בכל פעם שאני מבשר לחבריי על טיול קרוב, מתעוררות תהיות: לאן הפעם? בקעת אבו־טרייפה מופיעה בווייז? ישנים בשטח? יש גם אבו־פארווע? וכן הלאה וכן הלאה. הפעם, כשהודעתי שגם הדיפנדר החדש יבוא, חדלו השאלות וההתחכמויות. הרגשנו כאילו מייק טייסון הצטרף לחוג היוגה שלנו. חברים שכבר פרשו מהטיולים מיהרו להתייצב - נחלצו לכבודו מבתי האבות ומתהומות הנטפליקס, נטשו את הפרלמנטים של יום שישי, התנתקו ממכונות ההנשמה, ביטלו ימי הולדת של נכדים, אחד אף דחה את מועד פטירתו בשבוע.
לא בכדי. הדיפנדר הוא שם דבר בקרב רכבי ונהגי השטח. היעדרותו מהשוק בשנים האחרונות הורגשה בהחלט, פה ושם אף ברמות של קריז. הופעת היורש, הנושא אותו שם עצמו, אינה דבר של מה בכך. גם אני, עת נתתי בו מבט ראשון - התרשמתי. הוא רכב יפה ובעל נוכחות, ולמרבה השמחה אין לו תועפות הניקלים ושאר נוצצים שמכערים באחרונה רכבי שטח אחרים, אבל בזה אין די. השמירה על השם ההיסטורי המהולל ועל כמה רמיזות עיצוביות שלו, מעוררת רצון לגיטימי להשוואה, למדידת המרחק בין העץ לבין התפוח.
סיכום
אני משער שקוראי "ממון", בעיקר אלה שיכולים להרשות לעצמם את הדיפנדר החדש הזה, הם אנשים שזמנם הוא כסף. על כן אקדים ואכתוב את סיכום המבחן לפניו: הדיפנדר החדש מספק סחורה טובה בשטח ובכביש, ועולה על הישן כמעט מכל בחינה אפשרית. אבל שמו מטעה. הוא בהחלט חדש, אבל הוא לא דיפנדר.
להבדיל מהאבולוציה האיטית, שלב אחרי שלב, שהדיפנדר התפתח בה עד כה, הפעם מדובר במהפכה. אך בעוד המהנדסים יצרו רכב חדש לגמרי, אנשי המכירות והפרסום שמרו על השם הישן. לדעתי מדובר בשגיאה, אבל אפשר להבין מה עומד מאחוריה.
ההערה "הוא לא דיפנדר" אינה הערת ביקורת. במובנים רבים אפשר אף להגיד "הוא לא דיפנדר וטוב שכך". הייתי בעליו של דיפנדר קצר בשנים האחרונות של האלף הקודם. הוא היה רכב שטח בשל ומעולה, אבל אני זוכר גם את המגרעות שלו: לפני כל החלפת הילוך נאלצתי לשוב ולחפש את הקלאץ'. חלון הנהג היה תמיד פתוח כי הכתף השמאלית שלי יצאה ממנו החוצה. לא היו לו אבזרי בטיחות ראויים, היה לו מנוע חלש ורועש, אבל בתור פיצוי - כמו שאבא שלי היה אומר - הוא נטה והתנדנד בעיקולי הכביש.
אבל כל ההערות האלה הן פצעי אוהב, ואני אהבתי אותו יותר מכל רכב שהיה לי לפניו ואחריו. על אף מגרעותיו ומוזרויותיו היה בו משהו, ואם ניצמד לאלתרמן קצת יותר ונדייק: בכל זאת היה בו משהו, כי יש בזה מין סוד שהוא, שכך בלי כל יסוד שהוא, מתחיל הלב לרקוד שהוא...
לא ברור לי מה היו הסוד והיסוד, אבל הלב, אכן, רקד בכל נסיעה, לא חשוב אם למדבר או למשרד, מה שלא קרה לאותו לב עצמו בנסיעת המבחן בדיפנדר החדש. אני מודע לכך שזאת קביעה רגשית וסובייקטיבית, וכבר אמרתי שהדיפנדר החדש נוסע יפה מאוד הן בכבישי האגרה והן במשעולי הפרא, אבל בכל זאת אין בו משהו. כמו הרבה כלי רכב טובים וראויים בשנים האחרונות - גם לו חסרה אישיות.
