yed300250
הכי מטוקבקות
    1
    מסלול • 13.08.2020
    עולם חדש מופלא
    המסעות של ליווינגסטון באפריקה, ההרפתקאות של מרקו פולו בסין, השיטוטים של קפטן קוק בחופי אוסטרליה, המסע הטרגי של רוברט סקוט לגילוי אנטארקטיקה ועוד: סרטים וסדרות שייקחו אתכם למסעות אקזוטיים בעקבות מגלי יבשות וארצות, בלי לזוז מהכורסה
    אמיר קמינר

    בחודש שעבר חזר כריסטופר קולומבוס למהדורות החדשות בעולם, והפעם בנסיבות מפוקפקות – בעיר בולטימור בארצות־הברית מוטטו מפגינים, בעזרת חבלים, את פסלו וזרקו אותו למעגן שבעיר. המפגינים האשימו את קולומבוס בניצול ובהריגה של ילדים ברחבי יבשת אמריקה, כחלק מהתופעה החובקת עולם של יציאה נגד סמלים, אנדרטאות ושמות כיכרות ורחובות המנציחים דמויות שנחשבו פעם נכבדות וראויות להנצחה, ולא עוד – מסוחרי עבדים ועד רודנים. הפסל של מגלה אמריקה בבולטימור לא היה הקורבן היחידי. זה קרה גם לפסלים שלו במיאמי, במינסוטה ובבוסטון. בריצ'מונד שבמדינת וירג'יניה פסלו אף הוצת לפני שנזרק לאגם. על היסודות שעליהם עמד הוצב שלט ובו נכתב: "קולומבוס מייצג רצח עם". במקביל, פעילים ברחבי יבשת אמריקה קראו לשנות את "יום קולומבוס" ל"יום העמים הילידיים". מבחינתם הגעתו ליבשת גרמה למאות שנים של השמדה.

     

    אבל קולומבוס, ספן איטלקי שפעל בשירות ספרד במאה ה־15, לא צריך להיות יותר מדי מודאג מניתוץ המונומנטים לזכרו. מעמדו כמגלה הארצות המפורסם ביותר עדיין איתן, גם בזכות שפע סרטים וסדרות שנעשו עליו. כבר בתקופת הסרט האילם, בשנת 1923, סרט גרמני שיחזר את המסע שלו. גם הוליווד לא יכלה להתעלם מהישגיו, וב־1934 נעשה שם סרט עליו בכיכובו של פרדריק מארץ'. מאז הוא כיכב בלא מעט מחוות, כולל סרט אנימציה.

     

    ב־1992 האנושות חגגה 500 שנה למסעו, שבמהלכו, ב־12 באוקטובר 1492, "גילה" את אמריקה (למעשה, הוא לא היה האירופאי הראשון שהגיע ליבשת). קולומבוס ואנשיו חשבו אמנם שהגיעו למזרח הרחוק, אבל למעשה עגנו באחד מאיי בהאמה. לכבוד החגיגות הוליווד שיגרה שני סרטים על המלח השנוי במחלוקת: האחד של הבמאי המוערך רידלי סקוט ("בלייד ראנר", "תלמה ולואיז"), ושמו "1492: מעבר לאופק". הסרט מלווה את קולומבוס מאז שהצליח לשכנע את מלכת ספרד איזבלה לממן את מסעו לעבר הודו, סין ויפן, עד שטעה והגיע בכלל לאיים הסמוכים לאמריקה הלטינית, שם הוא ניסה להקים מושבות ולהמיר את דתם של התושבים, ונתקל במרד של אנשי צוותו המושחתים והאכזריים. את קולומבוס גילם הכוכב הצרפתי ז'ראר דפרדייה.

     

    הסרט השני נקרא "כריסטופר קולומבוס", וכיכב בו ברנש אלמוני בשם ג'ורג' קוראפייס שגובה על ידי שמות יותר גדולים – טום סלק שמגלם את המלך פרדיננד, רייצ'ל וורד שמגלמת את המלכה איזבלה, ומרלון ברנדו כתומס דה טורקמדה, האינקוויזיטור הראשי.

