אפרת ארמי, נשואה ואמא לילדה בת שנתיים ולתינוק בן חמישה חודשים, ילדה את בנה ביום הראשון של סגר הקורונה, ב-15 במארס. "איך ששמעתי על הכניסה לסגר, התחילו לי צירים. אני חושבת שזה היה מהלחץ, כשהבנתי שאני עומדת ללדת לבד, בלי התמיכה של ההורים משני הצדדים שכל כך בנינו עליה, בלי מישהו שאפשר לשלוח אליו את הילדה הגדולה ולהתמקד בלידה ובימים הראשונים עם התינוק החדש בבית", אומרת ארמי.
"פתאום כל התוכניות שלנו קרסו, כשהבנו שאסור סבתות וגם האחים שלי עם ילדים וסגורים איתם בבית, ואין את מי להזעיק, ואין על מי להישען".
אז לקחת את הילדה בת השנתיים איתך לחדר לידה?
ארמי צוחקת: "לא, בסוף לקחנו סיכון והבאנו אותה להורים של בעלי, שהם צעירים יותר מהוריי וגם לא נמצאים בקבוצת סיכון, וטסנו לבית החולים כי התחילה לי ירידת מים. אבל להגיד שזה היה פשוט? ממש לא. גם במהלך האשפוז בבית החולים, שבו נאלצתי להישאר חמישה ימים כי התינוק היה זקוק לאנטיביוטיקה, היה קשה, ואני חושבת ששם התחיל אצלי תהליך של דיכאון אחרי לידה.
"לא הבנתי למה אני לא מתחברת לתינוק, למה אני לא שמחה?"
"נשארתי ימים שלמים לבדי, בעלי לא היה איתי כי הוא היה צריך לחזור הביתה לטפל בילדה. כאשר כבר חזרנו כולנו הביתה, עלה לי החום, התחלתי להרגיש לא טוב והייתי בחרדות שיש לי קורונה. אחרי שבוע חזרתי לבית החולים ולא הבנתי מה עובר עליי.
"לא הבנתי למה אני לא מתחברת לתינוק, למה בניגוד להיריון הראשון אני לא שמחה בחיים שהבאתי לעולם, אלא מתמקדת רק בחיים שהשארתי מאחוריי - בילדה שלי ובבעלי שמאוד דאגתי והתגעגעתי אליהם. היום אני כבר מטופלת ויודעת שמה שאני חווה זה דיכאון אחרי לידה, ואני בטוחה שהעובדה שילדתי ממש בימים הראשונים של הקורונה, כששום דבר עוד לא היה ברור וידוע, השפיעה על התחושות שלי".
מאז ארמי (33), מטופלת במרכז חווה לבריאות הנפש של נשים לאחר לידה, הנמצא בבית החולים שיבא בתל השומר, ועובדת על הקשר המחודש עם התינוק. "אני יודעת שהטריגר לניתוק שלי מהתינוק זו הבדידות בימי הסגר, שממש הכניסה אותי לדיכאון. ההורים שלי לא ראו את התינוק עד שהוא היה בן שלושה חודשים וחצי, וגם זה השפיע. אף אחד לא בא לראות אותו, או אותי, והחוויה שלי הייתה מאוד קשה. אבל הדברים כבר משתפרים ואני בטוחה שבסוף יהיה לי איתו חיבור מושלם", היא אומרת.
לא מבקשות עזרה
כעת, כאשר כבר מדברים בגלוי על סגר נוסף סביב החגים, השאלות העולות בהקשר של היריון, לידה וגם דיכאון אחרי לידה תחת מטריית הקורונה הולכות ומתחדדות. ההתמודדות עם תופעת הדיכאון לאחר לידה בתקופה הקורונה מטרידה מאוד את שרה טנקמן, יושבת ראש קרן "בריאה" שמקדמת זכויות של נשים במערכת הבריאות.
