

 

 

פתחו את המחלקות הסגורות - ארז מירנץ

 

(שיר זה פורסם מתוך גליון ה' של כתב העת "סלון הדחויים" בעריכת אלי יונה. )

 

כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא בֵּית מְשֻׁגָּעִים

וְכָל מְשֻׁגָּע מְשֻׁבָּץ לְמַחְלָקָה:

 

בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית הַמֶּגָלוֹמָנִים

וּבְרוּסְיָה מְלֵאִים בְּתַסְבִּיךְ נְחִיתוּת

בְּצָרְפַת חוֹגְגִים הַנַּרְקִיסִיסְטִים

וּבְמוֹנְגּוֹלְיָה מֻכֵּי הַחֲרָדוֹת.

 

כָּל אַפְרִיקָה בִּטְרָאוּמָה

בְּגֶרְמַנְיָה טוֹרְדָנוּת כְּפִיָּתִית

יֵשׁ אֶדִיפָּלִיּוֹת בְּאִיטַלְיָה

בְּהוֹלַנְד אָנָלִיּוּת אַגְרֶסִיבִית.

 

יַפָּן מְלֵאָה בִּסְכִיזוֹאִידִים

וּבְסוּרְיָה לֹא מְנַהֲלִים כְּעָסִים

בְּהוּנְגַּרְיָה פָּרָנוֹאִידִים

וּבִשְׁבֶדְיָה פָּסִיבִיִּים־אַגְרֶסִיבִיִּים.

הָאַנְגְּלִים סוֹבְלִים מִדִּכְאוֹן מָז'וֹרִי

הַבֶּלְגִּים מִפִּצּוּל אִישִׁיּוּת

בִּצְפוֹן־קוֹרֵיאָה מֵאֶגוֹאִיזְם מִינוֹרִי

וּבְנוֹרְבֶגְיָה מֵאָבְדָנוֹת.

 

 

לַקּוּבָּנִים קְשָׁיֵי הִסְתַּגְּלוּת

הַטּוּרְקִים שְׁקוּעִים בְּעֶצֶב

בְּצֶ'צְ'נְיָה נְפוֹצָה הַפְּסִיכוֹטִיּוּת

וְלַהוֹדִים הַפְרָעוֹת קֶשֶׁב

 

וְיֵשׁ רַק מְדִינָה קְטַנָּה

שֶׁכֻּלָּהּ מַחְלָקָה סְגוּרָה.

בָּהּ תְּרוּפוֹת פְּסִיכִיאַטְרִיּוֹת זוֹרְמוֹת כַּמַּיִם

וְאֶזְרְחֵי הָעוֹלָם מְאֻשְׁפָּזִים בָּהּ

וְיוֹצְאִים כָּל בֹּקֶר לָעֲבוֹדָה.

Have a nice day,

 

מַתְּנַת שָׁמַיִם/ אֲהוּבָה מֵי-טַל

 

נִתְבָּרַכְתִי בַּיָּקָר וְכַמּוּבָן גַּם בַּטּוֹב

הַלֵּב מִתְפָּעֵם, הַלֶּחִי רָטֹב

שְׁלִישִׁי בְּמִנְיָן, מִי שִׁעֵר, מִי נִבָּא

הָרֶגֶשׁ מָלֵא בָּאַהֲבָה וּבְחִבָּה

 

אֶל עוֹלָמִי הִגִּיעַ מִבִּתִּי הַיְּחִידָה

בְּעִקְבוֹת בְּנֵי הַדּוֹד שֶׁחִכּוּ לַחֲסִידָה

בְּקוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה יָצָא אֶל הָעוֹלָם

וּבְמַבָּט עֵירָנִי קִבֵּל אֶת כֻּלָּם

 

וְאָנוֹכִי, נִצַּבְתִּי לְמַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה

קִבָּלְתִי מַתָּנָה שֶׁתִּהְיֶה שֶׁלִּי מֵעַתָּה

רִאשׁוֹנָה לִרְאוֹתוֹ עִם קֵהוֹת חוּשִׁים

הִתְרַגְּשׁוּת עֲצוּמָה בְּקֶרֶב כָּל הָאֲנָשִׁים

 

