אחרי הפיצוץ המחריד בנמל ביירות בשבוע שעבר, מיהרה השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל לומר ש"אירוע כמו זה שאירע בביירות, של פגיעה בחומרים מסוכנים (חומ"ס, ע.ו.), בהחלט מטריד אותי. מאז כניסתי לתפקיד אני זועקת את סוגיית מפרץ חיפה. כדי למנוע אסון כתוצאה מכמויות החומרים המסוכנים במפרץ, אני מובילה בימים אלה את תוכנית פינוי המפעלים ממפרץ חיפה, כולל אלה המשלבים חומרים מסוכנים".
גם יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, ח"כ מיקי חיימוביץ', מיהרה להשוות בין ביירות לחיפה, ובסיור שקיימה הועדה במפרץ חיפה בתחילת השבוע, שעל פי ההצהרות "נועד להדק את הפיקוח על הטיפול, הבקרה, תנאי ההחזקה והאכיפה, ולבחון את המוכנות ודרכי המניעה של אסון חומרים מסוכנים בישראל", הצטרפה לקריאה לפנות את המפעלים והחומרים המסוכנים מאזור מפרץ חיפה.
3 צפייה בגלריה
חצי מאחת ה"לבניות" בבתי הזיקוק בחיפה קרסה
חצי מאחת ה"לבניות" בבתי הזיקוק בחיפה קרסה
מפרץ חיפה
(צילום: שרון צור)
הצהרות ברוח זו אינן חדשות, גם לא מפי השתיים, שמאז כניסתן לתפקיד תומכות באופן פומבי ונחרץ בפינוי התעשייה הפטרוכימית מהמפרץ. חימוביץ' אף קיימה לא מזמן דיון ייעודי בוועדה שברשותה בנושא פינוי התעשייה הפטרוכימית מהמפרץ, דיון שבו השתתפה גם השרה גמליאל, ובו הוצגה תוכנית "עמק החדשנות" של רשות מקרקעי ישראל, ודו"ח מקינזי שעסק בעתיד התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה. וגמליאל הבטיחה שהיא מקדמת החלטת ממשלה בנדון.
אבל לצד ההצהרות הגדולות הללו, נדמה כי בשטח עולם כמנהגו נוהג. ומה הכוונה? מצד אחד ממשיכים ומאשרים תוכניות להרחבת הנמל, לרבות אחסון של חומרים מסוכנים, ומנגד לא מקדמים את הפעולות הנדרשות לאיתור והפחתת הסיכונים. יתרה מכך, בדיון שנערך אתמול (יום ב') בוועדה לביקורת המדינה, בראשות ח"כ עפר שלח, הצהיר מנהל מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה, שלמה כץ, שגם אם יתרחש אירוע חומרים מסוכנים במפרץ חיפה - אזי האוכלוסייה מוגנת והיא לא תיפגע. יחד עם זאת, נציג כבאות והצלה טען שהם "מסתמכים על הימצאות צוותי מפעלים שהם הראשונים שיטפלו. יכול להיווצר מצב שאנחנו לא נוכל להשתלט".
אם כן, מי צודק? השרה, שטוענת שיש סכנה וחייבים למנוע אסון או אנשי המקצוע במשרד, שלדבריהם הסבירות להתרחשות אסון קטנה, וגם אם יתרחש חלילה האוכלוסייה מוגנת? על התשובה לשאלה הזו יש ויכוח, ויכוח בין אנשי מקצוע בתחום ניהול הסיכונים, בין תעשיינים לאנשי ארגוני הסביבה ובין ראשי הרשויות באזור למדינה.
3 צפייה בגלריה
מפרץ חיפה
מפרץ חיפה
מפרץ חיפה
(צילום: עידו ארז)
אמנם אין ויכוח שבאזור מפרץ חיפה, בנמל ובמתחמי התעשייה, מיוצרים, מאוחסנים ומובלים - בצנרת או באמצעי תחבורה שונים, כגון ספינות, רכבת ומכליות, חומרים מסוכנים רבים. כל זאת באזור קטן וצפוף ובסמיכות לאוכלוסייה, ולכן יש פוטנציאל לא קטן לאירוע חומ"ס ולפגיעה באוכלוסייה. כמו כן, אין ויכוח שיש סיכונים בשגרה, מאירוע תפעולי, תקלה או תאונה, עד לאירוע חירום כגון רעידת אדמה, פגיעת טיל, חבלה או מתקפת סייבר. אבל כדי לקבוע מי צודק בוויכוח צריך לבצע סקר סיכונים מתאים, לכל מתחם ומפעל בנפרד ולכולם יחד, למקרה שיהיה אירוע מצרפי או אירוע שרשרת, ולבחון האם ערוכים למקרה שכן יתרחש אירוע, גם אם ההסתברות נמוכה.
