קצת קשה להאמין, אבל רכב השטח הראשון של לנדרובר המוכר לנו בשם דיפנדר, שנקרא ביום השקתו סדרה 1, לא השתנה מהותית במשך קרוב לשבעה עשורים. במהלך כל שנותיו, ולמרות מעורבות גדלה והולכת של טכנולוגיה בעולם הרכב בכלל ולנד רובר בפרט, שמר הדגם המיתולוגי על מתכון פשוט, זהה ומוכח של מכלולים חסונים, מראה ענייני וסביבת נהג ותא נוסעים ספרטניים. עד תחילת 2016. הדיפנדר לא עמד יותר בתקני זיהום אוויר ובטיחות ומתג הייצור בסוליהול עבר ל-Off אחרי יותר מ-2 מיליון יחידות, 75% מהן עדיין בשימוש. נתון יוצא דופן ועדות לתועלת שבחוסן ובפשטות מכלולים.
(בימוי: אסף קוזין, צילום: ירון שרון, עורך וידאו: אמיר סולומון)
קצת במפתיע, ובשונה מאגדות שטח אחרות כמו ג'יפ רנגלר, מרצדס G קלאס ואפילו סוזוקי ג'ימני שבחרו לשמר את ההילה עם קשר ישיר, הדוק וברור למקור, לנד רובר ביצעה מהפך של ממש בדיפנדר החדש וויתרה על מרבית סמלי האגדה. המראה שונה ומתחשב במקדם גרר, תא הנוסעים איכותי ברמת מכונית יוקרה והבסיס כעת סופר-מודרני עם שלדה אחודה מתוחכמת ומתלים נפרדים סטייט-אוף-דה-ארט עם תמיכת מערכות אלקטרוניות אקזוטיות.
רק בעוד חצי שנה צפויות להצטרף לגרסאות ההשקה שמשווקות כיום, עם מרכב ארוך ואבזור לרוב ומחיר בשמיים, גם גרסה קצרה יותר (90), מנוע היברידי ואולי אפילו גרסת 130 ארוכה לשמונה נוסעים. עד אז ניאלץ להסתפק במה שיש ולכן לקחנו אותו למבחן של מספר ימים ומאות קילומטרים בכביש ובשטח, כדי לגלות לא רק כיצד הוא נוסע, אלא גם אם הוא עדיין דיפנדר. או שאולי זו דווקא תשובה למאוכזבי דיסקברי, שהפך בעצמו למיני-ריינג' רובר?
מחיר הגרסה הנבחנת: 668 אלף שקל
מתחרים ישירים: ג'יפ רנגלר, מרצדס G קלאס
טוב: יכולת שטח, תא נוסעים, אבזור
בסדר: יכולת כביש, שורה שלישית
טעון שיפור: מחיר, מחיר, צריכת דלק
ציון: 9
איך נראה
הצבע הלבן של רכב המבחן אמנם לא עושה עימו חסד אבל האמינו לנו, במציאות הוא נראה טוב בהרבה מהתמונות. לנד רובר, באומץ רב יש לציין, בחרה לשנות לחלוטין את המראה תוך שמירה על רמיזות קלות וחכמות לגרסת המקור. למשל שמשה קדמית בזווית קהה, מכסה מנוע וקצה מרכב אחורי קמורים, יריעות פלסטיק (מיותרות) על החרטום ש(לא) נועדו לדרוך עליהן, גימורים דמויי-מתכת לכנפיים הקדמיות, פתחי יניקת אוויר לפני הדלתות, מספר יחידות תאורה קטנות מאחור המזכירות את תאורת הבלימה הזולה והמביכה של הישן, "חלונות אלפיניים" בצידי הגג, יחידות תאורה עגולות וגלגל חליפי תלוי מאחור.
אבל נראה שמעצבי הדיפנדר החליטו לפנות לא רק לקהל המכיר והיודע, ולכן נעצו בגאון ובגדול את השם המפורש בקדמת מכסה המנוע, במקום שם היצרנית. אגב, לנד רובר מציעה "חבילות אבזור" ייעודיות במגוון אפשרויות, אשר יהפכו את חזות הדיפנדר להרפתקנית או קשוחה, או עירונית או יוקרתית יותר. הכול תמורת סכום מתאים.