לדבריה, ההתבודדות, הבדידות, הניתוק החברתי והסגר מעצימים את הגורמים לדיכאון אחרי לידה, וטנקמן חוששת לא רק מפני הדיכאון עצמו, אלא בעיקר מפני שיעור ניכר של מקרים שלא ידווחו ולא יזוהו. "סגר נוסף, ובכלל ההתבודדות בתקופת הקורונה, גורמים לכך שנשים אחרי לידה שחייבות תמיכה סביבתית דווקא ממעטות לצאת מהבית ומתקשות לקבל עזרה, וזה מדיר שינה מעיניי", אומרת טנקמן.
בשל המצב עלתה באתר של "בריאה", בשיתוף פעולה עם מרפאת חווה לבריאות נפש האישה בתל השומר, גרסה דיגיטלית של שאלון אדינבורו שנועד לאתר מקרים של דיכאון אחרי לידה. "ברגע שהעלינו את השאלון לאוויר, תוך ימים ספורים ענו עליו אלפי נשים", מדווחת טנקמן. "ניתוח התשובות הראה לנו שמעל 60 אחוז מהעונות הן עם חשד לדיכאון אחרי לידה".
גם בבית החולים סורוקה נערך באחרונה מחקר שבדק מדדים של דיכאון אחרי לידה, אבל הוא נערך ממש בסמוך ללידה, בקרב נשים ששהו עדיין בבית החולים, וממנו עולה דווקא תמונה מעודדת יותר.
"בתקופת הסגר ראיינו 300 נשים ששהו במחלקת היולדות בסורוקה לגבי מדדים של דיכאון לאחר לידה, והשווינו את התוצאות לקבוצת ביקורת שהראיונות עימן נערכו בדיוק בשנה שעברה. מצאנו שציוני הדיכאון היו נמוכים יותר בתקופת הקורונה, וזה הפתיע אותנו מאוד", אומר פרופ' אייל שיינר, מנהל מחלקת נשים ויולדות ב' בבית החולים.
"נשים אמרו שהן מרגישות הקלה כי בתקופת הקורונה בני משפחה לא יכולים להפתיע בביקורים"
"חשבנו שהירידה במדדי הדיכאון נובעת מזה שלנשים היו דאגות קיומיות קשות יותר בגלל הקורונה, אבל הסיבות לפיחות בתחושת הדיכאון היו פשוטות הרבה יותר. נשים אמרו שהן מרגישות הקלה כיוון שבתקופת הסגר או בכלל בקורונה יש פחות ביקורי אורחים, המשפחה הגרעינית נמצאת איתן בבית, בני משפחה לא יכולים להפתיע ולהגיע, לא צריך לעשות בריתות המוניות ולהביא את החמות, ואין עליהן לחץ להיות יפות ולארח".
לדבריה של טנקמן, אלה אכן תוצאות מעודדות, אבל יש לשים לב שהשאלון נערך מיד לאחר הלידה - בעוד מצבים של דיכאון אחרי לידה מתפתחים לאחר שהיולדת מגיעה הביתה ונכנסת לרוטינה של הטיפול בתינוק, והופכת להיות בודדה הרבה יותר במהלך הקורונה.
"רציתי את אמא"
לורן ליקוורניק (26), נשואה ואמא לסול בת החמישה חודשים, חוותה את הבדידות הזאת על בשרה. ליקוורניק עלתה לארץ לפני שמונה שנים מלוס־אנג'לס והיום מתגוררת בתל־אביב. את סול היא ילדה באפריל האחרון בבית החולים ליס. "זה גם ככה מאוד מלחיץ ילד ראשון, וגם היינו בסגר ולא יכולתי שמישהו יבוא אליי לעזור לי", היא מספרת.