כל זה לא צריך להרתיע אף רוכש פוטנציאלי, ואני מזכיר לקורא שאת הדיפנדר החדש המציאו כי הישן חדל להימכר, הן בגלל תקנות זיהום ובטיחות והן משום שחסרו לו השכלולים והפינוקים והנוחות, שנעשו חזון נפרץ ברכבי שטח של חברות אחרות.
יצאנו לדרך
נסיעת הכביש מתל־אביב לשדה בוקר עברה בנעימים. הדיפנדר החדש נוח, שקט, מאיץ באופן כמעט ספורטיבי. אוחז יפה בכביש ונגמל מתחושת ה"אוטוטו אני מתהפך" שהעניק לי האבא שלו.
גיליתי בו גם תכונה שהפתיעה אותי: אם אתה עובר נתיב בלי לאותת, הוא לא מסתפק בהתראה קולית אלא אוחז בהגה ומנסה להחזיר אותך למסלול! בדקתי ומצאתי שמדובר ב־"emergency steering" וכי כך הדבר בעוד כלי רכב חדישים שלא מוכרים לי.
בשלב זה גיליתי עוד דבר, שמסך המגע של הדיפנדר החדש דורש מהנהג תשומת לב מוגזמת. יותר מדי פונקציות מופעלות באופן שדורש התבוננות בו. יכול להיות שזה פאסה, אבל אני מעדיף להסתכל על הכביש, מין הרגל שכזה, מה גם שהמסך של הדיפנדר לא ברור מספיק, מחזיר את אור השמש, ולא קל להבחין במבט חטוף בפרטים שהוא מציג. באיזשהו שלב, למשל, רציתי לעבור מגלי צה"ל לרשת ב' - זה קורה לי יותר ויותר בזמן האחרון - ומה שקרה הוא שבאמצע כביש 6 הודיע לי הדיפנדר החדש מה עומק הנחל שאנחנו צולחים.
מעלה לא נוח
נפגשנו עם החברים האחרים בשדה בוקר. הדרמנו - עדיין על הכביש - למצפה רמון, גלשנו למכתש, ירדנו לשטח לכיוון חאן בארות, נסענו צפונה-מזרחה על דרך נעימה מכל הבחינות, וכשזו נעשתה חולית עצרתי כמו שהסבירו לי, העברתי את חוגת המניפה של המיזוג, ושמא היה זה מערבל נוזל השטיפה של החלון, למוד של בורר מצבי השטח, בררתי מצב נסיעה בחול, ונסענו הלאה. כשהגענו לתחתית "מעלה נוח" עצרתי שוב, הגדלתי בלחיצת כפתור את מרווח הגחון ל־29 ס"מ - אופציה מועילה ומשמחת, לחצתי על עוד כפתורון לשילוב הילוך הכוח, בררתי נסיעה על סלעים ודרדרת, והפעם זה הצליח - עברתי לרשת ב'! אני יכול להאשים בכך גם את גילי המתקדם, אבל ברכב היו גם עיניים צעירות וחדות משלי ואצבעות פחות רועדות, וגם הן לא יצרו עם המסך קשר טוב.
את "מעלה נוח" אני מכיר, אבל שנים רבות לא עליתי בו והיום הוא מעלה לא נוח כלל. נהגים שדוגלים ב"מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח" חפרו בו בורות ויצרו דרדרות ומדרגות. הדיפנדר החדש התגבר על המכשולים האלה בזלזול נינוח, אבל כאן התגלה שכאשר הוא במצב מוגבה, הוא מאבד חלק מיכולת השיכוך ומטלטל את נוסעיו כאחרון הטנדרים. ולא רק זה, כיוון שהוא מסתמך על יכולתו לשגר כוח ברגע הנכון אל הגלגל הנכון, אין לו צורך במהלך המתלים של הדיפנדר הישן והוא מרים גלגל/ים באוויר בכל הצלבה והזדמנות.
אותי, באופן אישי, זה שימח, כי לפני שנים רבות היה לי אופנוע דו־שימושי שלא הצטיינתי בתפעולו ומעולם לא רכבתי עליו בשטח כמו שצריך. עתה, בעזרת הדיפנדר החדש, עליתי כמה מהקטעים של "מעלה נוח" על שני גלגלים! כיף אמיתי. מוטב בגילי מאשר לעולם לא.