תּוֹדָה לַבּוֹרֵא וּלְעוֹלָם הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת אֵינָם רַק טֶרְמִינוֹלוֹגְיָה

שִׂמְחַת הַתּוֹרָה הוּכְפֶּלָה לְמַרְקִיעַת שְׁחָקִים

זָכִינוּ בְּמַתָּנָה אֲמִתִּית עִם רְגָשׁוֹת עֲמֻקִּים

 

ahuvamaytal@gmail.com

.

 

 

נִכְנָעִים לָאֱמֶת -  אביבה זאבי

 

רְאֵה הַחֹשֶׁךְ פֹּרַשׁ עָלֵינוּ יָדָיו

כְּאִלּוּ לֹא דַּי לָנוּ בִּבְשׂוֹרַת הָעֶרֶב,

וְהַצִּפֳּרִים נִתְכַּנְּסוּ שְׁעַת שְׁקִיעָה

לִתְפֹּס מָקוֹם קָרוֹב לַצַּמֶּרֶת.

 

עֵת לֵיל טוֹבָה הִיא לְהָצִיץ מֵעֵבֶר

לְכוֹכָבִים נְעוּצִים בְּפָרֹכֶת הָאֹפֶל,

חָמְקוּ מִנִּי רְגָעִים כְּחֹרִים בְּתַצְרֵף

וּדְמוּתְךָ מַחֲמִיצָה בִּי אֶת הַהוֹוֶה.

 

אֵין מוּם בְּאַהֲבָה רַק בַּסֵּדֶר

שֶׁהוֹפֵךְ קַוִּים דִּמְיוֹנִיִּים לְשֶׁבֶר,

חֻקֵּי הַפִיזִיקָה נִכְנָעִים לָאֱמֶת

לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה גָּדוֹל הַשֶּׁקֶר.

 

aviva@bmby.com

 

 

זִיכְרוֹנוֹת - אירית כהן נר-גאון

זִיכְרוֹנוֹת יַלְדוּת

צָפִים בֵּין גַּלֵּי עָבָר וְהוֹוֶה

חֶלְקָם פְּזוּרִים עַל חוֹפֵי הַחַיִּים

חֶלְקָם אֲרוּזִים בְּצִנְצָנוֹת

סְגוּרוֹת

אוֹ פְּתוּחוֹת

אֶל הַיָּם.

 

טִפּוֹת - אירית כהן נר-גאון

הַגֶּשֶׁם שֶׁנָּכַח כָּאן עָזַב

וְהוֹתִיר אַחֲרָיו

טִפּוֹת

עַל עָלִים יְרֻקִּים.

עַכְשָׁו הֵן יְכוֹלוֹת לִבְחֹר

מָה לִהְיוֹת-

דִּמְעָהּ שֶׁל חֶמְלָה

אֵגֶל טַל שֶׁל שְׂמֵחָה

אוֹ סְתָם בּוּעָה שְׁקוּפָה

שֶׁל מַיִם.

 

 

 

עוֹד פַּעַם - זהבה כלפה

עוֹד פַּעַם הַצֹּרֶךְ הַזֶּה מְדַגְדֵּג בִּי, לְמִי, עִם מִי לְדַבֵּר.

אֲנִי צְמֵאָה לְהַרְבֵּה דְּבָרִים כְּמוֹ פֶּרַח בַּדְּלִי

חָשַׁבְתִּי עַל דָּנִי שׁוּב, נִרְאֶה לִי שֶׁגָּדַלְתִּי מַסְפִּיק.

הוּא הֲכִי קָרוֹב שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי, אָז בְּאוֹטוֹ הַקָּטָן שֶׁלּוֹ

בַּדֶּרֶךְ לְקִרְיַת יוֹבֵל.