כאשר היא נזכרת בחוויית הלידה שלה, היא נתקפת דמעות. "בכל פעם שאני מדברת על זה אני מתפרצת בבכי", היא אומרת. "ההורים שלי לא גרים בארץ, הם נשארו בארצות-הברית. זו לידה ראשונה שלי ואמא שלי הייתה צריכה להגיע לקראת הלידה. כאשר הבנו מה קורה מבחינת הקורונה, מיהרנו להקדים לה את הטיסה, כדי שתספיק להגיע ולעשות את השבועיים של הבידוד עוד לפני שאני נכנסת לתאריך האופציונלי שלי".
והיא הספיקה?
"היא הספיקה, אבל בדיוק באמצע הבידוד שלה הוציאו את ההנחיה שאסור יותר ממלווה אחד בבית החולים, אז אם באמת הדבר שהכי פחדתי ממנו בעולם היה שאמא שלי לא תספיק להגיע ללידה, יצא ככה שפתאום אסור לה לבוא איתי בכלל לבית החולים.
"מצד שני, זה קצת יצא לטובתנו, כי בעלי הוא טיפוס ביישן, ובקלות מוותר על המקום שלו, ובבית החולים כיוון שהאמהות שלנו לא היו, ניתנה לו ההזדמנות להיות איתי ולהיות דומיננטי בלי שאף אחד אחר יתערב ויזיז אותו.
"ובגלל שאני לא יכולתי לתפקד מאה אחוז, הוא זה שלקח את הילדה מהתינוקייה, הביא אותה, האכיל אותה, ואני יודעת שאם האמהות שלנו היו שם – הוא לא היה עושה חצי מזה. אז זה נתן לו גם את המקום הזה ואת ההזדמנות להתחבר לתינוקת, משהו שלהרבה אבות אין".
בדיקה לפני הלידה
היריון ולידה בימי קורונה הופכים למורכבים עוד יותר כשלוקחים בחשבון את החשש הברור של ההורים לעתיד מפני הידבקות במחלה והשלכותיה על האם והתינוק.
"בשבועות הראשונים היה בלגן גדול מאוד והבדלים בין הגישות של בתי חולים שונים לגבי איך מתנהלים בקורונה", אומרת טנקמן, "אבל היום בתי החולים כבר פיתחו התנהלות מערכתית אחידה לגבי הסדרי ביקור, טיפול בנשים שחשודות בקורונה ולא חייבות להיפרד מהתינוק ומערך יעיל של בדיקת קורונה שמעניק תשובות תוך מספר שעות.
"לעומת תחילת המגפה שאז אישה הריונית שהייתה חשודה בקורונה נשארה במחלקת קורונה גם יומיים בלי מלווים, עד שהגיעה התשובה. כל זה מונע מצב שבו נשים נשלחות לבידוד, רק מפני שהן גרות בבני-ברק, או מפני שהן חרדיות, או מגיעות עם כיסוי ראש".
זה מה שקרה בפועל?
"כן. במיוחד בתקופה שבה היה סגר בבני-ברק, ועדיין לא היו הסדרים ברורים בבתי החולים. היו מצבים שבהם נשים שמתגוררות בבני-ברק או חבשו כיסוי ראש, נשלחו ישירות למחלקות קורונה, בלי בדיקות, וזה יצר המון חוסר אמון במערכת. היום הבדיקות הרבה יותר מהירות וגם החזירו את האופציה של שני מלווים במהלך הלידה", מרגיעה טנקמן.
"בעומק חדרי הלידה אנחנו כבר הרבה זמן בתוך הקורונה אז אנשים התרגלו", ממשיך את הדברים פרופ' יריב יוגב, מנהל בית החולים ליס לנשים וליולדות. "אנחנו גם מאפשרים חוויה מנותקת קורונה, מתוך הידיעה שלידה זה תהליך רגשי חשוב. אז היולדת נכנסת עם בן זוג ועם עוד מלווה, המסכה נדרשת רק בשלבי התקדמות הלידה, אבל לא במהלך הלחיצות".
