ספרו של עשהאל אבלמן, "תולדות היהודים - היסטוריה ישראלית", אמנם לוקח אותנו מאות שנים אחורה, אבל נראה שהפך בקרב הישראלים בארה״ב למרענן הרשמי של הקיץ. אבלמן, ד"ר להיסטוריה של עם ישראל, החליט שאם אנחנו לא נגיע לנבכי ההיסטוריה, הוא כבר ידאג להביא אותה אלינו, ויתאים אותה למידותינו. משימה לא פשוטה לדחוס היסטוריה של העם הוותיק בעולם ב-600 עמודים, אבל אבלמן עמד במשימה, ובכך, פתח בפני קהל אדיר של יהודים חילונים (ודתיים) שטרם נחשפו לפרקים רבים ומפותלים בהיסטוריה שלהם עצמם, עולם חדש, מסקרן ומעשיר.

הספר אמנם מתחיל בשרה ואברהם, אבל לא יותר מעשרים עמודים אחר כך, אבלמן נועל את תקופת התנ״ך וממשיך לעונות חדשות ושונות בתולדות היהודים. אולי זו הקורונה, אולי זה הרצון שלנו לחפש מחדש קצת שורשים, אבל ד"ר אבלמן מצליח לחדש ולסקרן, להציג את הקווים לדמותינו בהיסטוריה, את הדפוסים שחוזרים על עצמם, הדעות שגורמות לקוראים לבחון את ההיסטוריה המוכרת במשקפיים חדשים, ובאופן מפתיע, מצליח לעשות זאת באופן די אוביקטיבי. בימים אלו הוא מעביר סמינר מיוחד בחסות ׳קרן תקווה׳ לסטודנטים אמריקאים וישראלים בניו ג׳רזי.

כריכת הספר. "כפל משמעות"

כבר כמה שנים שהוא חוזר לביקורי קיץ שכאלו ונהנה ללמד את תולדות עם ישראל ולהיחשף לדעות והתפיסות של הסטודנטים המקומיים. השנה, כיאה לעולם המשתנה שלנו, הוא מעביר את הסמינר בזום. ״לצד קולגה, איש אקדמיה בוושינגטון, אני מלמד את תולדות עם ישראל והוא את ההיסטוריה של האמרוקאים כעם נבחר. במסגרת הזו אנחנו שואלים שאלות ששוזרות בין התקופות והעמים השונים״. בין הסטודנטים גם ישראלים, ולא מעט תלמידים שאינם יהודים: ״מאוד מעניין לראות פערים במחשבות של סטודנטים מרקע מגוון שכזה בני זמננו על התנ״ך, על הגורל היהודי בשואה או היחסים בין ארה״ב וישראל״. ניכר שאבלמן הוא תלמיד נצחי. כשאנחנו מדברים על העבר, אותו מרתק לשמוע על ההווה. הוא שואל בסקרנות אודות המציאות המשתנה באמריקה, המהומות, השלטון ואיך כל זה משפיע על היהודים המקומיים.

בן 44, אב לארבעה, ד״ר אבלמן מלמד כבר שנים היסטוריה של עם ישראל: ״העניין העיקרי שלי הוא ללמד תמונה מאוד רחבה על ההיסטוריה היהודית. יש התמחות אקדמית נפוצה שמתמקדת בנושא מסוים והחיים האקדמים בכלל מתרכזים בהתמקדות מסוימת, אך נטיית הלב שלי היא לחפש תמונות רחבות ככל שניתן״. עם הרוח הזו, כך נראה, הוא נסחף אל ספרו ״תולדות היהודים״.

יש אינספור סיפורים שמשחזרים את ההיסטוריה של עם ישראל - מה נשתנה?

״זהו ספר שנולד מתוך חוויה של הוראה. אני מרגיש יותר מורה מכותב. ׳קרן תקווה׳ ביקשה ממני עוד לפני שנים להכין קורס שמציג תמונה רחבה של ההיסטוריה היהודית ועד ימינו. יש כאן אתגר, כי מצד אחד יש חובה בסיסית לחבר ציר זמן בסיסי, קוהרנטי, שהרי לסטודנטים אין באופן טבעי, אבל יש רצון להדגיש תמות גדולות וזה אתגר למזג בין שתי המגמות הללו. את הקורס כהזה לימדתי כמה פעמים. אני זוכר שיום אחד נכנסתי לחדר עבודה שלי וראיתי את כל המדפים מלאים בחוברות שכתבתי ואמרתי רגע, זה נראה לי כמו ספר. בהמשך קיבלתי מהקרן מתנה גדולה של שנה וחצי בלי מחויבות להתרכז רק בזה״.

מדוע הגדרת זאת כהיסטוריה ישראלית?

