דמיינו שאתם צופים במסך ועליו דוד בן גוריון בכבודו ובעצמו, האיש ועמידת הידיים. ואז הוא פותח את הפה - ומדבר על קורונה, על נתניהו, על טיקטוק. בעולם של דיפ פייק, זה אפשרי.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"אם היוצרים של סדרה ישראלית רוצים להשתמש בצילומים מקוריים של בן גוריון, אבל שהוא יגיד משהו שקשור לעלילה - אנחנו יכולים לעשות את זה בשבילם", מסביר עומר בן-עמי, מייסד Canny AI. הסטארט-אפ שהקים עם יהונתן היימן פיתח מומחיות יוצאת דופן בשנתיים האחרונות: באמצעות מדבב ואלגוריתם של למידה עמוקה (Deep Learning) הם הכניסו מילים לפיות של מארק צוקרברג, קים קרדשיאן, ריצ'רד ניקסון - ובדרך הצליחו לעורר כמה סערות.
את טכנולוגיית הדיפ פייק אנחנו מכירים בשנה-שנתיים האחרונות בעיקר מסרטונים משעשעים שצצים ביוטיוב כמו פטריות אחרי הגשם: וויל סמית' מחליף את קיאנו ריבס ב"מטריקס", ג'ון טרבולטה בתפקיד פורסט גאמפ, או ג'ים קארי שנכנס לנעליו של ג'ק ניקולסון בסרט "הניצוץ". אבל לאט לאט הטכנולוגיה הזאת מגיעה גם להוליווד, שם היא תאפשר לאולפנים הגדולים לחסוך הרבה זמן וכסף וגם לעשות דברים שעד לאחרונה היה אפשר רק לחלום עליהם.
וויל סמית' ב"מטריקס"
בשבוע שעבר הודיעו חוקרים מחטיבת המחקר בוולט דיסני על התקדמות משמעותית לקראת שילוב של טכנולוגיה אוטומטית להחלפת פנים בסרטי קולנוע. החוקרים הצליחו ליצור סרטונים כאלה באיכות גבוהה יותר מבעבר (1024x1024 פיקסלים), מה שיאפשר להקרין את התוצאות על המסך הגדול ולא רק על מסכים קטנים של סמארטפון, טאבלט או מחשב. אין ספק שבדיסני, וגם באולפנים אחרים בהוליווד, נערכים לעתיד שבו הדיפ פייק ישחק תפקיד משמעותי בתעשיית הקולנוע.
המחקר של דיסני
מה יעשו בהוליווד עם הטכנולוגיה הזאת? ראשית, טכנולוגיית הדיפ פייק תוכל לחסוך לאולפנים הון עתק על ימי צילום יקרים, בטח ובטח כאשר מדובר בהפקה עם שחקן או שחקנית מהשורה הראשונה. חברת D-ID התחילה בתחום שיבוש זיהוי הפנים והשמירה על הפרטיות, אבל אלגוריתם הלמידה העמוקה שפיתחה מאפשר לה לספק לצד זה גם פתרונות לתעשיית הבידור. "אנחנו יכולים לקחת תמונת סטילס מתוך סט הצילומים, עם האיפור והתאורה, ובימי הצילום האחרים יכול להתייצב בסט אדם אחר ולהנפיש את אותו שחקן", מספר המנכ"ל גיל פרי, "גם השחקן עצמו, בלי הצוות והאיפור, יכול להנפיש את עצמו מהמיטה שלו בבית עם הטלפון".
הטכנולוגיה של החברה יכולה לשמש בדרכים נוספות. "יש סרטים תיעודיים או תוכניות תחקיר שבהן המרואיין לא יכול להיחשף", אומר פרי. "יושב מולך בן אדם שלא יכול להראות את הפנים שלו והצופה לא יכול להתחבר אליו. הטכנולוגיה שלנו התחברה לזה בול. אנחנו מחליפים את הפנים של המרואיין בפנים מסונתזות, שלא קיימות בעצם, אבל מתנהגות בדיוק כמוהו - כשהוא עצוב, הפנים עצובות. כשהוא שמח, הפנים שמחות".
שחקנים בטח לא ישמחו לגלות שכל כך פשוט וקל להחליף אותם באמצעים טכנולוגיים. פרי מתייחס לנושא הזה בזהירות ומנסה לשגר מסר מעודד לשחקנים: "החיים שלהם יהפכו לקלים יותר. הם ירוויחו יותר כסף וייצרו יותר תוכן בזמן שהם בעצם יושבים בבית. זה יקפיץ את תעשיית הסרטים: העלויות יוזלו באופן משמעותי ושחקנים יוכלו לעבוד הרבה יותר".
"ההר" שר בעברית
רוצים עוד דוגמה לשימוש בדיפ פייק בתעשיית הבידור? לוקליזציה. Canny AI השתתפו לאחרונה בהפקת פרסומת של סודה סטרים בכיכובו של ת'ור ביורנסון, הלא הוא "ההר" מ"משחקי הכס". ביורנסון נראה בפרסומת כשהוא מזמר בעברית, אף שמעולם לא למד את שפת הקודש. האלגוריתם של בן-עמי והיימן הוא מה שגרם לו להזיז את השפתיים ואת הפנים בהתאם למילים ששר המדבב. בן-עמי מאמין שבעתיד יהיה ניתן לעשות לוקליזציה לסדרות שלמות, אבל הוא והקולגות שלו יצטרכו להתגבר על כמה קשיים בדרך. "הרזולוציה צריכה להשתפר", הוא מודה, "ומה קורה אם בן אדם נוגע בפנים או מסתיר אותם? אלה בעיות טכניות שייקח עוד זמן לפתור".
