10 ימים של כוננות שיא: מספר הטנקים הוכפל, מארבים של 90 שעות

שלוש נגיעות בגדר נחשדו השבוע כפיגוע משיכה, הרחפנים מוקפצים לפני הלוחמים, וחטיבת הקומנדו ערוכה עם ציוד למלחמה ומאות טילים מסווגים. עם זאת, עשרות המחסומים בכבישים החשוכים עלולים להפוך לתורפה קטלנית - כמו גם החשש מירידה במתח המבצעי. תמונת מצב

יואב זיתון
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית
ההיערכות בגבול הצפון (צילום: דובר צה"ל)


האוגדה שהכפילה את כוחותיה - והפכה לבלתי נראית: שבוע של סיורים ברחבי אוגדת הגליל, ממורדות החרמון המערביים (הר דב) ועד לרכס הסולם שנישא מעל שלומי וראש הנקרה עד שנופל לים, מלמד כמה הקפיץ המבצעי הגדול שמתח פיקוד הצפון בגבול לבנון חזק ושריד, אך באותה קלות יכול להיקרע בכל רגע. 


צילום: EPAכוחות צה"ל בגבול לבנון (צילום: EPA)

מול ההתרעה לפיגוע נקמה של חיזבאללה נכנסו בסוף השבוע אלפי חיילי האוגדה, מעובים בכוחות תגבור רבים, ליממה תשיעית של כוננות שיא. כמות הטנקים באזור, שרבים מהם עשו את הדרך הארוכה מבסיס האימונים בשיזפון, גדולה פי שניים מבשגרה. 

חטיבת הקומנדו שהוקפצה אף היא על מפקדתה המלאה נפרסה לאורך הגבול, עם כלל אמצעי הלחימה הייעודיים של יחידותיה למלחמה, בהם כלי ניוד זריזים לדילוג אל מעבר הגבול במידת הצורך, מכ"מים מיוחדים, טילים מסווגים ויכולות חשאיות ששמורות בדרך כלל לפעולות במלחמה ובעומק שטח האויב. 

לגזרה הובאו אמצעים מיוחדים מאחת מיחידות העילית של צה"ל. במדרון האחורי, מטבע הדברים, ניצב כוח האש המסיבי. עוד ועוד סוללות ארטילריה, סטטיסטית ומדויקת, עם טילים שטרם נחשפו לציבור, נפרסו בין השטחים החקלאים של מרחבי הגליל לעמקים הנסתרים שבין קווי הרכס. והכל - מבלי שעין אזרחית או לבנונית תראה זאת.

צילום: דובר צהטנקי התגבור עשו את דרכם משיזפון לגבול לבנון (צילום: דובר צה"ל)

הכוחות מהיחידות המובחרות נמצאים כבר יותר משבוע במציאות מבצעית שהחיילים הצעירים ומפקדיהם לא הכירו. שום דבר כאן לא מקרי, הלוחמים כבר ביצעו מודלים ותרגולות בגזרה, והתאמנו לאותו תרחיש בחודשים האחרונים, כך שהשבוע האחרון הפך לתרגיל גדול של מעבר משגרה לחירום - שכל מפקד אוגדה מרחבית יכול לחלום לקבל מצה"ל.  

אלפי כוונות של אמצעי תקיפה של צה"ל לא משות זה ימים ארוכים מיעדים של חיזבאללה, בכינון ישיר או עקיף, מהאוויר, אך בעיקר מהקרקע. בהינתן הפיגוע, הם יסגרו מעגל תקיפה מהיר של שניות אחדות עד דקות בודדות. 

העצבנות הזו, המתח המבצעי, לא יוכלו להימשך זמן רב ללא פעולה או שגיאה של מי מהצדדים. קהות החושים בצד הלבנוני עלולה להוביל לטעות שתסתיים בכמה הרוגים ישראלים, ואז הדרך להסלמה קצרה. 

מתיחויות דומות קודמות בגבול לבנון הסתיימו בפיגוע או בניסיון פיגוע של חיזבאללה שהגיע בחלוף 12-8 ימים בממוצע. בשל שגיאה של צה"ל כמו בתקרית בהר דב בינואר 2015 שהסתיימה בשני הרוגים מחטיבת גבעתי, או במתיחות האחרונה בספטמבר אשתקד, שהסתיימה בטילי נ"ט שהחטיאו תאג"ד צבאי. 