"ברור ששלב הלחיצות הוא בלי מסכה, הרי ללחוץ בלידה עם מסכה זה כמו לטפס על הר עם מסכה", אומרת פרופ' אסנת וולפיש, מנהלת מחלקת נשים ויולדות בבית החולים הדסה, ואחת ממשתתפות הפאנלים באירוע בייבילנד LIVE של סופר-פארם, שהתקיים השבוע לראשונה באופן דיגיטלי.
קראו עוד:
פרופ' וולפיש מחזקת את הדברים גם לגבי בדיקות הקורונה: "כל אישה שדורכת היום בחדר לידה עוברת בדיקת מטוש והדעה הרווחת ברוב בתי החולים היא שנכון לבדוק באופן גורף. הידיעה על אמא שהיא נשאית קורונה יכולה לעזור לה, לתינוק ולהגן על הצוות ושאר היולדות".
מה קורה כשמגלים שהיולדת חולה בקורונה?
פרופ' וולפיש: "מדובר בנשים צעירות ובריאות, ופתאום הן מגלות שהן חולות בקורונה, וטבעי שהן נבהלות. מובן לנו שיש חרדה שנובעת מחוסר ידיעה, אבל אין ליולדות סיבה להיבהל. אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות, ולכן אנחנו מיד מבודדים אותן במחלקת קורונה-יולדות ומנחים אותן איך להתנהג עם התינוק, אבל בחוויית הלידה שום דבר לא שונה. הכול אותו הדבר ויש תמיכה גדולה מאוד מצד הצוותים בכל בתי היולדות שמקפידים להקטין את רמת החרדה שקשורה בקורונה. הקורונה לא תעצור אותנו מללדת. היא תעבור ואנחנו נמשיך ללדת בשמחה".
פרופ' יוגב: "נשים חולות קורונה יולדות במתחם מיוחד שהוא מבודד ורחוק מחדר הלידה, ושם יש להן מחלקת אשפוז מיוחדת. הן נשארות עם התינוק וגם בן או בת הזוג מתאשפזים יחד איתן וכל השירותים מגיעים עד אליהן, מיועצת הנקה ועד רישום תינוקות ורופאי תינוקות".
ומה לגבי הדבקה של התינוק?
"שיעור ההדבקה וההעברה של הנגיף מהאמא לעובר בזמן ההיריון והלידה הוא שולי, יש מעט דיווחים על הדבקה בתוך הרחם. רוב המקרים של אמא שהדביקה תינוק התרחשו אחרי הלידה ולכן היולדות שחולות בקורונה מתודרכות להיות עם מסכה, להקפיד על היגיינה ולהמשיך להיניק את התינוק. בשום אופן אין להפריד את האמא מהתינוק או לוותר על הנקה".
חודש בלי מוניטור
הקורונה לא משפיעה רק על מהלך העניינים בלידה. לווירוס שטילטל את העולם יש השפעה לא פחותה גם על ההיריון עצמו, שכן הפחד מהידבקות במרפאות גורם לנשים להיות פחות במעקב היריון, וגם לכך יש השלכות.
צליל שמריה (32) מיפו ילדה את בנה הבכור נגב בחודש מאי האחרון, והעבירה חלק ניכר מההיריון בחששות גדולים מפני הצפוי. "כשהתחילו ענייני הסגר הייתי בסוף ההיריון וסחבתי את השבועות האחרונים בחשש גדול, כי לא היה ברור מה קורה אם נדבקים, איך זה ללדת במחלקת קורונה? האם לוקחים לך את התינוק? למרות שבדרך כלל אני לא חרדתית וגם בכלל לא הייתי חולה, הפחד גרם לי לחפש עוד ועוד חומרים, ונחשפתי לסיפורים על נשים שלקחו להן את התינוק וזה הלחיץ אותי.
"לא ידעו אז דברים כמו שיודעים היום. למזלי, הגעתי גם לנשים שלמרות שהיו חולות לא לקחו להן את התינוק אלא עודדו אותן להיות איתו ולהיניק, ואז נרגעתי וגם חזרתי ללכת לבדיקות".
הפסקת ללכת לבדיקות?
