"מצאתי את עצמי בוכה": מסע בין המסעדות הסגורות בחיפה

מייק ויגודה מקפה "בטיפול" התאבד, מסעדת ג'קו נסגרה, באל גאוצ'ו עושים הערכת מצב ובינתיים פתוחים רק לאירועים - וזו רק ההתחלה: יצאנו למסע עצוב בין המסעדות בחיפה

ליאור אל-חי
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

באמצע יולי הזדעזעו רבים מתושבי העיר חיפה עם היוודע דבר מותו הטראגי של מייק ויגודה ז"ל, הבעלים של בית הקפה "בטיפול", השוכן ברחוב מסדה 1 בחיפה. גופתו של ויגודה, שהיה אדם צבעוני, רגיש ומיוחד, נמצאה בבית העסק שלו, לאחר ששם קץ לחייו. 

צילום: עמוס בן גרשום, לעהנשיא מבקר בבית קפה "בטיפול" לאחר התאבדותו של הבעלים מייק ויגודה (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

אחד מחבריו נפרד ממנו בפוסט כואב שבו כתב: "סגר הקורונה הרג את מייק, הותיר אותו בלא אפשרות פרנסה ועם בור של חובות שאי אפשר לצאת ממנו". 

אבל מותו של מייק, הוא הרבה יותר מעוד סיפור התאבדות: הסגירה של מסעדות ובתי קפה בחודשים האחרונים, שחלקם היו מוסדות מוכרים בחיפה, מסמלת יותר מהכל את המשבר הכלכלי הכבד שנמצא בו ענף המסעדנות בצל נגיף הקורונה המשתולל. 

לא בנוי למשלוחים

ההודעה של מסעדת "אל גאוצ'ו" ברחוב יפה נוף 120 בעיר, הדהימה תושבים רבים: "לקוחות יקרים, נהנינו לפנק אתכם במשך שנים עם הבשרים האיכותיים והטעימים ביותר. עקב המצב החלטנו לסגור את המסעדה לצמיתות", כך נכתב שם. השבוע המסעדה נראתה שוממה, מחסום גדול הונח על הדלתות, והמקום לא נראה כאילו ישוב לעבוד, בוודאי לא באותה מתכונת כמו קודם.

מנהל המסעדה השיב לפנייתנו ואמר: "הייתה טעות בהודעה. המסעדה לא נסגרה לצמיתות, אלא רק להערכת מצב לאור הקורונה. המקום עובד רק לאירועים מראש והזמנות של בשר במשקל". 

אבל טעות או לא, מגמת הסגירות בחיפה נמשכת: לא הרחק משם, בשדרות הנשיא 139, פעלה מסעדת "אלח'יר", שהציעה אוכל דרוזי אותנטי. במשך 25 שנה הפעיל אותה הבעלים חיר חלבי (63), אב לארבעה וסב לשניים מדליית אל כרמל. גם שם מצאנו דלתות נעולות. לא נותר זכר לכיסאות ולשולחנות שאירחו אורחים במשך שנים ארוכות. שני ציורי קיר גדולים, האחד של הבעלים והשני של סבתו המנוחה מיי חליבה, מהווים עדות אילמת יחידה למה שהיה המקום הזה עד חודש מרץ האחרון.

צילום: אלעד גרשגורןמסעדת אלח'יר הסגורה (צילום: אלעד גרשגורן)

"לצערי, סגרתי את המסעדה בתחילת משבר הקורונה", סיפר אתמול חלבי בכאב גדול, "אני לא בנוי למשלוחים, אל המסעדה שלי צריך להגיע, לראות את האנשים, לחוות את האווירה המיוחדת. סגירת המסעדה בחיפה הייתה עבורי כמו לאבד משהו מאוד יקר. מצאתי את עצמי בוכה. החלטתי לפתוח מסעדה בדליית אל כרמל, ובניתי צימרים לאירוח משפחות. לקחתי הלוואות, אבל גם שם אין הרבה עבודה. הכפר אצלנו ריק, השוק ריק, אנשים בפשיטת רגל. המדינה חייבת לעזור לנו, אחרת העסקים הקטנים יקרסו לגמרי". 