לעיתים הסתיימו המתיחויות בהצלחה צה"לית, כמו במטען החבלה שפגע בדחפור D9 בהר דב. הפעם, נוצר פרדוקס. צה"ל מפיק לקחים היטב בינתיים ולא מייצר מטרות לחיזבאללה, פועל בתחכום יתר ובאופן שמאריך ומאריך עוד יותר את המתיחות. למעשה, התוכנית שתוכננה במשך שנה באוגדת הגליל מתממשת בימים שבהם הגליל עמוס במטיילים. אתמול, לצורך העניין, העריכה המשטרה כי כמות הנוסעים בכבישי האזור הייתה פי 4 מהרגיל בשל חג הקורבן. 

צילום: דובר צה (צילום: דובר צה"ל)

באוגדה, נזכיר, הספיקו השבוע לשבץ כוחות הנדסה למשימות ההגנה ממרחבים נסתרים ליד הגבול, לקלוט באופן זהיר אך מהיר כוחות תגבור, לפרסום צוות קרב גדודי שהוקפץ מאימון בגולן (גדוד 13 של גולני), לשגר לאוויר עשרות רחפנים, מזל"טים ומל"טים מעל תאי שטח שנקבעו מראש, בחילופי ראש בראש, מבלי שעיניים יירדו מדרום לבנון. 

מוצבי הבט"ש שסמוכים לגדר דוללו, והלוחמים עברו לעמדות ארעיות באוהלים ותחת כיפת השמיים בשטח, עם אספקות תמידיות שהחלו לכלול אף אמצעי מיזוג. במבט ראשון על המוצבים, שחלקם נושקים ליישובים כמו זרעית, הרושם הוא מתעתע: בפועל, הכוחות רק הכפילו עצמם, אך זו גם עלולה להיות תורפתם.

שליטה על אלפי חיילים מול חוליות אויב

באוגדת הגליל מנהלים כעת מתח תמידי בין איכות לכמות כוחות התגבור. בתקרית הנ"ט הקטלנית בינואר 2015 היה זה גדוד תגבור של גבעתי שמפקדיו סיירו ללמידת הגזרה ונחשפו בנקל למארב טילי קורנט של חיזבאללה, בין צומת הטנק לכפר רג'ר. 

ערב רב של כוחות תגבור שמסתובבים בגזרה חדשה, זה בדיוק הדבר שבאוגדת הגליל פועלים למנוע כעת. יותר מ-30 מחסומים נפרסו באופן חסר תקדים בכבישי הצפון השבוע כדי למנוע מכלי רכב צבאיים ואף מאנשי קבע בכלי רכב אזרחיים להתקדם לכבישי הצפון שבקו האש של חיזבאללה. 

צילום: AFP (צילום: AFP)

ברגע האמת, כמו בניסיון הפיגוע בהר דב ביום שני, המחסומים חסמו מיד גם את דרכם של אזרחים למשך שעה. מרוב המחסומים, שמאוישים 24 שעות ביממה, לא נותרו למשטרה הצבאית חיילים לאיישם. 

בימים האחרונים נראו בהם גם טירונים קרביים, בהם גם של גולני, שמוצאים עצמם פתאום עומדים תחת השמש הקופחת בצומת סאסא או בכביש ליד כברי, מבררים עם נוסעי המכוניות החולפות אם מדובר באזרחים שרשאים לעבור, או אנשי צבא דרכם מיד נחסמת. כצפוי, תוך יומיים הפכו המחסומים למוקדי פיזור ממתקים, חטיפים, שתייה קרה ושאר מזונות שמשאירים להם התושבים והמבקרים בגליל. 

אבל המחסומים האלה יכולים בקלות להפוך לתורפה בטיחותית קטלנית. התרופפות המשמעת, ככל שחולפים הימים, כבר יצרה מקרים בהם חיילים יורדים להחליף את חבריהם ברגל, בשולי הכביש ועם מדים, כשהם חשופים לצד הלבנוני ולסכנת דריסה. 