״במושג הזה יש כפל משמעות, כי הוא מתכתב עם ספר קלאסי של תולדות עם ישראל שנקרא תולדות האמונה הישראלית, מאת יחזקאל קויפמן. בספרו, הוא מתאר בצורה גאונית ממש את הייחוד של המקרא בעולם העתיק. הוא מסביר מה יצר תהום בין הישראלים העתיקים לבין העמים מסביב. התזה שלו היא לא המילה האחרונה ויש מאז כל מיני עוררין מפה ומשם על כך, אבל בעיני הוא מראה בצורה מרגשת כיצד העולם העתיק כולו חשב על המציאות מתוך נקודת מבט אלילית והמקרא הינו הטקסט היחיד שהציג השקפה אחרת על היקום, העולם והאדם שהיא אנטי אלילית. מה שמושך את הלב שלי שם, זה שהוא היה חוקר דקדקן וידען ויחד עם זאת, ניכר שכתב מתוך אהבת ישראל ודאגה אמיתית לגורל של העם בהווה. הוא הגיע מאירופה לישראל ובחר לכתוב את הספר בעברית. זה מעשה תרבותי ציוני במהותו שמאוד יקר לליבי ומאחר ואני רואה אותי עפר לרגליו, שם הספר והחיבור לעם ישראל המודרני הם מחווה לצורת החשיבה שלו״.

כיצד נבחרו הסיפורים מאברהם ועד הקמת מדינת ישראל?

״ההחלטה העקרונית היא לספר סיפור היסטורי שבנוי על ציר הזמן. הסיפור מתקדם מתקופה לתקופה כמעט בלי חריגות. היה לי ברור שהוא חייב להיות נגיש לכל אדם, עשיתי מאמץ שזה יתאים לכל אחד. רציתי גם נגישות של השפה. יש בספר עם זאת תמות גדולות שמסתתרות בתוך הסיפור. לכל אורכו של הספר אני שוזר כמה אלמנטים של עם ישראל שאין למצוא כדוגמתם בעם אחר בתולדות האנושות״.

 אבלמן מתאר מספר אלמנטים חדשים שהוא שוטח בספר. זה מתחיל במקרא והתפיסה הרעיונית של: ״הרעיון שהיהודים זו הקבוצה היחידה שהמשיכה להתקיים מימי המקרא ועד היום״. ממשיך ביחס של היהודים בכל מקום ובכל תקופה לארץ ישראל, ״אין עוד עם ששמר על מערכת יחסים אינטנסיבית כזו עם כברת הארץ המקורית שלו״, מסביר אבלמן ומדגיש את הציונות כערך עליון. ״התנועה הציונית, היא אחד האלמנטים הייחודיים. נראה לי שאפשר להגיד בביטחון שיציאה של עמים מהטריטוריה שלהם היא חלק מתסריט נפוץ בהיסטוריה, אבל חזרה כזו, היא נדירה (מדינת ישראל)״.

אלמנט מרכזי נוסף הוא המאמץ של אבלמן להציג את היהודים כ׳עם הספר׳, ״אנחנו עם של חינוך. היכולת של היהודים להצטיין, בלימודים, ביצירה של עולם רוח כמעט מכל סוגה, ניכרת היטב לאורך ההיסטוריה״ וכמו בכל סיפור יהודי טוב, הוא לא שוכח גם את האפקטים הדרמטיים: ״טרגדיה היא תופעה שמלווה את היהודים משלהי ימי המקרא, מגילת אסתר ועד השואה. אני גם משתדל להסביר את זה לאורך הסיפור״.

אילו זוויות חדשות אתה חושף לאורך הספר?

״אני עוסק באנטישמיות לאורך ההיסטוריה. עמים רבים ישבו ויושבים בגלות ולא מתערבבים בתרבות המקומית. הם שומרים על התרבות שלהם ונראים מופרדים ושונים מהסביבה. אבל יהודים קיימו אינטרקציה והדדיות עם השכנים שלהם בגולה. התאימו אלמנטים חיצוניים והתנהגותיים, כולל שפה. לכן יהודים ממקום מסוים נראים כמו השכנים שלהם, זה גילוי של שותפות. בספר אני מראה שזו סוציולוגית הגירה טבעית, ושואל איך הם נבדלים? איך נשארו עם לעצמו? תמיד הייתה להם נסגרת של חיי חברה עם תרבות שבידלו אותם מהשכנים והבידול הזה התבסס על האמונה היהודית ועל המעשים שנבעו מהאמונה הזו. החיים הדתיים יצרו חייץ למרות שבכל היבט אחר היו (ועדיין) מותאמים לסביבה״.