"פחדתי להידבק. היה מצב שמעל חודש לא ראיתי את התינוק במוניטור, אבל בעידוד הרופאים חזרתי ללכת לבדיקות. גם החוויה בלידה הייתה מאוד טובה, ילדתי בנהריה, כי העדפנו לנסוע להורים בצפון, שגרים בקיבוץ ראש הנקרה, ובעצם זה נתן לי מצד אחד הרבה אוויר ורוגע, אבל מצד שני לא הייתי בבית, ולכן נוצר אצלי לחץ נוסף מהשהות במקום שהוא לא באמת שלי".
מה את ממליצה לנשים שצריכות היום ללדת?
"להתנתק מהלחץ, למצוא רגעים של שקט ולהתרכז כל אחת בעצמה ובתינוק שלה ובזוגיות שלה. למרות הפחד לצאת החוצה, כן ללכת לים, להיות בטבע, לי זה מאוד עזר. וגם לתכנן איך את רוצה שתיראה הלידה שלך ולתכנן אותה בצורה הכי נוחה לך, למרות החשש".
"בכמה מקומות בעולם וגם בישראל גילינו שבתקופת הקורונה היו תוצאות מיילדותיות פחות טובות", אומר פרופ' יוגב ומפרט: "היו יותר נשים עם עוברים שמתו ברחם, יותר נשים ילדו בניתוחים דחופים, היו יותר לידות מוקדמות ויותר הפלות, וזה מפני שאנשים פחדו לצאת ולקבל טיפול רפואי. העניין הזה קיים לא רק בהיריון, אלא באופן כללי יש כעת הימנעות מטיפול רפואי וצריך להבין שההימנעות הזו מסוכנת יותר. צריך להמשיך ללכת לבדיקות, להמשיך לעשות מעקבים ומניעה".
"נשים פוחדות מכניסה לחדר לידה ולבית החולים, בגלל החשש להידבק בקורונה"
"נשים לא פוחדות רק מללכת למעקב היריון, הן גם פוחדות מכניסה לחדר לידה ולבית החולים, בגלל החשש להידבק בקורונה", מעידה שני חן-אברמוביץ', מלווה ומנחה של הורים טריים. "יש פחד של אמהות להדביק את היילודים, וכל החוויה של להיכנס לבית חולים, בעיקר לכאלה שיש בהם מחלקות קורונה, יוצרת חשש ולחץ".
ואכן, מנתוני מגן דוד אדום עולה שמאז פרוץ מגפת הקורונה יש עלייה של עשרות אחוזים בלידות הבית, וכי יותר זוגות מעדיפים ללדת בבית במקום להגיע לבית החולים. "שמענו מנשים שהן פחדו להגיע ללדת בבית החולים, וזהו פחד לא מוצדק", אמר בראיון ל-ynet פרופ' מרדכי רביד, מנהל בית החולים מעייני הישועה בבני־ברק. "נכון, בבתי החולים יש מחלקות קורונה, אבל הדמיון של האנשים פורה והם חושבים שווירוסים קופצים על כולם. גם כשמסבירים שהמחלקות מופרדות עדיין פוחדים להגיע".
ומה באשר לאמהות שנאלצו להיות עם תינוק בבידוד?
"כניסה לבידוד עם תינוק גורמת לחוויה עמוקה של בדידות בקרב נשים אחרי לידה, שאחד הצרכים הברורים שלהן הוא להקיף את עצמן בסביבה מגוננת, ויש חשיבות מאוד גבוהה גם לצורך בשבטיות ובתמיכה של המשפחה", אומרת לריסה גינת, מלווה לנשים לאחר לידה ויועצת שינה.
"במקרה של בידוד כל זה לא מתאפשר והיולדת מוצאת את עצמה מנותקת, "והדבר ניכר בעיקר בלידות הראשונות, שבהן נשים עדיין לא מיומנות בטיפול בתינוק, ועבורן זו חוויה קשה מאוד. אחד הדברים שאני מציעה הוא ליצור קשר עם אמהות טריות נוספות שנמצאות במצב דומה, להחליף חוויות ולקבל לגיטימציה לדברים שאת חווה".