צילום: AFP (צילום: AFP)

במחסומים אחרים הושארו מחסומי פלסטיק גדולים במרכז הכביש החשוך ללא אמצעים זוהרים ואחרי עיקול. בעמדה אחרת שביקרנו בה אירחו חיילים במחסום מבקרות צעירות, אזרחיות מהאזור, בשעת לילה מאוחרת. אוגדת הגליל מפעילה ארבעה צוותי בקרה ייעודיים ומעטפת אבטחה כדי למנוע תקלות כאלה, אך ככל שחולפים הימים והמתח המבצעי יורד בהיעדר פיגוע, יהיה קשה למנוע תאונה או תקרית בטיחותית שתיגרם בכבישים הצרים, הפתלתלים והחשוכים של הרי הגליל. 

הסמכות להתקרב לגדר: באישור מג"ד ומעלה

מיקומי המחסומים נבחרו בקפידה בצמתים ובנקודות שלא גלויות לצד הלבנוני, גם כדי למנוע ירי צליפה לעבר החיילים. איום הצליפה נראה משמעותי יותר במתיחות הנוכחית, לא רק בשל הדיוק כמו גם הרצון של חיזבאללה לאזן את המשוואה באופן נקי - חייל הרוג ישראלי אחד כנקמה על מותו של פעיל הארגון בתקיפה שיוחסה לצה"ל ליד דמשק לפני כשבועיים. 

עד כה זה עבד, אך לאורך זמן רב, בגבול שנפרס על פני 150 ק"מ, זו עלולה להיות משימה בלתי אפשרית. מספיק שמילואימניק ייצא על מדי ב' מביתו במטולה לתרגיל בצאלים או רבש"ץ באחד מיישובי סמוכי הגדר יקפוץ להתראה בלבוש צבאי חלקי, כדי לחטוף את הקליע מהצלף הלבנוני שאורב ממול. 

צילום: דובר צה (צילום: דובר צה"ל)

בחיזבאללה מחזיקים ברובי צלפים תקניים וחדישים לטווח ירי יעיל שמגיע קילומטר אחד, לצד ניסיון ומיומנות שצברו גדודי רדואן המובחרים שלו במלחמה בסוריה. מאות מלוחמיהם חזרו כבר לדרום לבנון. 

זהו כנראה גם מתווה הפיגוע שסוכל השבוע בהר דב: צליפה לעבר אחד החיילים במוצב גלדיולה או בסביבתו. הסכנה הגדולה לא פחות היא מפיגוע משיכה, כפי שלפי החשד ניסו לעשות פעילי חיזבאללה בשלישי בלילה. התחקיר הראשוני של התקרית העלה כי מערכת ההתראה זיהתה שלוש נגיעות בגדר המערכת ליד מושב שתולה סמוך לשעה 20:00, ומספר חשודים שנעו בצד הלבנוני, ליד עיטא א-שעב. 

צילום: AFP (צילום: AFP)

בימים רגילים, היו מיד קופצים לנקודה הכוחות מהגדוד הגזרתי. כעת מדובר בגדוד להב (603) של חיל ההנדסה. הפעם, למרות הפיתוי והאינסטינקט, נשלח קודם רחפן לסרוק את המרחב, וגשש צה"לי בדק את הקרקע אבל מרחוק יחסית, ולא בנקודות הנגיעה. לא מן הנמנע שצלף מחיזבאללה או חוליית נ"ט שיעית המתינה בשקט להגעת הכוחות. בחלוף כשעה וחצי צה"ל שלל חדירה והודיע על חזרה לשגרה. 

בימים כאלה הסמכות להתקרב לגדר הגבול נתונה בידי מפקדים בכירים - ממפקד גדוד ומעלה. עיקרון החתירה למגע לא ננטש, אלא החליף צורה. להשלמת הפער, צה"ל פרס מארבים רבים בשטחים המתים, גם במובלעות, שבהן התצפיות מתקשות לראות. השיחים העבותים, בעיקר בגזרה המערבית, מאפשרים נתיבי התקדמות שהתצפיות והמזל"טים לא יזהו, ולכן אמצעי המעקב התרמיים הם קריטיים לזיהוי הבלחות אנושיות בין הסבך. 

