הילדים שלנו הרבה יותר חשופים למה שקורה מאשר כמה שאנחנו היינו בגילם. הרשתות החברתיות, המסכים, הדיבורים סביבם - הם קולטים הרבה יותר ממה שהינו רוצים שידעו. התפקיד שלנו הוא לתווך להם את מה שקורה אבל עד כמה עלינו לערב אותם באמת במצב?

אין גיל צעיר מדי לדמוקרטיה

בפעם הראשונה שגיליתי שבחירות לוועד כיתה ולמועצת תלמידים נעשית בשיטת הקלפי הייתי קצת המומה. מצד אחד אהבתי את העובדה שהילדים צריכים לכתוב מצע ולהכין קמפיין פרסומי בכדי לשכנע ילדים אחרים לבחור בהם.
מצד שני, היה לי קשה עם העובדה שבסוף תהליך הבחירה קוראים בקול כמה קיבל כל ילד, כך שכל הכיתה רואה בדיוק בכמה בחרו ובמי לא בחרו. כשהעלתי את הנושא בפני המחנכת היא אמרה לי "ככה אנחנו מלמדים אותם על תהליך הבחירות הדמוקרטי בארץ".
המחנכת צודקת. זה לא קל להעביר נושא כזה מורכב ורגיש לילדים, והרצון האוטומטי שלנו הוא להגן עליהם ולשמור עליהם עוד קצת, ולפעמים זה בא על חשבון נושאים אחרים שחשוב לא פחות שנלמד אותם - כמו ללמוד להפסיד בכבוד, לכבד את בחירת הרוב, ומה זו דמוקרטיה ואיך היא מתנהלת.
2 צפייה בגלריה
מחאה חברתית
מחאה חברתית
ללמוד על דמוקרטיה מגיל צעיר
(צילום: shutterstock)
אנחנו כל כך חוששים ממה שהילדים שלנו יראו, ישמעו, לאילו תכנים הם ייחשפו ברשתות החברתיות ובמדיה, כשהמציאות שבה אנו חיים עולה לפעמים על התסריט הכי מופרך של מיטב התסריטאים.
אז נכון, לא נתחיל להסביר לילדים קטנים איך בנויה הממשלה, מה תפקידו של העומד בראשה ולמה יש גל מחאות בארץ, אבל כן, בהתאם לגיל וליכולת ההבנה שלהם, ובעיקר בהתאם לרצון שלהם לדעת. אנחנו לא רק צריכים אלא גם חייבים להסביר להם מה קורה מסביבם.

אל תסתירו - תסבירו

אין באמת הרבה הבדל בין לחשוף אותם למה שקורה במציאות ולחדשות האקטואליות לבין הסרטים והסדרות שהם רואים. הכול תלוי במינון, ובתיווך שלנו. בשניהם - התפקיד שלנו הוא להסביר, לענות על שאלות ולהעביר את המסר בצורה הכי ברורה ונכונה.
הילדים שלנו הרבה יותר חשופים ממה שאנחנו היינו. הם חיים בתקופה של מגיפה עולמית ורואים את המדינה בוערת וגועשת. תחשבו כמה זה מלחיץ אתכם, אז תתארו לעצמכם כמה זה מלחיץ אותם, וכאן אתם נכנסים לתמונה.
2 צפייה בגלריה
מחאה חברתית
מחאה חברתית
הסבירו להם מה קורה בהתאם לגילם
(צילום: shutterstock)
אל תסתירו מהם את מה שקורה, כי הם ישמעו ויראו את זה במקומות אחרים. אל תנסו להעביר נושא או ערוץ - כי הם יראו את זה גם בלעדיכם. אפשרו להם לראות, לשמוע, להתעניין, לשאול ולהבין, כי אם אתם לא תעשו זאת, הם יקבלו את המידע והתשובות ממקורות אחרים.
1. שבו איתם לשיחה: בהתאם לגיל הילד וליכולת ההבנה שלו הסבירו לו מה קורה. אל תיכנסו לדעות פוליטיות ונסו לא לקחת את העניינים למקומות אישיים אלא להסביר להם את המפה הפוליטית ואת המצב הנוכחי בצורה הכי ברורה, פשטנית ואובייקטיבית שיש. אפשרו להם לשאול וענו להם על השאלות בגובה העיניים בצורה ברורה. זה בסדר אם אין לכם תשובות להכול. זה מצב מורכב גם עבור המבוגרים.
2. תחשפו אותם במידה: כמו שלא תיתנו להם לצפות בסרטים ללא הפסקה או בסדרות בלי סוף - תמננו את זמן החשיפה לתקשורת. הם לא צריכים לראות חדשות אתכם וגם לא צריכים כל רגע להתעדכן במה שקורה בהפגנות.
קראו עוד:
3. אל תיקחו צד: כל עוד מדובר בילדים קטנים השתדלו לא להכניס אותם לתוך הדעות הפוליטיות שלכם. אתם יכולים להסביר למה אתם בעד מישהו אחד או נגד מישהו אחר במשפט אחד ולא להכניס להם לראש מידע שהם לא זקוקים לו כרגע. לקראת גיל הבחירה חשוב לשבת עם הילדים על פוליטיקה. ברגע שיש להם אפשרות הצבעה חשוב שיכירו יותר טוב את המפה הפוליטית.
4. שימו לב למילים שלכם: גם אם אתם ממש כועסים, גם אם אתם מרגישים שנעשה עוול שמרו על מה שיוצא לכם מהפה לידם. זכרו - ילדים שומעים ומחקים. את הכעס והעצבים הוציאו כשהם לא לידכם. אפשר גם להתעצבן בצורה תרבותית.
אם החלטתם שאתם לוקחים אותם אתכם להפגנות, הכינו אותם מראש והשתדלו לקחת אותם להפגנות סולידיות יותר במקומות שונים הארץ מאשר הפגנות אל תוך הלילה או כאלה שבהן הם יכולים להיחשף לאלימות מילולית או פיזית.
כמו כן, חשבו פעמיים לפני שאתם ממהרים לקחת אותם אתכם - אתם אמנם נלחמים על העתיד שלהם ועבורם, אבל הם עדיין ילדים ותהיינה להם מספיק מלחמות כשיגדלו. אפשרו להם להישאר ילדים עוד קצת.
הכותבת היא מנחת הורים, מלווה צוותי חינוך ומחברת הספר "בשביל הסמכות - הדרך להורות בטוחה, רגועה ומהנה"