מָחָר זֶה הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שְׁחֲנָה נָסְעָה,

הִלֵּל הֻזְמַן לִישֹׁן אֵצֶל חֲבֵרָה

אֲנִי מַרְגִּישָׁה שׁוּב כְּמוֹ פַּרְפַּר, בַּחֲזָרָה

תְּחוּשׁוֹת שֶׁנִּרְדְּמוּ בִּי שָׁנִים, מַתְחִילוֹת לִנְשֹׁם חַיִּים.

לֹא צְרִיכָה לִבְרֹחַ, רַק לְהַחֲזִיק חָזָק

נִרְאֶה לִי שֶׁהִצְלַחְתִּי. מִשּׁוּם מָה.

 

 

בת-גלים במאליבו

רטרוספקטיבה בגיל 80 פלוס, מוקדשת לישראלים המזדקנים בקליפורניה ובארה"ב

יצחק דקל

נר ראשון של חנוכה ובכלל בכל החגים

 

סוף-קיץ במאליבו. על חוף הים האינסופי של האוקיינוס

השקט בקליפורניה, ניחוח עשב-ים מוכר ואויר ים לח, מלוח,

כאן שחקנו מטקות, השתזפנו ושחינו, "גלים תפסנו", גם בכינו

בזכרנו את זיפזיף חולות הזהב של חופי ארץ ציון וירושלים...

 

(נכון, זה אלתור על פסוק עתיק, ברוח מילותיו של ר' יהודה הלוי,

תפילת אוהבי ציון לדורותיהם, גלויותיהם, פיוט מוכר ונדוש,

תחנון עתיק-יומין, וידוי חוזר, שנחרז וחוזר חלילה עד בוש...)

 

כאן, במרחבי לוס אנג'לס הרבתית חייתי-הזיתי ארבעים שנה,

פרק חיים נכבד, ניבגד, כשנות נדודי בני ישראל במדבר...

כאן, בניכר-ביתי בארץ הוליווד "הגעתי לגבורות",

כאן, בערב פסח שנת תשע"ז מלאו לי 80 שנה בחלד...

אך על שפת הים שלי במולדת בת-גלים, לעד נשארתי ילד...

 

מאליבו. אבן חן בוהקת על חוף ימה הארוך, המפורץ ומתעקל

של "עיר המלאכים" לוס-אנג'לס, "שכונתי" המאומצת בגולה...

בטבור חוף הזהב הזה, רובצת מפונקת "חלקת המיליארדרים"

חוף הפלטינה של עשירי ואלי הוליווד, כוכביה ושואיה...

מבוצרים בחווילות פאר מזוגגות, ממוזגות עם חול-ים פרטי על קו המים

 

על שפת הים במאליבו, אני יושב עם ערב, בהונותי היחפות מדשדשות

ומתחפרות עמוק בחול הטובעני והחמים וכל חושי מסוממים מיופי,

מחול שלדגים צורחים משתובבים ברוח ערב, פליקאנים ענקי כנפיים

דואים מהר מאוד ללא אוושה, נוגעים ולא נוגעים בקצף אדוות גלי המים,

אני סוגד ל"רשרוש הגלים, למגע החול והמים ולכחול השמים"...

אך בכל לבי, אני על חופה של בת-גלים נמצא, תוהה על "שנות הערביים"...

ובניע שפתיים אני באלם מפזם "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם"...

כאן, בעמק סאן פרנאנדו, איצטדיון טבעי ענק המוקף בהרי סנטה מוניקה,

צללית הפסגות, קווי האופק מכל צד, הנוף והגוונים, דומים לעזאזל,

דומים כל כך למראות המוכרים לנו בהרי הכרמל ובעמק יזרעאל...

 

כאן "הכייפ" ממש כמו "אצלנו", לפוש מחום הקיץ על שפת הים,

בצל חורשות עצי תמר ודקל, וריח אורנים...גם כאן התאנה חנטה פגיה,

פרדסי תפוז, לימון, ושפע רימונים, ניחוח מנדרינות כל כך זהים ומבשמים,

ואפילו ניחוח הדשא הרטוב מגשם מרנין ת'גוף ות'נשמה ממש כמו בארץ...