הכוחות הרבים שאורבים להם מצוידים לא רק בדריכות לפגוע בהם, אלא גם מכוילים היטב על מטרות חיזבאללה בכפרים השיעים ובפאתיהם שיותקפו מיד במקרה של פיגוע קשה. 

מדוע חיזבאללה מעדיף לתקוף באור יום?

ניתן להעריך שחיזבאללה עסוק בימים אלה בהערכות מצב קדחתניות, האם להסתפק בחדירה להר דב שהסתיימה ללא פיגוע אך גם ללא נפגעים בקרב החוליה, או בכל זאת לפגע במטרה צבאית ישראלית? כמו ביום שני ובתקריות קודמות, חיזבאללה שוב בחר לפעול דווקא באור יום ולא בחסות החשיכה. 

צילום: רויטרס (צילום: רויטרס)

בצה"ל עדיין לא פענחו זאת סופית, אך מניחים שהסיבה לכך היא התאורה לצילום "סרטון הניצחון" שיופץ בהמשך. הנרטיב שייקבע חשוב יותר מהפעולה הטקטית, תוצאותיה וביצועה, בעיני חיזבאללה. 

השבוע גם עלתה השאלה המתבקשת מדוע חיזבאללה, צבא טרור עם ארסנל רקטות גדול וניסיון רב יחסית לגוף שאינו מדינתי, לא מגיב במטח מוגבל לעבר אחת הערים הגדולות בצפון, בהנחה שכיפת ברזל תיירט את הטילים שיגרמו לבהלה בקרב רבבות הישראלים - אך מנגד לא יהיו הרוגים. הרי כך נוהג חמאס, וישראל לא שברה את הכלים מולו כאשר שיגר מטחים לאשדוד או לאשקלון. 

ההנחה הרווחת בצבא היא הטראומה ההדדית ממלחמת לבנון השנייה וההרתעה שנותרה ממנה. בקריית שמונה ובמרג' עיון גדלו ילדים מאז, שהיום בני 13 ו-15, שלא יודעים מהם פיצוצי נפילות או קולה המבהיל של אזעקה. די היה ללבנונים שגרים בכפרי הגזרה המערבית לשמוע בחודש ספטמבר האחרון את פגזי הארטילריה של צה"ל נופלים ליד ביתם בתגובה לתקרית הנ"ט ליד אביבים כדי להזדעזע בחרדה, לתפוס מסתור ולשקול להימלט צפונה אחרי שנים ארוכות של שקט ושלווה.

הזדמנות אחרונה לחיזבאללה

בינתיים, בצבא לא ממהרים לחלק ציונים לסיכול הפיגוע בהר דב, וממתינים להחלטת חיזבאללה. צה"ל זעק מסרים מעל כל במה אפשרית וערוץ חשאי על כך שבחר לא לפגוע בחמושים שחדרו לשטח ישראל ונמנע מלפגוע בכבוד הארגון ולפרסם את תיעוד התקרית.

צילום: רויטרסדגל חיזבאללה מונף בדרום לבנון (צילום: רויטרס)

מדובר בהזדמנות אחרונה לחיזבאללה "לסגור את האירוע" ולחזור לשגרה. ארגון הטרור, שהתברגן בשנים האחרונות, נמנע גם הפעם מפגיעה באזרחים ישראלים ובעיקר מופעל באופן היררכי מסודר, כך שאם תתקבל החלטה, כל החלטה, היא כנראה תרד מהר לשטח ותיושם ללא סוררים. 

בצה"ל מעריכים שהטקטיקה, ולא הדמגוגיה, תשרת את האסטרטגיה. הפעולות בצפון בימים אלה לא נגמרות בגבולות הגזרה של אוגדת הגליל, ואף לא של פיקוד הצפון. מבצעים חשאיים בעלי ערך רב יותר יקבלו כנראה עדיפות על תגובה או אי-תגובה של תקרית בודדת מול פעילים זוטרים בגבול. התחושה, נכון לעכשיו, היא שאחרי ההחלטה שלא לירות על המחבלים בהר דב והפצתה ברבים, לצה"ל כבר לא נותר מה לתת לחיזבאללה כדי לעזור לו לרדת מהעץ.