עדיין לא בטוחים באיזה רכב אתם יושבים? אפילו בתא הנוסעים מוטבע שם הדגם מול פני הנוסע מלפנים. כאן כבר אין אזכור עיצובי לדגם היוצא - למעט אולי ראשי "ברגי אלן" חשופים בדיפון הדלתות וידית אחיזה קדמית ומרוחקת מדי מהנוסע. וטוב מאוד שכך. הדיפנדר היוצא היה לא פחות ממזעזע בתחום זה, מנותק לחלוטין ובמופגן מהעידן המודרני.
כאן יש לוח מחוונים כל דיגיטלי ("12.3) עם אפשרות התאמת תצוגה ומסך מגע ("10) איכותי במרכז הקונסולה. חבל שהוא מרוחק מדי מידי הנהג ובעייתי לתפעול בטוח תוך כדי לנסיעה, אבל המידע שהוא מציג כמעט אינסופי - לרבות עומק הנהר שאתה חוצה. יש גם מערכת מצלמות היקפיות כולל זיכרון התוואי והקרנתו, כך שניתן לדעת בדיוק מה קורה מתחת לגלגלים.
התחושה הכללית סופר-איכותית ונקייה מגינוני מוחצנות מוגזמת דוגמת רכבי יוקרה בריטיים או גרמניים, צנועה אפילו ביחס לדיסקברי ובוודאי לריינג'. ולכן לא תמצאו כאן יריעות עץ, קרבון או אלומיניום מוברש, כן תזהו חלקי מתכת בצבע מרכב על הדלתות. המושבים עצמם נוחים וניתנים כמובן לכיוון חשמלי, אבל לוקים בחוסר תמיכה מספקת ויש נהגים שיסבלו מכאבי גב בנסיעה ארוכה.
שדה הראייה מצוין ומחזיר את התנוחה השלטת המפורסמת של לנד רובר שאבדה בדגמים המודרניים כמו איווק, ולאר ואפילו דיסקברי 5. שטחי החלונות גדולים, הקונסולה הקדמית נמוכה ויש תצפית מצוינת על מכסה המנוע ומעבר לו. גלגל ההגה גדול כמתבקש ובורר ההילוכים ממוקם מצוין עבור מתפעלים ידנית. אפשר היה לוותר על חלק ממתגי השליטה במערכות השונות (בקרת יציבות, ירידה במורד ומתלי אוויר) ותפעולם לא תמיד הגיוני, אבל אהבנו את מתג שילוב הילוך הכוח שהעלים את הידית המוכרת.
כצפוי מרכב עם תוכניות שטח, יש אינספור תאי אחסון שימושיים לרבות פתרונות חכמים דוגמת משענת יד מתהפכת כדי לשמש תא ליושבי הספסל האחורי, מגרעות ייעודיות למפות ומכשירי סלולר לשורה השלישית, ארבעה שקעי USB, חמישה שקעי V12 (שלושה בתא המטען) ואפילו שקע חשמל 220V. מרחב המחיה ליושבי השורה השנייה טוב בזכות אפשרות כיוון מרחק לספסל, אבל השורה השלישית תתאים רק לצמד ילדים. תא המטען צנוע כשכל המושבים בשימוש (213 ליטר), יותר מראוי כשהם מקופלים (916 ליטר).
אבזור הבטיחות מרשים וכולל את כל המערכות הצפויות ויותר, לרבות בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטונומית, שמירה על נתיב, התראת ערנות נהג ושטחים מתים כולל פתיחת דלת כשהשטח לא פנוי.
איך נוסע
רכב המבחן צויד ביחידת ההנעה החזקה בהיצע כיום - טורבו-בנזין עם שישה צילינדרים בטור בנפח 3.0 ליטר, עם מגדש חשמלי נוסף שתפקידו לצמצם את השהיית הטורבו וסיוע מערכת היברידית קלה 48V. הוא מפיק 400 כ"ס ומחובר לתיבת שמונה הילוכים אוטומטית. התאוצה מרשימה לרכב גדול וכבד כל כך, ועומדת על 6.1 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש עבור מי שממש חשוב לו. כך גם המהירות המרבית שעומדת על 208 קמ"ש. כצפוי, ובדומה לכמעט כל אחיו למותג, שיוט על הכביש המהיר מתבצע בנוחות מרבית, עם מינימום מאמץ אך ללא שקט צפוי, עקב חדירת רעשי רוח ודרך כתוצאה מהעיצוב הרבוע יחסית, מראות צד גדולות וצמיגים דו-שימושיים.