גם פרי תולה תקוות רבות בתחום הלוקליזציה, אבל עם טוויסט. "תחשוב שאתה מצלם פרסומת בארה"ב עם אישה אמריקאית ואתה רוצה את הפרסומת הזאת ביפנית. במקום להביא עוד צוות, אני הופך לך אותה ליפנית. זוכר את הפרסומת של קינדר, שלא היה סנכרון בין הדיבוב לבין תנועות השפתיים? אנחנו יודעים לפתור את הדברים האלה".
ובכלל, אפקטים מיוחדים צפויים להיות אחד השימושים המרכזיים בדיפ פייק בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. "אפליקציית FaceApp מראה לך איך תיראה בתוך אישה או בגיל מבוגר יותר? אנחנו יודעים לעשות את כל הדברים האלה בווידאו", אומר פרי, "למשל להראות איך תיראה בתור יפני, לשנות לך את הגיל, את המגדר, את המוצא, את הבעות הפנים". היכולות האלה מעוררות סקרנות והתפעלות בעולם הבידור, ולדברי פרי החברה קיבלה פניות מכמה גופים בינלאומיים ומקומיים שמעוניינים לשתף עמה פעולה.
יואב סבריאגו ואיתי שיף, מנהלים ב-GRAVITY Creative Space ומרצים במסלול מדיה דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב, סבורים שטכנולוגיית הדיפ פייק כיום עדיין לא בשלה להחליף את האפקטים החזותיים המסורתיים. "כולם עובדים בכיוון הזה ויש התקדמות מדהימה בזמן האחרון", אומר סבריאגו, "אבל זה עוד לא שם. עוד לא יצרו ככה בעצם אף מוצר שהוא High-End, לא סרט ולא טלוויזיה. זה יכול להיראות טוב ביוטיוב, בעיקר כשהאיכות נמוכה".
שניהם מחכים בקוצר רוח ליום שבו הטכנולוגיה תבשיל ותוכל לקצר להם תהליכים: "זה ישחרר לנו זמן של עבודה טכנית לזמן אמנות. חלום". עד שזה יקרה, הם מתנסים מפעם לפעם בכלי הדיפ פייק שזמינים ברשת ומשתמשים באלמנטים אחרים של בינה מלאכותית שחוסכים להם זמן על פעולות טכניות, כמו איתור וסימון של פרצופים בפריים.
מתי נראה סרט הוליוודי רציני עם שימוש כלשהו בדיפ פייק?
בן עמי: "הטכניקות הקיימות עדיין לא מספיק בשלות להפקות ברמה הוליוודית. אפשר להשתמש בהן, אבל אז צריך לעשות הרבה מאוד תיקונים. אבל אני חושב שזה הולך להשתנות בקרוב מאוד. אני בטוח שבהוליווד כבר עובדים על זה. אנחנו כבר עושים את זה, אבל עוד לא עם הדמות הראשית". פרי: "בקולנוע זה צריך להיות הכי מושלם שיש. זה עוד לא שם, עדיין צריך תיקונים ואפטר-אפקטס. אבל הוליווד הולכת לשם".
האם אנחנו מתקרבים לעידן שבו שחקן יוכל לתת אישור להשתמש בפנים שלו אבל לא יצטרך להגיע בכלל לסט הצילומים, או להגיע לזמן קצר בלבד? לדברי פרי, "אפשר לעשות את זה היום, אבל העלות של התיקונים תהיה גבוהה. עוד 5-3 שנים זה כבר יהיה חסכוני ונראה את זה קורה בקולנוע".
הבמאי אבי נשר עדיין מעדיף שחקנים בסט שלו, ולא ממהר לסמוך על דיפ פייק בסרטים שהוא יוצר.
יכול להיות שבעוד כמה שנים תוכל לצלם סרט כשהשחקן הראשי בכלל לא נמצא על הסט, או להכניס לסרט שחקנים שהלכו לעולמם כמו מרילין מונרו וג'יימס דין. זה מבעית או מרגש?
"זה מתאים לסוג אחר של קולנוע, לקולנוע יותר פלקטי. כשאני עושה סרטים אני משתף מאוד את השחקן בתהליך היצירה - זה דומה יותר ללהקת ג'אז מאשר למוזיקה קלאסית. זה לא הסגנון שלי להשתמש בשחקן בתור בובה ולהפעיל אותה בשלט רחוק, אבל יש סרטים כאלה. סרטי גיבורי-על למשל. במנות מאוד קטנות זה אולי יכול לעבוד.
"כשהייתי בן 24 ביימתי את 'הלהקה'", נזכר נשר, "ואפרים קישון ניסה ללמד אותי איך כותבים סצנה - סוגרים אותה שלושה חודשים מראש ומציירים את כל הפריימים. זה נראה לי משונה. אמרתי לעצמי 'אני אגמור לדבר איתו, אני אלך עם גידי גוב לאכול פלאפל, נצחיק אחד את השני ובערב אני כבר אכניס את זה לתסריט'. אני בא מעולם שבו אמנים משתפים פעולה באופן אקטיבי. כשאתה מתקשר עם מישהו שלא נמצא איתך, אתה בעצם מכתיב לו מה לעשות".