יותר מדי אינפורמציה
מפסגת "מעלה נוח" נסענו לבקעת אבו־טרייפה - אזור נידח, פראי ויפה, שלא רבים מטיילים בו. הדרך התחילה בכמה מעלות ומורדות טרשיים וחריפים, שנתנו לדיפנדר הזדמנות להציג את זוויות הגישה והנטישה הטובות שלו. אבל אז נדלק במרכז לוח השעונים - כלומר משהו חשוב באמת - משולש אזהרה צהוב, ברור לשם שינוי, וסימן קריאה שחור לאמור: !emergency steering is unavailable, כלומר: "נהג יקר, אם עכשיו, באמצע Abu Treiffe, תחצה קו הפרדה בלי לאותת, אל תבנה על חברת לנדרובר שתשתלט לך על ההגה ותחזיר אותך לנתיב הנכון”!
בכלל, הדיפנדר החדש פועל מתוך אמונה עמוקה ומוצהרת שהוא יודע לנהוג טוב יותר מבעליו. כשמודיעים לו מה סוג השטח שהוא נוסע בו, הוא מכייל כיולים נחוצים, וזה טוב מאוד. הוא גם נועל ומשחרר דיפרנציאלים על דעת עצמו, ואני מבין את מי שמרוצה מזה.
אינני מצוי מספיק במכוניות היוקרה למיניהן - והדיפנדר החדש, לפחות על פי מחירו, יוקרתי עד מאוד - אבל נתקלתי פה ושם ב־TMI בין בני אנוש, ואני יכול לקבוע שבכל הנוגע ליותר מדי אינפורמציה, הרכב הזה עולה על כל נודניק בשר ודם. אני משער שבדור הבא שלו נוכל להתעורר מאוחר, להישאר בבית עם המיטה, המטבח, המקלחת והמזגן, והדיפנדר-העוד-יותר-חדש שלנו ייסע לטייל במקומנו וישלח תמונות.
כל זה בהחלט משעשע, אבל גם מדגים את מה שנקרא "תפסת מרובה לא תפסת" וגם את "עושר השמור לבעליו לרעתו" - מרוב רצון להציג שכלולים וקידמה, הנהג מוטרד בהודעות וביכולות חדשות ומיותרות, ואילו דברים טובים ונחוצים שקיימים ברכבי שטח פחות מפותחים - נעלמו. רצף התנועה בשטח, למשל, נעשה סדרה של עצירות. לא ניתן להעביר מ־HIGH ל־LOW ולהפך תוך נסיעה, כאשר היד נשלחת אל הידית או אל המתג שהאצבעות מכירות ומזהות, בלי להסיט מבט מהדרך ובלי צורך לעצור, לחפש או לקרוא ספר הדרכה שעוביו כמילון אוקספורד.
עוד כמה דברים טובים
חוץ מהמחמאות שכבר חלקתי לו, יש בדיפנדר החדש עוד כמה דברים טובים: המון שקעי טעינה וחשמל במתחים שונים, כולל 220 וולט. שלל מקומות אחסון. הרבה ידיות אחיזה. יש לו חלונות גדולים ושדה ראייה מצוין, לנהג ולנוסעים, ויש לו מצלמות מועילות. אם מישהו קיבל את הרושם שאני מתנגד לכל חידוש - נהניתי במיוחד מהמצלמה שמסיבה את הראי המרכזי של הנהג לצג, שעליו רואים את המתרחש מאחור גם אם החלון האחורי חסום. נעזרתי בשמחה גם במצלמות הגחון, ובעיקר במצלמה שפותרת את הבעיה הידועה במעלות תלולים, עת מכסה המנוע ממלא את שדה הראייה.
עוד סיכום
הדיפנדר החדש הוא רכב טוב מאוד, הן בשטח והן בכביש. הוא בוסרי במקצת, וכמו ילד מצטיין הוא רוצה להראות כל הזמן את כל מה שהוא יודע לעשות. הדברים האלה ניתנים לתיקון, ואין לי ספק שהוא יתבגר ויבשיל. כרגע, בגלל מחירו, הוא לא רלוונטי לישראלים רבים, ואני חושב שאם מישהו ייכנס אל הנישה שהתרוקנה עם היעלמותו של הדיפנדר הישן, וייצר רכב שטח דומה לו, והגיוני מבחינת השכלולים והמחיר - יהיו לו הרבה לקוחות מרוצים.
אני סבור שגם לדיפנדר החדש יהיו לקוחות מרוצים, אפילו מאוד מרוצים, אבל אף שהוא מסוגל להגיע לכל מקום שירצה - בזמן הקרוב הוא לא יהיה מרכבי השטח שנרבה לפגוש בטיולינו. המבחן האמיתי יהיה כאשר הוא יגיע אל שוק הרכב המשומש ואל סדנאות השיפורים. אז יהיה מעניין באמת.