בטח לא תתפלאו לשמוע שכבר שנים רבות דנים ועוסקים בסיכוני חומ"ס במפרץ חיפה. ולאורך השנים הללו היו לא מעט אירועי חומ"ס באזור, מהתהפכות מכליות ושפך של חומרים מסוכנים, דרך דליפות בצנרת ועד שריפות או פיצוצים במתקנים. בעקבות הלחימה בלבנון בקיץ 2006, והחשש לירי טילים לעבר חיפה, הוקמה ועדה ציבורית בראשות הרצל שפיר, לבחינת הסיכונים לציבור ולסביבה מפגיעה אפשרית במתקנים תעשייתיים ולהצעת דרכים לצמצם את הסיכון ככל האפשר.
ועדת שפיר המליצה על תוספת של אמצעי מיגון שונים, ואלה הוטמעו בדרישות היתר הרעלים של המפעלים. בנוסף המשרד להגנת הסביבה קבע מדיניות מרחקי ההפרדה, כלומר מרחקי סיכון, אבל ממש לאחרונה פרסם הקלות למרחקי ההפרדה במקרים מסוימים, הקלות שמגדילות את פוטנציאל הפגיעה מחומ"ס. בנוסף, ההמלצה של ועדת שפיר להקמת מרכז בקרה ושליטה ומערך לגילוי אירוע ומתן התרעות והנחיות טרם יושמו עד היום.
3 צפייה בגלריה
פרופ' עדי וולפסון
פרופ' עדי וולפסון
פרופ' עדי וולפסון
(צילום: דוד גרינשפן)
בדו"ח חריף ומיוחד של מבקר המדינה משנת 2019, בנוגע ל"היבטים בפעולות הממשלה בנושא זיהומים סביבתיים במפרץ חיפה' "ובו פרק מיוחד בנושא "סקרי סיכונים שמקורם באירועי חומרים מסוכנים", מצוין כי "מאחר שאירוע חומ"ס עלול לגרום לנזק רב ואף לפגיעה באוכלוסייה, חשוב מאוד לבצע מבעוד מועד את כל הפעולות האפשריות למניעת אירוע חומ"ס מפעלי ומצרפי וכן להיערך כנדרש לטיפול יעיל באירועים כאלה, אם יתרחשו." הדו"ח קבע שיש גורמים רבים שעוסקים בנושא: המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים, שרות הכבאות, פיקוד העורף, המשטרה ועוד, אך אין "מדיניות קוהרנטית שלמה שלפיה צריכים המפעלים לנהוג לעניין הערכת סיכונים אלו, לרבות בעת חירום, ולעניין אופן ניהולם." בנוסף, לפי הדו"ח, בספטמבר 2015 אישרה הממשלה "תוכנית לאומית לצמצום זיהום האוויר ולהפחתת הסיכונים הסביבתיים באזור מפרץ חיפה" ובמסגרתה גם קבעה שיוכן עד סוף 2016 סקר סיכונים מצרפיים בנוגע למפעלים ולמתקנים העוסקים בחומ"ס באזור מפרץ חיפה ובנוגע לשינוע החומ"ס מהמפעלים והמתקנים באזור זה. ואולם עד כה פורסמה, בשנת 2019, רק טיוטא להערות הציבור של סקר מצרפי ל"תרחישי שיגרה" בלבד, ועוררה שאלות והשגות רבות, ולכן טרם בוצעו הפעולות הנדרשות להפחתת הסיכונים.
המניעה וההפחתה של הסיכון לאוכלוסייה מאירועי חומרים מסוכנים היא אחד מנושאי הליבה של המשרד להגנת הסביבה. קידום של הצעת מחליטים ממשלתית לפינוי המתחם התעשייתי במפרץ חיפה, לא מייתר את הצורך להיערך לאירוע חומ"ס רבי נפגעים בישראל. נכון, התקנים, הפיקוח והערכות כאן הם לא כמו בלבנון, אבל אירועי חומ"ס רבי נפגעים קרו גם במדינות מתוקנות ומתקדמות בעולם.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).