 

ילדותי טבולה כולה בחוף ימה של בת-גלים, למרגלות הכרמל, בכל צבעי הקשת,

זהב שדות החיטה וירוק מקשות אבטיחים, שטיחי רקפת, נרקיסים וכלניות...

אני זוכר וחש על השפתיים את נופת הצופים את טעם הנשיקות הראשונות

המתוקות מדבש , את רעד מור האהבות, על שפת הים בבת-גלים, עם רדת יום,

 

עם ערב, אני סוגד לריקוד האש של השמש השוקעת ולוקחת את האור,

חוויות בראשית, שאי אפשר לשכוח... געגועים צורבים, ללא מגור,

שמהם אפילו כאן בקליפורניה הגדולה והדומה כל כך לארץ ישראל,

מנקיפות מצפון על הבגידה בשורשים שלנו, אין מחבוא ואין לאן לברוח...

 

אכן, בקליפורניה המקסימה, למרות כל מה שבה יפה ודומה וכל כך מוכר,

בסופו של דבר ובקיצו של יום, היא למרות הכל הזייות עולם אחר, מוזר וזר...

 

כעם-עולם שנע ונד, באל-כורחו, מבריחה או מבחירה, יש לנו עבר קדום,

יש לנו "אתמול" ענק, סיפור מאד עתיק, עתק, אך האם כאן, יש לנו מחר?

 

לבדי עם נייר ועט ביד, במאליבו, בסופו של יום אני יושב על סף אינסוף

האוקיינוס השקט, עם דמדומים על החול הלח, אני חושב, ספק חולם, ספק כותב,

אבל איכשהו, את שקשוק גלי הים של חוף בת-גלים, לרגל הכרמל, אני שומע...

ובים דמעות שנות אלף של נדודי עמי וגעגועי-עד ל"הביתה" שלי, אני טובע...

את מלח-דבש יין הנוסטלגיה, אני טיפין, טיפין, לאט, לאט לוגם, את עוקצו גומע...

והנה הערב רד והיום הזה, שלא ישוב עוד לעולם, בעלטה, לאט לאט גווע...

 

מאליבו. מלח אויר-הים ודמע כאש על לחיי, בעלטה, העין השלישית שלי דומעת,

בעומק עובי הלילות, הלב נאבק עם חשבונות הנפש, בעוד שהנשמה הכל יודעת...

 

כעת בגיל שמונים ועוד, אני תמה, כשאני הולך לישון, האם זה שירי האחרון?

האם אזכה בחסד נעורים מאלוהי היצירה, ואני כולי תפילה שהפיוט הזה

הוא שוב ראשון, מני רבים שעוד אכתוב, עד אשר אלך, בדרך כל הארץ...

 

כעת, בגיל שמונים לא נותרו לי עודף זמן וצורך, לנתח ולשקול את העבר,

או לחשוש ממה שעשוי לקרות לי, חלילה עוד הלילה או מחר?

הסתובבתי בעולם, גמעתי לרוויה ושכרון מבארות אין-ספור. והעתיד?

היום, אני חוגג כל-יום את החיים, כותב בכייפ על העכשיו, על התמיד...

 

גופי במאליבו, פנינת חוף באוקיינוס השקט, אך אני בבת-גלים יושב,

כותב באותיות מרובעות של אלף-בית המסותתות באבן, בנות אלפי שנים,

פסוקים וציורים על מולדת רחוקה, על צל ועלטה ועל זריחות "יהי אור"

 

מכור להזיות בדמדומו של יום...שחר המחר כבר ניצת באופק...

בערפול-חושים, אני נמצא כעת בבת גלים שלי, על חוף מאליבו,

חסר משקל וכובד, מרחף, אוהב, דואב וכותב את עצמי לדעת,

מול הוד-אש-התמיד וגווני האזמרגד של השמש השוקעת...

 

© יצחק דקל, מאליבו, על חוף האוקיינוס השקט בקליפורניה, 2019, 2017

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
כותבים מחוף אל חוף
צילום: shutterstock
מומלצים