אשרה של אהבה
אלפי זוגות מעורבים מצאו את עצמם בימי הקורונה נאבקים על הזכות לשהות ביחד בישראל. בראיון מיוחד ל״ידיעות אמריקה״ הם מתארים את הקשיים, את התנאים הבלתי אפשריים ואת הדרישות שהגיעו כעת גם לבג״צ
הם בזוגיות ממושכת, נשואים, ולחלקם אף ילדים משותפים. אוליבייה, אזרח אמריקאי, איננו מורשה להיכנס לישראל על אף שהוא נשוי לעדי, אזרחית ישראלית ולהם ילדים משותפים; פליאה מבקשת להתייחד עם בן זוגה אשר מתגורר בשוודיה; מישל ורומה הבינו כי הדרך היחידה להיות בארץ יחד היא להתחתן, על אף שהם כלל לא מעוניינים בנישואים; ופרט להם, לסיפורים אשר אנו נחשפנו, קצרה היריעה מלהכיל.
אלפי זוגות "מעורבים", קרי, אחד מבני הזוג אינו בעל אזרחות ישראלית, מבקשים להתאחד בתקופה הזו בישראל, אך נתקלים בבירוקרטיות וקשיים בחסות המדינה. הסרבול בהליך מול רשות האוכלוסין וההגירה ואל מול משרד החוץ, שיכול לעיתים לקחת גם חודשים, גורם לכך שמאות זוגות שרק מבקשים לבלות זה לצד זה, נופלים בין הכיסאות אל תוך מעגל של התשה ותסכול. ׳ידיעות אמריקה׳ בהצצה מיוחדת אל חייהם של הישראלים המבקשים להתאחד בישראל בימי הקורונה עם בני זוגם אשר שוהים מעבר לים, ועל מאבקם שהגיע גם עד למפתנו של בג"צ:
עדי קלדרון, נשואה לאוליבייה, מתגוררת עמו בניו יורק ולשניים שני ילדים משותפים. היא רק רצתה לנסוע לארץ לבקר את משפחתה ואת סבה ניצול השואה, אך מספרת שנתקלה בשורה של קשיים ובירוקרטיות בחסות משרד הפנים: "הגשתי בקשה על מנת שבעלי יורשה להיכנס לארץ. אנו כבר חודשיים אחרי תחילת ההליך, ועוד אין תשובה באופק", היא אומרת. עוד היא מספרת, כיצד העובדה שהיא רשומה כנשואה לבעלה במדינת ניו יורק, והעובדה כי להם שני ילדים משותפים, איננה נראית מספקת עבור משרד הפנים על מנת לאפשר לבעלה להיכנס בכל זאת לישראל. ״במשרד הפנים החלו לשאול אותי שאלות תמוהות כגון האם נישאתי ברבנות וביקשו ממני להציג שורה של מסמכים שמטרתם לאמת את הזוגית שלי עם בעלי, האם ילדינו המשותפים הם לא הוכחה מספיק חותכת לכך?" לאחר שהגישה שלוש בקשות נוספות למשרד בעניינה, החליטה קלדרון להצטרף לעתירה שהוגשה לבג"צ על ידי הפעילה החברתית פליאה קטנר, יחד עם עורכת הדין גבי לסקי, בנוגע למאבק המשפחות. בימים אלו, משפחתה עדיין ממתינה להגעתה ארצה בחוסר וודאות מוחלט״.
מהקבוצה בפייסבוק ועד לבג"צ
פליאה קטנר, אשת תקשורת ופעילה חברתית, כבר הובילה מאבק או שניים בחייה, אך לא דמיינה לעצמה כי במאבק הבא אותו תוביל יהיה רובד כה אישי: בן זוגה המתגורר בשוודיה, לא רשאי גם הוא להיכנס לישראל בימי הקורונה מתוקף היותו אזרח זר, ובעקבות כך, שניהם לא התראו כבר קרוב לחצי שנה. היא החליטה להקים את הקבוצה "משפחות רוצות להתאחד" אשר מאגדת תחת קורת גג אחת את כל הזוגות אשר מבקשים להתאחד בארץ בעקבות משבר הקורונה. הקבוצה מונה כבר כ-1,700 חברים מכל רחבי העולם.
בראיון עמנו היא מספרת: "משפחה ב-2020 מגיעה בכל מיני צורות: מעבר לטבעת או לכתובה המסורתיות, בעולם שהוא כפר גלובלי יש זוגות שבוחרים "לחיות על הקו" - אחד פה ואחד שם. למעשה הדרישה שלנו להתאחד עם בני זוגנו נובעת מתוקף היותינו אזרחי מדינת ישראל. המדינה אינה חייבת דבר למי שאיננו אזרח שלה, אך היא חייבת לנו, האזרחים, את הזכות למשפחה", היא טוענת.