     

    קולומבוס הוא כמובן לא מגלה הארצות היחידי שהמסעות, התלאות, האומץ והחזון שלו הונצחו על ידי יוצרי קולנוע וטלוויזיה. בעודנו תקועים בבית בשל הקורונה, הסרטים האלה הם דרך מצוינת לחרוך את הגלובוס, לראות נופים אקזוטיים, לחזור בזמן ולחוות הרפתקאות מסעירות של דמויות מפעם, בלי לזוז מהכורסה ומהשלט. הנה כמה מהם.

     

    מרקו פולו: מגרי קופר ועד שולי רנד

     

    "נספר על מרקו פולו הנוסע המפורסם/ זה הגבר מרקו פולו שגילה את העולם/ כל שנה היה אורז את כלי זינו ואת בגדיו/ את אשתו סוגר בבית ויוצא שוב לנדודיו" – כך שרה שלישיית הגשש החיוור (למילים אחראי דן אלמגור) על מעללי הסוחר הסקרן וחוקר הארצות מוונציה, בן המאה ה־13, שהפך שם נרדף לנוסע המתמיד ומרחיק הלכת (הוא אפילו ביקר בעכו). חברות נסיעות ברחבי העולם, מכוניות, מזוודות, תיקי נסיעה ומקלות הליכה נקראים על שמו. פולו הוא אחד האירופאים הראשונים ששוטט בדרך המשי, הגיע לסין, שהה בה 17 שנה, והפליא לתאר את אורחות החיים בה ואת מפגשיו עם השליט המונגולי קובלאי חאן, ואף סייר בהודו ובטיבט.

     

    בעוד חוקרים רבים טוענים שפולו נמנה עם צמרת מגלי הארצות, יש כאלה, כולל הגשש החיוור, שסבורים שהוא דווקא היה מענקי הבדאים, ושמעשיותיו לא היו ולא נבראו, שאולי הוא בכלל לא הגיע לסין, ובעצם שאב את סיפוריו מסוחרים שפקדו את סין. מאחר שליוצרי קולנוע וטלוויזיה יש חולשה לבדאים ולמספרי סיפורים, לא מפתיע שפולו כיכב בשלל יצירות, מ"הרפתקאותיו של מרקו פולו" (1938), בגילומו של גרי קופר, ועד הסדרה "מרקו פולו" (2014) שמשודרת כעת בנטפליקס ועוסקת בשנים הראשונות של פולו (בגילומו של לורנצו ריצ'למי) בחצר משופעת התככים והבגידות של קובלאי חאן.

     

    אפילו הבמאי הישראלי המנוח רפי בוקאי ניסה, אחרי הצלחת "אוונטי פופולו" שלו, להתמודד עם המיתוס של הסוחר מוונציה ויצר ב־1996 את "מרקו פולו – הפרק האחרון", המתרחש ב־1298, בעת שפורצת מלחמה בין שתי ערי המדינה האיטלקיות ונציה וגנואה. מרקו פולו נופל בשבי, ובכלא הוא מכתיב את זיכרונותיו לשותפו לתא וחולק עימו את החוויות מהשנים שבילה בסין. ומי מגלם את מרקו פולו? לא אחר משולי רנד.

     

    קפטן קוק מקצץ אוזניים

     

    כשמתעמקים בביוגרפיה של קפטן ג'יימס קוק – קצין בצי המלכותי הבריטי ומגדולי חוקרי האוקיינוסים והקטבים, אפשר להבין למה דמותו כיכבה בשפע ספרים, שירים וגם סדרות אחדות (למשל המיני־סדרות "קפטן ג'יימס קוק" מ־1987 ו"קפטן קוק: האגדה מתחילה" מ־2016). קוק, בן למשפחה ענייה מכפר בסקוטלנד, חי במאה ה־18 וכתב ביומנו: "השאפתנות מוליכה אותי לא רק למקום רחוק יותר מכל מקום שאליו הגיע אדם אחר לפניי, אלא שלדעתי, אף לרחוק שבמקומות שאליהם יכול להגיע האדם". בזכות השאפתנות הזאת ונועזות גדולה הוא גילה את אי חג המולד ואת הוואי, והיה האירופאי הראשון שעלה על חופי מזרח אוסטרליה וביקר באזור קולומביה הבריטית.