וזה בהחלט מרשים, אלא שהיחידה הזו פחות הולמת את אופי הרכב, מתליו וייעודו. תגובות המנוע נמרצות מדי גם כשהוא במצב "נוחות", ותיבת ההילוכים מוסיפה לכך עם פעולה לא רהוטה, מדי פעם עם נקישות מיותרות בהורדת הילוך, "זחילת פקקים" או עצירה לפני רמזור. קשה להניח את האצבע על סיבה מדויקת לחוסר ההרמוניה, אך נראה שעבודת הכיול וההתאמה אינן מושלמות. צריכת הדלק? לא מפתיע שלעדר הסוסים העצום יש מחיר בתחנה - 6.8 ק"מ לליטר במבחן שחציו התנהל על הכביש במהירות נינוחה וחוקית. מעניין יהיה לנסות את מנועי הטורבו-דיזל המצוינים והצנועים יותר.
הדיפנדר החדש מבוסס על פלטפורמה אחודה העושה שימוש מסיבי באלומיניום, לדברי היצרנית היא הקשיחה ביותר שייצרה מעולם, פי 3 משלדת הסולם הפרה-היסטורית של הדיפנדר היוצא. מתלים נפרדים מלפנים ומאחור נתמכים בכריות אוויר ומאפשרים הנמכה והגבהה של המרכב לפי דרישה או באופן אוטומטי בהתאם למצבי נסיעה נבחרים. נוחות הנסיעה טובה מאוד, גם בזכות צמיגים גבוהי חתך שמצליחים לבודד מצוין פגעי סלילה או שביל משובש. היכולת הדינמית טובה הודות לבסיס המודרני והאלקטרוניקה החכמה, אך הבחירה המובנת במתלים רכים יחסית וצמיגים דו-שימושיים גבוהי חתך, מייצרת זוויות גלגול מוגזמות והיגוי פחות מדויק.
ומה בשטח? עבור מי שערך כבר היכרות עם יעילות האלקטרוניקה הייעודית והמתקדמת של לנד רובר בדיסקברי למשל, היכולת הפנומנלית לא תגיע כהפתעה. מי שחווה זאת לראשונה צפוי לפעור לוע בתדהמה, לא פחות. אם זה תוואי שבו רכב כלשהו יכול לעלות, הדיפנדר יעשה זאת - וכנראה בקלות יתרה.
מעשית, כל שנדרש הנהג הוא להורות למחשב (מערכת "תגובת שטח" הוותיקה שהוצגה לראשונה ב-2004) באיזה תוואי דרך נוסעים, והוא כבר יתאים מערכות שונות (יחידת הנעה, בקרת משיכה ויציבות, בלמים) ואפילו ינעל את הדיפרנציאל (מרכזי ואחורי) על פי הצורך. הנהג? נותר לו רק לא להפריע ולהסתמך בעת הצורך על מכוון מנוסה שימנע ממנו צרות מיותרות.
מתלי האוויר מאפשרים מרווח גחון סופר-מרשים שמגיע ל-29.1 ס"מ, (תוספת ניכרת בהשוואה לדיפנדר הקודם) לצד זוויות גישה ונטישה טובות מאוד (40-38 מעלות בהתאמה). יש אפילו אפשרות להגיע למהירות של 80 קמ"ש, גבוה מהמקובל, גם במצב הגבוה ביותר. אך אז הופך הרכב באופן טבעי לנוקשה באופן מטריד.