ההתייחסות לאופי היהודים בגולה עוצבה גם היא בהשראת קויפמן: ״הוא כינה זאת גולה ונכר- דבר והיפוכו. גולה זה דמיון בין מלא לאנשים מסביב ונכר זה האלמנט המנוכר. יהודים תמיד ידעו שלמרות שהם כאן, בין אם בתימן או פולניה, או כל מקום אחר, הם ידעו ׳אנחנו כאן, אבל אנחנו לא מכאן׳. יש לנו ארץ אחרת, מלך אחר ומשיח שיום אחד יקח אותנו מכאן. יש שיתוף מלא ובידול מלא. הבידול הזה, ההבנה שיהודים הם אורחים או אין להם זכות מולדת על המקום שבו הם חיים, יצר תחרות ומתח בין עמים שמרגישים שזה לא המקום שלהם. בנוסף, על כך מדובר בספר, בדורות המודרנים עולה מתיחות בין יהודים, נוצרים ומוסלמים. בנוסף לבעיה הסוציולוגית, יש איבה בין דתית. בעידן המודרני, בעיקר אחרי המהפכה הצרפתית, ניכר שינוי עקרוני ליהודים. העקרונות הדמוקרטים הציעו ליהודים שילוב מלא, אמנסיפציה, והרבה מאוד יהודים, וודאי בגרמני, ראו באופציה הזו גאולה. עבורם זה היה סוף הגלות כשבתמורה, הם מוותרים על הכמיהה לעבור למקום אחר. אנחנו רואים את זה גם בא לידי ביטוי בתקופות האלו כאשר יהודים הופכים מאוד פטריוטים למדינות שלהם מאז. עד עליית הנאצים, היהודים בגרמניה סלדו מהציונות ותמכו במדינה שלהם״. דומה ושונה לדעתו, המצב של יהודי ארה״ב: ״יהודי אמריקה זו חידה שאף פעם לא נפתרה״, מודה אבלמן. ״יהודים שלא סובלים מהתנכלות ואיבה, הם נגאלו מבחינתם מגלות. הם חיים לתחושתם בבית אבל אם המציאות תוכיח שזה לא המצב וגם באמריקה שהיא כולה כור היתוך תתעורר בעיה, זה יהיה עוד פרק מסובך בתולדות עם ישראל".

לאורך הספר, יש שני צירים שחיים במקביל, לאומי ודתי. האם אחד יכול לחיות מבלי השני?

״לי אין ספק שהמקרא משלב את שני האלמנטים האלו באופן מובהק ויש עוד הרבה עמים היסטורים כאלו, כמו הודים וסינים, רוסים ואנגלים. היהודים אינם היחידים, אבל נוכחות החוויה הדתית היא גורם ראשון במעלה וגורם הכרחי לקיום ההיסטורי. אנחנו בעידן מודרני שבו יש הפחתה טוטאלית של דת בחיי האדם. הנס של הציונות זה שהיא מאפשרת פוטנציאל בין שני האלמנטים האלו. יש שאלה ׳האם עשינו את כל הדרך לרגע הזה כדי להיות עם כמו כל העמים׳? אבל אני אופטימי. התרבות הישראלית לא מושלמת, אבל החיים הישראלים מזמנים הרבה מאוד. בשיחה אף פעם לא כולנו נסכים, אבל אני אוהב להסתכל על זה בתחושה של יצירתיות ואני בטח לא לבד עם זה״.

אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה - האם זה ניכר בספר?

״אני אהיה מאוד זהיר עם זה, כי הסטוריון טוב לא מנבא את העתיד, אבל אני מוכן להגיד שאם הולכים אחרי הדרך שבה יהודים בספרד, בגרמניה התנהלו, נראה שהם תמיד חיו בתחושת ביתיות מוחלטת. כשהגיע זעזוע פוליטי חמור, הם מעידים על כך שזה היה בית מאוד מפואר אבל לא היו לו יסודות באמת״.

נראה שהתיאור הזה של אבלמן, יש בו כדי לנטוע דאגה גם בנו. ״אני לא יודע מה צופה יום, אבל אפשר להסתכל אחורה וללמוד. המציאות מורכבת, אבל אני מעדיף להתייחס לזה בצורה יותר בונה ושואפת לבנות יותר מאשר הורסת״. הספר לא רק חושף סיפורים חדשים, הוא מאפשר לנו להביט לאחור דרך המציאות של היום, ובלי שאבלמן יודה בכך, לבחון את המציאות שלנו, הבחירות שלנו, בהתאם לאלו של אבותינו. ״בהיסטוריה היהודית יש עושר טרגי של פילוג קבוצה אחת ואחרת. בין אם זה חסידות או שבטים. לא היינו עם של קדושים ולפעמים זה גם הוביל לאבונות גדולים. בראיה לאחור על בית שני, אנחנו צריכים לא להתדרדר למלחמת אחים, כי אף אחד לא מבטיח שהתשתית הזו תשאר לנצח״.

למי אתה ממליץ לקרוא את הספר?

״לכל קורא עברית. כל מי שיש לו פנאי בנפש. אני כתבתי את זה בשביל שזה יתאים לכולם. זה ספר לאומי שמיועד לכל אחד. עיקר העניין הוא לא לחדש. לצד עיגול פינות והכללות, אני מוכן להגיד שאני מלמד כאן סנגוריה ואפילו אהבה לעם ישראל״.