פליאה אמנם טרם עברה הליך בירוקרטי מול מדינת ישראל במטרה לאפשר לבן זוגה להיכנס ארצה, אך היא ובן זוגה לא עומדים בקריטריונים אותם הציבה המדינה מלכתחילה, ועל כך היא נלחמת היום בוועדות הכנסת ובעתירה שהגישה לבג"צ.
זוגות נשואים כדת וכדין - בפנים, זוגות חסרי מעמד - בחוץ
כיצד מחליטה מדינת ישראל מי יזכה להיכנס בשעריה ומי לא? מבדיקה שערכנו באתר של רשות האוכלוסין וההגירה מתקבלת התמונה הבאה: (את הנוסח המלא ניתן למצוא באתר הרשות)
רק זרים הנשואים לאזרחים ישראלים או לתושבי קבע, וילדיהם מתחת לגיל 18, רשאים בתנאים מצטברים הבאים לעבור את הבחינה המיוחדת לכניסה לישראל:
● אם הנישואים רשומים במרשם האוכלוסין בישראל
● אם מרכז חייהם של בני הזוג הוא לפחות כ-180 ימים מן השנה בישראל (של בן הזוג הזר כ-90 ימים)
● אם מרכז חייהם של שני בני הזוג הוא בחו"ל, ובן הזוג הזר ביקר בישראל במהלך שלוש השנים שקדמו לבקשה – תתאפשר בחינה של הבקשה
● ילדים קטינים להורים שאחד מהם הוא אזרח ישראלי החי בארץ וההורה השני הוא זר החי בחו"ל, והילדים חיים בחו"ל ובעלי דרכון זר – במקרים אלו תאושר כניסת הילד לביקור ההורה הישראלי לאחר הצגת תעודת הלידה מקורית ומאומתת כדין (חותמת אפוסטיל), המוכיחה את הקשר לאזרח הישראלי וחתימת ההורה הזר בפני הקונסול על מכתב הסכמה המאשר את נסיעת הקטין לישראל."
"מדינת ישראל איננה עושה את ההבחנה כיום בין בני זוג המבקשים להשתקע בה, לבין אלה המבקשים לשהות בה בלבד", מסבירה פליאה. "זוג המעוניין לבוא ולהתגורר בישראל כדרך קבע לא שווה ערך לזוג המעוניין לשהות בישראל אך ורק למטרת ביקור", היא אומרת. קיימות כבר לא מעט מדינות באירופה שפתחו את שעריהן וסיפקו אשרות שהייה ל-90 יום לבני זוג שאינם נשואים או בעלי מעמד. יחד עם זאת כמובן, יש להציג הוכחות לקיום הקשר: תכתובות, תמונות ומכתבי המלצה. אין סיבה שזה לא יהיה כך גם פה. מה שהמדינה עושה זו התערבות בדיני נפשות - ההשלכות של בילוי זמן כה ממושך ללא צידו של בן הזוג או בת הזוג עלולות להיות הרסניות מבחינה נפשית. לראייה, אנו מקבלים תמיכה מקיר לקיר מכל קצוות הקשת הפוליטית: מח"כ תמר זנדברג ממרצ ועד לח"כ ישראל אייכלר מיהדות התורה״.
בדיון שנערך בוועדת הקורונה של הכנסת ביום ב' האחרון, הטיחה חברת הכנסת ד"ר יפעת שאשא-ביטון, יו"ר הועדה, בפני נציגי משרד החוץ ורשות האוכלוסין וההגירה, כי ההליך שלהם מסורבל ובלתי ישים עבור אותם זוגות נטולי המעמד. רשות האוכלוסין וההגירה טענה בתגובה כי הטיפול בסוגייה זו שייך לקונסוליות המקומיות, אשר כפופות למשרד החוץ, ואילו משרד החוץ טען בתגובה כי האחריות לטיפול באותם זוגות נמצאת תחת יחידה מיוחדת היושבת בנתב"ג ומספקת אישורי כניסה חריגים לארץ. אז מי באמת אחראי על כל אותם זוגות שממשיכים ליפול בין הכסאות? בתגובה לכל אלה, ולאחר חילופי דין ודברים, המליצה ח"כ שאשא ביטון להתייחס אל הזוגות הללו כאל תיירים, ולא כאל מבקשי הגירה: "דין הזוגות כדין אברכים, וכדין תיירות המרפא". אנחנו נצטרך להמשיך ולעקוב האם המלצתה תיושם בפועל.