בשטח טכני יותר עלול מהלך המתלה הקצר יחסית לסרן החי בחלק מהמתחרים להוות מכשלה, אך בקרת המשיכה החכמה מתגייסת לעזרה, מנטרלת אובדן אחיזה ומאפשרת להתגבר גם על "הצלבת צירים" קיצונית. וגם כאן מתגלה יחידת הבנזין כעצבנית מדי, כזו שעשויה להקשות על קצב זחילה בשטח טכני. בשורה התחתונה, יכולת עבירות טובה לפחות כמו הדיפנדר היוצא בתצורה סטנדרטית, עם הפחתה של עשרות אחוזים בהשפעת הנהג על היכולת.
סיכום
לנד רובר דיפנדר החדש הוא רכב שטח מעולה, הטוב ביותר שמגיע כיום מבריטניה וכמו קודמו, ממוקם ללא ספק בצמרת העולמית. האופן שבו האלקטרוניקה מסייעת להפוך אותו כמעט בלתי עציר בכל שטח, פשוט מעורר השתאות. אולי יותר מכל רכב אחר שמיוצר כיום. הוא גם רכב כביש יותר מראוי, למרות שאותה אלקטרוניקה יעילה כל כך בשטח, לא מצליחה להעלים את התחושה המגושמת והרכות המוגזמת. אם תרצו, הוא יותר שטח מדיסקברי, פחות ממנו על הכביש.
לשאלה אם הוא ממשיך דרכו של הדיפנדר המיתולוגי יש תשובה כפולה.
עבור המכורים, קהל קנאי ונאמן, בשום פנים ואופן לא. עומס האלקטרוניקה והאבזור מונע ממנו להמשיך בקו של קודמו, רכב שטח אמיתי-קשוח שלא עוצר בשום מקרה וגם אם כן - ניתן להחזיר אותו לתנועה ללא דרמות. האם אפשר היה לייצר כזה תחת השם המפורש ולשווק את רכב המבחן בשם דיפנדר-ספורט למשל? נראה שכן. האם זה יקרה? די בטוח שלא.
אבל לנד רובר לא בנו את הדיפנדר החדש עבור נהגי דיפנדר ישן, קהל קטן מדי ולא רווחי מספיק. הוא נועד להגיע לקהל גדול הרבה יותר ולכן הותאם למאה ה-21 עם מבנה בטיחותי יותר, אך כזה שמהווה סוג של פשרה. מראה מקורי אך מעודן עם מערכות סופר-מתוחכמות, אך כאלה שהטיסו את מחירו לשמיים והרחיקו אותו מיידית מהישג ידם של רבים.
לנד רובר דיפנדר החדש הוא רכב שקל להתאהב בו, ולאמץ אותו כבן לוויה לכל עת ושימוש. בתנאי שאתם מוכנים להשקיע 700 אלף שקלים במקרה של רכב המבחן, וכחצי מיליון עבור הדגם הארוך והבסיסי ביותר, או אם תרצו להמתין כחצי שנה, 425 אלף עבור קצר (90) בסיסי עם מנוע 2.0 ליטר דיזל. וזה חבל, כי היינו מעדיפים דיפנדר נגיש יותר לקהל. כזה נוכל למצוא אולי בגרסת 90 בסיסית, עם חישוקי ומתלי ברזל, פחות אבזור ומחיר שפוי. מי ייתן.
מנוע: טורבו-בנזין, 6 צילינדרים, 3.0 ליטר
הספק: 400 כ"ס ב-5,500 סל"ד
מומנט: 56.1 קג"מ ב-2,000 סל"ד
תמסורת: 8 הילוכים אוטומטית, הנעה כפולה קבועה, הילוך כוח
אורך: 501.8 ס"מ
רוחב: 199.6 ס"מ
גובה: 196.7 ס"מ
בסיס גלגלים: 302.2 ס"מ
משקל עצמי: 2,418 ק"ג
תא מטען, שורה 3 מקופלת: 231 ליטר, 916 ליטר
מרווח גחון: 29.1 ס"מ
זוויות גישה/נטישה: 40/38 מעלות
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 6.1 שניות, 208 קמ"ש
צריכת דלק, פליטת מזהמים: 8.8 ק"מ לליטר, 257 גרם CO2 לק"מ
כריות אוויר: 6
דירוג בטיחות (Euro NCAP): חמישה כוכבים
מחיר: 668 אלף שקל
פורסם לראשונה: 13:54, 07.06.20