     

    קוק חשף בפני האירופאים מידע על תרבויות אקזוטיות, מקניבליזם ועד כתובות קעקע ופולחני סקס. אישיותו שנויה גם היא במחלוקת – כנראה בגלל בעיות בריאות הוא סבל מהתפרצויות זעם, ובשהותו בטהיטי נלחם בגנבים באמצעות קיצוץ אוזניים ושריפת בתים. סביב נסיבות מותו ב־1779 בדקירה מידיו של אחד מתושבי הוואי יש עדיין מחלוקות בקרב החוקרים.

     

    ליווינגסטון וסטנלי: הקדוש והאכזר

     

    כל חובב טריוויה וכל מי שגדל על ספרים המשחזרים את חייהם של מגלי הארצות הגדולים מכיר את המשפט המפורסם: "ד"ר ליווינגסטון, אני מניח". המשפט הזה נאמר על ידי העיתונאי ומגלה הארצות הוולשי/אמריקאי סר הנרי מורטון סטנלי, שהתנדב לעמוד בראש משלחת שנועדה לחפש את החוקר והמיסיונר הסקוטי דיוויד ליווינגסטון, האירופאי הראשון שראה את מפלי ויקטוריה ונעלם במעבה הג'ונגל האפריקאי. בשלהי 1871, אחרי מסע תובעני ומאתגר, סטנלי מצא את ליווינגסטון באוג'יג'י, סמוך לאגם טנגנייקה (כיום בשטחי מדינת טנזניה), ואז בירך אותו באותו משפט, שנאמר ביובשנות בריטית ונכנס לנצח.

     

    טים ג'יל, אחד הביוגרפים של סטנלי, טוען שהמפגש ההיסטורי הזה התנהל בכלל אחרת. בכל מקרה, הוא ריתק את דמיונם של הרבה אנשים, כולל של הבמאי הנרי קינג, ששיגר ב־1939 לאקרנים את הסרט "סטנלי וליווינגסטון". ספנסר טרייסי הופיע בתפקיד סטנלי, וסדריק הרדוויק גילם את ליווינגסטון. האגדות מספרות שטרייסי צחק בכל פעם שהיה צריך להגיד את המשפט "ד"ר ליווינגסטון אני מניח", והדביק בצחוק גם את הרדוויק. צילומי הספארי המופיעים בסרט נערכו בקניה, טנזניה ואוגנדה.

     

    כדאי לציין שהרבה לפני התקינות הפוליטית וניתוץ הפסלים, סטנלי – שמיפה את נהר קונגו – עורר ביקורת והואשם בגילויי אכזריות והתנשאות כלפי הילידים ("הפראים מעריכים רק כוח, עוצמה, אומץ לב והחלטיות", אמר), כולל הלקאות פומביות ואחריות למקרי מוות. גם קשריו עם מלך הבלגים לאופולד השני המפוקפק, ששלט בקונגו, לא תרמו לתדמיתו. בערוב ימיו סטנלי השקיע אנרגיה ומאמצים כדי להפריך את ההאשמות נגדו. הביוגרף ג'יל סבור שסטנלי דווקא הפגין אנושיות במסעותיו ונאבק בגזל אדמות ובסוחרי העבדים. עם זאת, הוא היה שקרן והעלים ראיות.

     

    לליווינגסטון, לעומת זאת, יצא שם של קדוש. הוא מת לאחר שסבל ממלריה ומתחלואים נוספים בזמביה ב־1873, במהלך מסע לחיפוש מקורות הנילוס. הוא נקבר בטקס מכובד בכנסיית ווסטמינסטר בלונדון, לצד שאר גדולי האומה הבריטית. פסלים שלו מתנוססים במקומות רבים, כולל בעיר שהוקמה על שמו בזמביה.