חתונה כפויה בחסות המדינה
היריעה כאמור, קצרה מלהכיל את כל עשרות הסיפורים שהגיעו לידינו. מישל ורומה הכירו כמה חודשים לפני פרוץ המגפה באתר סקי בצרפת בו נהגו לעבוד במהלך החורף. היא ישראלית, הוא צרפתי. עם פרוץ המגפה איימו לסגור את האתר בו עבדו. מישל שבה לארץ מיד, משום שחששה פן תיתקע בצרפת במהלך הסגר, ובכך תותיר את שני ילדיה אשר ממתינים לה בארץ לבדם. "הפרידה מרומה הייתה פתאומית, ולא ידעתי מתי אראה אותו שוב. ממש באותם ימים החלו לסגור את כל המדינות לזרים. מיד עם שובי ארצה במשך מספר חודשים ניסינו להשיג בכל דרך להשיג אפשרית אשרת כניסה לרומה לארץ. אני לא יכולה להרשות לעצמי לטוס לצרפת משום שיש לי שני ילדים בבית, ואין לי את האפשרות להיכנס לבידוד של שבועיים בתום כל ביקור, לכן אנחנו צריכים שהוא יגיע לפה. באיזשהו שלב הבנו שהאופציה היחידה שלנו להיות ביחד היא להתחתן, למרות שאנו כלל לא מעוניינים באופציה הזאת. רומה אפילו לא יכול היה לטוס לארץ לחתונה של עצמו, כי הוא לא יהודי ולמעשה הנישואים שלנו לא יהיו מוכרים על ידי מדינת ישראל. הרגשנו כאילו המדינה דוחפת אותנו לעשות משהו שאנחנו לא מוכנים אליו. הגשנו בקשה לויזת חיים משותפים בארץ. השר דרעי למעשה יצר סיטואציה שבה אני צריכה לבקש תהליך אזרוח לחבר הלא יהודי שלי. אני עכשיו צריכה להתעסק עם אפוסטיל, נוטריון, כסף ואנרגיה על תהליך שאנחנו בכלל לא רוצים לעבור."
מ' ובן זוגה אשר מתגורר בברלין, בזוגיות כבר שנה וחצי, ולאחרונה התארסו. "בשבעת החודשים האחרונים לא הייתה לנו אפשרות להיפגש בגלל הקורונה. הוא לא יכול היה להיכנס לארץ ואני לא יכולתי לטוס אליו כי כל אירופה הייתה סגורה. הזמן שבו לא התראינו הלך ונמשך בלי לראות את הסוף. זה מתסכל וקשה. אני גרה לבד והיו לי ימים פה ימים מאוד קשים. גם לו היה מאוד קשה. לא יכולנו לעשות שום דבר מול המדינה, כי הוא לא רשום בשום צורה. ראיתי איך אנשים שהם לא אזרחים נכנסים לארץ, ואיך אנחנו נותרים מאחור. מבחינת המדינה, אנחנו כלום ושום דבר. התקשרתי לשגרירות בגרמניה כדי לבדוק מה אני יכולה לעשות ובתגובה קיבלתי בנוסח "את מבזבזת לנו את הזמן". בכל העולם החלה להירשם מחאת "Love Is Not Tourism" - "האהבה איננה תיירות", בה זוגות מעורבים מכל העולם מוחים על כך שלא יכולים לשהות במחיצת בני זוגם בימי הקורונה. "הצטרפנו מיד לקבוצה. בגרמניה ומדינות נוספות באירופה היה מאבק שנמשך חודש שנשא פרי. שם הפוליטיקאים יותר נגישים לעם", אומרת בכאב. "חבל לי שאני כאזרחית מן השורה, צריכה לקבל יחס אחר. שוללים לי את הזכות להיות עם הבן אדם שהכי קרוב אליי בעולם. קשה לא לקבל את התמיכה הנפשית מבן הזוג. אני מתמודדת עם בדידות מאוד קשה. זו מלחמת הישרדות."