מגע עם הסביבה
הפתעה נוספת שנחתה על ראשי מחלקות הלידה בבתי החולים קשורה לבייבי בום שכולם ציפו לו עם פרוץ הסגר. והנה מסתבר שלמרות תנאי הבידוד, זוגות לא בדיוק מיהרו להרחיב את המשפחה בחסות השואו הלילי של ברסי ושות' בתקופת הגל הראשון. וגם כאשר אנחנו מתכוננים לגל השני, יודעים כבר במערכת שלא לצפות לגל של הריונות.
"כל מי שציפה לבייבי בום בעקבות הסגר הצפוף שהיה בתחילת ימי הקורונה צפוי להתאכזב. סטרס והרחבת המשפחה לא הולכים יד ביד", אומר פרופ' יריב יוגב, מנהל בית החולים ליס לנשים וליולדות. "מי שחשב שהקורונה יצרה סיטואציה שעודדה את הבעל והאישה לעשות סקס ולעשות ילדים, גילה שזו פיקציה, כי כשאתה מסתכל אחורה לזמנים של מגפה, סטרס, מלחמה, רעב, מסתבר שתמיד יש ירידה בשיעור הפריון, כיוון שאלה זמנים שבהם אנשים נוקטים משנה זהירות.
"כל מי שציפה לבייבי בום בעקבות הסגר צפוי להתאכזב"
"אם לזוג יש שני ילדים, אבל פתאום הוא בחל"ת והיא סגרה את העסק, הם לא ימהרו להגדיל את המשפחה, ובאמת כאשר בדקנו נתונים מול קופות החולים, ראינו שיש פחות בדיקות לשקיפות עורפית שעשו במהלך החודשים מאי ויוני, מה שמעיד על כך ששיעור ההריונות בחודשים מארס ואפריל היה נמוך בהשוואה לנורמה. כלומר, תחילת המגפה יצרה לחץ", אומר פרופ' יוגב. בנוסף, הוא מזכיר, שבגל הראשון גם סגרו את מרפאות הפריון, עובדה שגרמה אף היא להקטנת שיעורי הכניסה להיריון.
ואכן, הנשים שמגיעות כעת לחדר הלידה נכנסו להיריון בחודשים דצמבר וינואר, כאשר הקורונה הייתה שמועה סינית עם כנפיים. ועכשיו המשפחות הללו מתמודדות עם מציאות כלכלית שהיא לבטח שונה.
"זוגות אומרים לי, רצינו עוד ילד אבל לא תיכננו שהבעל יפוטר כשנכנסנו להיריון, לא ידענו שלאישה לא תהיה משרה לחזור אליה", אומרת שני חן־אברמוביץ'. "זו סיטואציה מלחיצה בכל מצב, ונוסיף לכך את העובדה שעכשיו אין קבוצות תמיכה לצאת אליהן, הנשים סגורות יותר בבית ומי שיש לה נטייה לדכדוך, או חווה דיכאון לאחר לידה, מקבלת פחות תמיכה.
"צריך לזכור שיש גם גברים שחווים דיכאון לאחר לידה, שמתבטא בדרך כלל בכך שהם יותר בעבודה, מתרחקים מהסיטואציה, ועכשיו הם בתוך הבית ולא יכולים לברוח, ומצד שני הם לא מספקים לאישה את התמיכה שהיא צריכה. ולכן חשוב מאוד לדבר על הדברים ולבקש עזרה.
"קבוצות התמיכה פועלות בזום, ויש לפנות אליהן, בקופות החולים מודעים למצב וצריך להתקשר ולבקש לדבר עם אחות תומכת. העיקר לא להישאר עם המעמסה והתינוק לבד, כי הרי בימים כתיקונם אנחנו יצורים חברתיים שכן צריכים את המגע עם הסביבה".
