1 צפייה בגלריה
מחלקת קורונה בשיבא
מחלקת קורונה בשיבא
מחלקת קורונה בשיבא
(צילום: AFP)
הדיווחים מחזית המלחמה בקורונה בישראל לוקים בימים האחרונים בפיצול אישיות מבלבל: רגע אחד הם מאיימים ומפחידים, רגע אחר כך ‑ נינוחים ומרגיעים. מצד אחד, מספרי החולים הקשים מזנקים, מספר המונשמים עבר את ה-100, וחלק מבתי החולים כבר נאלצים להעביר מטופלים למרכזים אחרים. מצד שני, האחראים על התחום, בהם שר הבריאות יולי אדלשטיין, ממשיכים לשדר עסקים כרגיל.
גם המסר שיוצא מבית מדרשו של פרויקטור הקורונה, פרופ' רוני גמזו, הוא חד-משמעי: המצב בשליטה. "אל תיבהלו מכך שמדברים על עלייה במספרי החולים הקשים. בתי החולים מטפלים עכשיו ב-390 חולים קשים. הטיפול בהם הוא הטוב ביותר בעולם", התחייב אתמול (יום ב'), ושלח לציבור מסר מרגיע: "בתי החולים יכולים לטפל בעוד מאות חולים קשים. יש להם את היכולת, את כוח האדם, את כל המשאבים והתשתיות".
אבל העובדות שמוסתרות מאחורי המסר הזה מספרות סיפור שונה ומטריד בהרבה. מספר המתים מקורונה עולה בשבוע האחרון בקצב ממוצע של עשרה ביום. גם מספרי החולים הקשים והבינוניים מטפסים מעלה. את סיפור העומס בתחלואה הקשה בבתי החולים חושפים נתוני השימוש במכשירי האקמו, המשמשים לטיפול במקרים של כשל קיצוני של תפקודי הריאות והלב, ומהווים את התקווה האחרונה להצלת חולי קורונה שאפסו הסיכויים להצילם בדרכים אחרות. בימים רגילים, שאינם ימי מגפה, נמצאים מכשירים בודדים כאלה בשימוש בכל הארץ. בשבועות האחרונים תוגבר מערך המכשירים היקרים האלה בשמונה, וכמעט כולם בשימוש.
התפוסות גבוהות בצורה חסרת תקדים ומוקצות על בסיס מקום פנוי בשיטת "כל הקודם זוכה". מי שיזדקק למכשיר כזה כאשר השאר יהיו כבר תפוסים יזדקק להרבה יותר מנס כדי לשרוד.
אבל כמו בסיפור מכונות ההנשמה, שעליהן דובר כה רבות בגל התחלואה הקודם, מספר המכשירים הזמינים הוא הבעיה הקטנה יותר. הבעיה הגדולה היא המחסור המשמעותי בצוותים המטפלים, שחלק לא מבוטל מהם נמצאים בבידוד, והשחיקה הבלתי נגמרת של יתר אנשי הצוותים הרפואיים שנדרשים לתפקד בתנאי משבר מתמשך, שסופו לא נראה באופק. גם אם יש עדיין מיטות פנויות במחלקות הקורונה בחלק מבתי החולים, עייפות הצוותים שעובדים כבר חודשים ארוכים בלי הפסקה פוגעת, מן הסתם, באיכות הטיפול הרפואי שהם מעניקים לחולים.
יתרה מזאת, למתיחת היכולות של המערכת כדי להימנע מצעדים דרסטיים אחרים, בהם סגרים ומגבלות שונות על המשק, יש מחיר חד-משמעי: אם בוחרים להגדיל את מספר מיטות הקורונה במשאבים הקיימים, בהכרח חייבים לקצץ במחלקות ובשירותים רפואיים אחרים.
על רקע הקושי הגובר הזה, שכבר עכשיו מתנוססים מעליו דגלי אזהרה גם אם טרם הונפו באופן רשמי, והעובדה שטרם נרשמו בשבועות האחרונים הישגים כלשהם בהפחתת התחלואה, מפתיעה כוונת הממשלה לאפשר הקלות נוספות, כמו פתיחת השמיים. ייבוא חולים ממדינות אחרות, שעלולים להזדקק לשירותי בתי החולים, עלול להיות הקש שישבור את גב הגמל. גם פתיחה נרחבת של מערכת החינוך תביא בהכרח לזינוק בתחלואה.
כך שאולי באמת אין בעיה להגדיל את מספר המיטות לחולים נוספים במצב קשה, כפי שטוען גמזו. אבל בהיעדר משאבים מספיקים, הדבר יבוא ללא ספק על חשבונם של חולים קשים אחרים, שלא "זכו" להידבק בקורונה. הם גם יהיו אלה שישלמו בבריאותם ובחייהם על כך שהנהגת המדינה מוכנה לדחוף את מערכת הבריאות שלנו עד הקצה, שלא לומר: עד הקצה של הקצה.
  • שרית רוזנבלום היא כתבת הבריאות של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com