לפני ארבע שנים חלה תפנית מפתיעה בחייה של משפחת גלבוע מהרצליה. רועי, הצעיר מבין ארבעה אחים, הציג בפני הוריו ציור שצייר בעיפרון - והם נדהמו מכישרונו, שעד אותו רגע היה חבוי. כיום, עם מאות ציורים שצוירו בטושים, רועי בן ה-25 הוא כבר צייר מנוסה שזוכה למחמאות גם מאמנים נחשבים שמעריכים את הטכניקה הייחודית שלו - וכל זה, בלי קשר להיותו אוטיסט.
גלבוע למד בבית ספר גיל בתל-אביב למתבגרים על הספקטרום האוטיסטי, שם הכיר את המורה לאמנות שירי גרבוז, בתו של האמן יאיר גרבוז, שעוסקת בטיפול באמנות. בגיל 21, אחרי שסיים את לימודיו, החל להיפגש איתה לשיעורי ציור פרטיים. "הופתענו מאוד לגלות את הכישרון שלו", מספר אביו, גידי גלבוע, "עד כדי כך ששאלתי את שירי אם היא זאת שציירה".
בעיני גרבוז, מה שהופך את רועי לאמן הוא הצורך המתמיד שלו לבטא את עצמו באמצעות יצירה. "הוא צריך לצייר. זה ממש הכרח עבורו", היא אומרת. "הטכניקה של ציור מתוך תמונות היא עוגן שמאפשר לו לפתח את התרגום, הסגנון והביטוי האישיים שלו. אנשים אוטיסטים זקוקים פעמים רבות למקור כזה כנקודת התייחסות, ולכן היה חשוב ללמד אותו לצייר מתוך תמונות שצילם או מצא".
מאז התגלית המשמחת, גלבוע מבלה מדי יום את רוב שעות הפנאי שלו בציור, "בישיבה מזרחית על הרצפה בחדר", כפי שמתאר אביו. "בהתחלה כל ציור עלה לי בפרינגלס. הוא ילד זללן, אז כך היינו מניעים אותו לצייר", הוא נזכר בחיוך. אך כיום רועי כבר יכול להתגאות באוסף מרשים של מאות ציורים, שצוירו על דפי A5. "הוא מצלם בטלפון - בחוג באולינג, בטיולים בארץ ובחו"ל ובצופי ים - ואחר כך מתבונן בתצלום ומצייר את מה שהוא רואה. ציורים אחרים שלו מבוססים על תמונות שהוא נתקל בהן של זמרים שהוא אוהב, כמו מאיר בנאי, שמוליק קראוס ועידן רייכל".
הוריו של רועי החליטו לא לנסות להשפיע על סגנונו באמצעות חשיפה לאמנות אחרת. "אנחנו מרוצים מהסגנון הייחודי שהוא פיתח", מסביר גידי. "אני בעצמי הייתי משורר, והפסקתי כי נחשפתי לשירתו של אלתרמן. אני פוחד שאותו דבר יקרה גם לרועי אם יראה ציור של דאלי או רמברנדט". גם את הטכניקה הידנית של רועי מקפידים הוריו לשמר, ועל אף שיש ברשותו אייפד מתקדם – לא הותקנה בו תוכנת ציור.
כיום ניתן להתרשם מציוריו של גלבוע בעמוד הפייסבוק ובחשבון האינסטגרם שלו, שאותם מנהלים הוריו. היצירות שלו הוצגו גם בתערוכה בסמינר הקיבוצים, וזכו שם לשבחים מפי יאיר גרבוז ודני קרמן. "אני זוכר שראיתי אותם עומדים נפעמים מול הציור של התזמורת", מספר האב בהתרגשות, "ואת גרבוז מצביע על הציור ולוחש לקרמן: 'אתה יודע כמה שנים צריך ללמוד ציור כדי לדעת לצייר ככה?"