נזק של מאות אלפי שקלים

לפני שלושה חודשים הרימה ידיים גם קאטי דגן (62), בעלת מסעדת "הסירים של קאטי", שפעלה ברחוב קיבוץ גלויות 34 בעיר התחתית. ב־2014 פתחה את מסעדת הבישולים הביתיים שלה בשוק הפשפשים. "כשפתחתי את המקום זו הייתה בשבילי הגשמת חלום", אמרה מודה דגן, "בכל יום באתי לעבוד מתוך אהבה. כשהורידו לנו את השאלטר בגלל הקורונה נגרם לי נזק של מאות אלפי שקלים. הבנתי שגם אחרי שהקורונה תלך הקושי יישאר. בלב כואב החלטתי לסגור".

צילום: יחהסירים של קטי בזמנים אחרים (צילום: יח"צ)

אחד מהמוסדות הקולינריים בחיפה, המסעדה שאולי הייתה סמל למסעדות הדגים בעיר ובארץ, נסגרה אחרי 50 שנה: "ג'קו מאכלי ים", בבעלותם של שמחה (80) וג'קו (85) אלאלוף, אשר פעלה במשך שנים ארוכות בשוק התורכי בעיר התחתית, ננעלה בפעם האחרונה, ולא תיפתח שוב.

ג'קו התמקד באוכל פשוט, שכלל דגים ופירות ים שקנה מהדייגים בנמל, והמסעדה משכה אלפים מכל אזור הצפון והמרכז. בסוף מאי הודיעו בני משפחת אלאלוף על סגירת המסעדה בחיפה, והבן, אפי אלאלוף, אשר ממשיך בתחום המסעדנות באזור המרכז (מסעדת "לולה מרטין" בהרצליה פיתוח), סיפר לאחר החלטת הסגירה כי זו לא התקבלה בגלל משבר הקורונה, למרות שלדבריו "לא פשוט להיות בעל מסעדה בימים אלה". 

אבא שלו, יעקב-ג'קו, היה סוחר פירות וירקות, והייתה לו חנות קטנה בשוק הטורקי בחיפה. כשאלאלוף היה בן 13 נמאס לאבא למכור ירקות, והוא הפך את החנות לבית מרזח שהיה מיועד בעיקר לפועלים מהנמל הסמוך. "הם היו באים בהפסקות לשתות כוסית ומסיימים אצלו את יום העבודה עם כמה מאזטים וכוס שתיה חריפה", מספר אלאלוף, "אבא היה מכין להם כל מיני מאכלים קטנים כאלה, כמו  סלט שעועית עם חומץ וביצה קשה. 

"יום אחד מישהו הביא לו דג ענקי שהוא קנה מהדייג ואמר 'ג׳קו, אכפת לך לטגן לי את זה?' וככה התחילה המסעדה. מי שרצה היה מגיע למסעדה עם דג טרי, אבא היה מנקה, מטגן, גובה על זה 5 שקלים ומגיש שתיה ומאזט ליד. כשהביקוש לדגים עלה, בית המרזח הפך למסעדה", סיפר אללוף.

גם הסניף הראשון של "קפה לואיז", שהביא את בשורת האוכל הבריא, נסגר בתחילת המשבר. 14 שנה פעל הקפה בכניסה לשכונת כרמליה, ובגלל המשבר החליטו הבעלים, דפנה הכהן ושותפתה אילנית עמר, לסגור. "עברנו שנים נפלאות וכמו כל דבר טוב גם זה נגמר", סיפרה הכהן (56), ממקימי המקום. "בשנים האחרונות ראיתי את כל ענף המסעדנות בארץ דועך, ואז באה הקורונה ונתנה את הנוק־אאוט".