"כופים עליי לבחור בין הוריי לבין בעלי"
נעמה לינדברג פארל, נשואה לסאי ואמא לסופיה בת ה-6 מתגוררים בניו יורק בשתיים עשרה השנים האחרונות. "במרץ עם פרוץ הקורונה, היה לי ברור שאנחנו חייבים לחזור לארץ. אנחנו שלושה אחים המתגוררים בניו יורק, כל אחד מסיבותיו, וההורים שלי בארץ, ובסופו של יום, דיי לבד. אבא שלי בסיכון גבוה אחרי ניתוח מעקפים, דלקת פרקים ועוד מתנות כאלו ואחרות שמקבלים יחד עם גיל 70. בנוסף, ההורים שלי שניהם פנסיונרים שמנהלים צימרים והם צריכים עזרה. ברגע שהקורונה פרצה הודעתי ישר לבעלי שאנחנו אורזים ונוסעים, והוא כמובן הבין שאין דרך אחרת". מכאן החלה לנעמה ולמשפחתה מסכת של בירוקרטיה ופרוצדורה מתישה שגררה עמה גם המתנה של שבועות על גבי שבועות: "השלב הראשון היה ליצור קשר עם הקונסוליה. הקונסוליה קרסה מרוב עומס פניות, מה שגרר המתנה של כמעט שלושה שבועות עד שבכלל קיבלנו מענה ראשוני. כדי שבעלי יוכל להיכנס לארץ נאמר לי שהוא מחויב באישור מיוחד״. על נעמה היה לרשום את בתה כאזרחית ישראלית, להנפיק עבורה דרכון חירום, לרשום את הנישואין שלה ושל בעלה במשרד הפנים, להגיש את כל הניירת, ובמקביל להגיש בקשה לכניסת אזרח זר לישראל עבור בעלה. "כל התהליך הזה ארך שבועות וחודשים", היא אומרת. ואז הגיע הסירוב: "משום שבעלי לא ביקר בארץ בשלוש שנים האחרונות, מן הסתם שמרכז חייו הוא פה ולא שם. וזהו, סורבנו ומשם אין עם מי לדבר. אין מול מי לערער על ההחלטה הבזויה הזו. אני מגיעה לארץ פעמיים בשנה לביקור של חודשיים בכל פעם, ומי נשאר פה לעבוד על מנת לאפשר לי לעשות את זה? כמובן שבעלי. מישהו צריך לפרנס. למה בכלל הוא צריך שמרכז חייו יהיה בישראל ולא בארצות הברית? הוא הרי אמריקאי. מרכז חייו הוא בארצות הברית, איפה שהמשפחה שלו חיה. אם היום אנחנו צריכים להגיע לארץ כדי לתמוך בהורים שלי ובעסק המשפחתי, אז זה מה שמשנה שמרכז חיינו כרגע הוא בארצות הברית ולא בישראל? אנחנו שבויים פה בגלל החלטות לא הגיוניות של הממשלה שלנו. בינתיים אני נאלצת לבחור בין ההורים שלי לבין בעלי וזה החלטה שלעולם לא אוכל לקבל״.
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה:
מאז פרוץ הקורונה בעולם, מרבית המדינות, אם כי לא כולן, סגרו את שעריהן לכניסת זרים וכך גם עשתה מדינת ישראל כשהודיעה ביום ה-19.3 כי לא תותר עוד כניסת זרים בשערי המדינה. על אף האמור, מאז תחילת חודש יוני, נקבעו בהדרגה הקלות לקבוצות אוכלוסייה נרחבות, במסגרתן הוחלט לאשר בתנאים מוגדרים כניסת בני זוג זרים, מומחים, אמנים וספורטאים, סטודנטים, בני ישיבות, תלמידי תיכון ועוד.
עוד נמסר מהרשות כי הצגת תעודות מקוריות ומאומתות על ידי אפוסטיל אינה קשורה לתקופה קורונה, אלא לחוק המרשם הישראלי(שאגב,זו דרישה שקיימת בהרבה מדינות). על פי חוק, בעת כל שינוי שחל במצבו של ישראלי (נישואין, גירושין, לידת ילדים וכו') עליו לעדכן את מרשם האוכלוסין הישראלי בתוך 30 יום. בפועל, מי שחי בחו"ל, דואג לעדכן מידית את הרשויות במדינת שהותו, אך לא את הרשויות בישראל (באמצעות הנציגויות) ונוצר מצב שרבים שהם שנשואים ובעלי משפחות רשומים במרשם הישראלי כרווקים ללא ילדים. הנושא צף בתקופת הקורונה כי הם רצו לחזור לישראל, חלקם לאחר שנים רבות שלא היו כאן, יחד עם כל בני המשפחה. במקרה כזה, חובה לפעול לפי החוק ולהציג תיעוד מתאים. על אף פי זאת, רשות האוכלוסין, בתיאום עם משרדי ממשלה נוספים, נקטה בהמון הקלות בדרישות ממשפחות לפני אישור בקשות. רוב המסמכים הנדרשים הם מסמכים שיש למשפחות. רק חלקם המועט מתקשה להמציא מסמכים או חלק מהמסכים. בנוסף מבקשים להבהיר ברשות האוכלוסין: ישראלים מורשים להיכנס לישראל בכל רגע נתון. אם הישראלי מתנה את כניסתו בכניסת בן או בת הזוג הזר, אז הוא ייכנס ברגע שיומצאו המסמכים הרלוונטיים עבורם. בנוסף, אין כל מניעה שהישראלי יטוס לבקר את בן או בת הזוג בחו"ל, אך רבות מהמדינות האחרות נוקטות באותם כללים כמו ישראל וכך הישראלי לא יכול להיכנס לשם, אך משום מה הטענות מופנות אך ורק כלפי הרשויות בישראל. בני הזוג הזרים אינם מפנים שום תלונה כלפי הרשויות שלהם.
ממשרד החוץ טרם התקבלה תגובה.