     

    ריצ'רד ברטון וג'ון הנינג ספיק: הקרב על אפריקה

     

    אחד הסרטים היותר מרתקים שנעשו על האובססיה של מגלי ארצות הוא "המסע אל הרי הירח" (1990) של הבמאי בוב רפלסון ("רסיסי חיים", "הדוור מצלצל פעמיים") – על שני חברים בריטים אמיצים שיצאו לגלות את האגמים הגדולים באפריקה ואת מקורות הנילוס במאה ה־19. היו אלה הגיאוגרף־בלשן ריצ'רד ברטון (בגילומו של פטריק ברגין), שהיה גם הנוצרי הראשון שהגיע למכה, והצלף־קצין ג'ון הנינג ספיק (בגילום איאן גלן). הסרט עוקב אחר מסעם המסוכן, הרצוף תלאות, מפגשים עם שבטים עוינים, מחלות, רעב ושאר צרות. ההבדלים באופי בין שני החברים והקרב על התהילה גרמו לבסוף לנתק ביניהם: ספיק גילה את אגם ויקטוריה ואת מפלי ריפון, ובעקבות התגלית פרצה ביניהם מחלוקת נוקבת על הקרדיט, שעשתה הרבה רעש בממלכה. ב־1864 היו שני הניצים אמורים להתעמת כדי ליישב את המחלוקת, אבל בבוקר העימות ספיק נהרג מכדור שנפלט מרובהו בעת ציד.

     

    רוברט פלקון סקוט: לראות את אנטארקטיקה ולמות

     

    כפי שכבר שמנו לב, לא כל החוקרים והמגלים שבו לנמל האם בשלום. כזה היה סר רוברט פלקון סקוט, קצין בצבא המלכותי האנגלי, שכיכב בכותרות של ראשית המאה ה־20 בזכות התחרות בינו לבין עמיתו הנורווגי רואלד אמונדסן מי יגיע ראשון לקוטב הדרומי. כשסקוט הגיע ליעד הנכסף ב־17 בינואר 1912, אחרי מסכת תלאות וקשיים, הוא גילה לחרדתו שדגל נורווגי כבר מתנוסס במקום. באחד האוהלים הוא מצא פתק שהבהיר לו כי יריבו המושבע הגיע לשם 33 יום לפניו.

     

    וכך הפך סקוט לאיש השני שהגיע לקוטב הדרומי, אבל הוא לא נהנה הרבה זמן מהישגו. בדרכו חזרה הביתה הוא נקלע לסופת שלגים עם קור של 56 מעלות מתחת לאפס, מלאי הדלק והמזון שלו אזל, והוא נספה ב־29 במארס 1912 במדבר הקרח יחד עם עם ארבעה מחבריו למשלחת "טרה נובה". לאחר מותו הוא הפך לגיבור הרואי וטרגי כאחד. דמותו הונצחה בדרכים רבות, כולל בסרט המרשים "סקוט של אנטארקטיקה" שזכה להצלחה קופתית ב־1948. הסרט שיחזר את המאבק של סקוט מול אמונדסן מי יהיה הראשון שיגיע לקוטב. לצורך צילומי הסרט, שקומץ מהם נערך באנטארקטיקה, השתחל ג'ון מילס, אחד הכוכבים הבריטים הגדולים של אותן שנים, לתוך תלבושת מחממת ומשקפי שלג. יוצרי הסרט הסתייעו בעדויות ובמפגשים עם הניצולים מהמשלחת ועם קרובי משפחה של הנספים. הסרט השתדל להיות נאמן לסיפור המקורי, עם מעט חריגות מהאמת ההיסטורית. כך או כך, לסרטים על חוקרים שלא הצליחו לחזור הביתה יש לפעמים כוח רגשי חזק לא פחות.

     


    פרסום ראשון: 13.08.20 , 16:18
    yed660100