"פשרת האוזר" שנתקבלה הנה עוד קומבינת חקיקה שרומסת את חוקי היסוד והנורמות במדינת ישראל. המתווה קובע כי ההצבעה על תקציב קבוע תדחה ב-120 ימים והמחלוקות הכבדות בקואליציה יוקפאו (מישהו אמר מינוי פרקליט המדינה ויועץ משפטי לממשלה?), כך הממשלה תוכל להמשיך לתפקד, לפחות פחות או יותר ולעת עתה.

בפועל, הצעה זו רק דוחה את קיצה של הממשלה ב-120 ימים ומקנה לנתניהו הזדמנות נוספת לפרק אותה בחודש דצמבר. משמעות קבלת הפשרה, היא גם שבפועל קיבלנו תקציב חד-שנתי, גם אם לא קוראים לו כך, שכן הארכה מסתיימת ב-23 בדצמבר ואז כבר יעבירו, או שלא יעבירו, תקציב לשנת 2021.

אז מה קרה שראש הממשלה "ויתר" לגנץ? ובכן, נתניהו מרוויח כאן זמן יקר. משבר הקורונה לא הולך לשום מקום, וניכר שעד כה, מפלגת השלטון עסקה בעיקר במינוי מקורבים ודאגה לשותפים "הטבעיים" על חשבון טיפול בבעיות הקורונה.

קבלת ההחלטות השרירותית, ההתנהלות הלא-עקבית והיעדר הדוגמא האישית עשו את שלהם ומדינת ישראל נמצאת כרגע בראש טבלת החולים ביחס לנפש בעולם. עדיין קשה לאמוד את הנזקים הבריאותיים שמחולל וירוס הקורונה, אולם הנזק לחברה ולכלכלה ניכר.

הארכת זמן. גנץ(צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

במדינות כמו גרמניה, ניו-זילנד ומדינות סקנדינביה, יש רמת אמון גבוהה במנהיגות הפוליטית ולפיכך, ככל הנראה, קל יותר ליישם מדיניות. בישראל יש בלאגן שכנראה משרת מטרות מסוימות וקצרות מועד, אך הנזק ארוך הטווח עשוי להיות כואב עד בלתי הפיך.כל אלה, עושה רושם, לא מטרידים את הממשלה בישראל. את נתניהו מעסיקה בעיקר העובדה שההליכים המשפטיים כנגדו בתיקי 1000, 2000 ו-4000 נמשכים והעובדה שבחודש ינואר מתחדשים הדיונים בבית המשפט. נתניהו אמנם הצהיר כי לא יעסוק במינוי שומרי הסף, אולם מנגח את כולם על ימין ובעיקר על שמאל. הוא שלח מכתב זועם ליועץ המשפטי לממשלה ובו כפר בטענה כי הוא מצוי בניגוד עניינים בסוגיית מינוי הבכירים (מפכ"ל המשטרה, פרקליט המדינה ויועץ משפטי לממשלה), ולמרות שהוא איננו אמור לעסוק בכך, אלו הדברים שטורדים את מנוחתו.

ולמה שיהיה איכפת לו? ובכן פרקליט מדינה ידידותי יכול לאפשר לראש הממשלה תנאים נוחים יותר ולהקל על בקשות פרקליטיו לדחיית דיונים, שינוי סדר התיקים וזימוני העדים. זהו עניין בעל משקל רב בניהול משפטים. יועץ משפטי לממשלה שיהיה ידידותי יוכל להגן עליו בעת עתירה לבג"צ במידה ויידרש לצאת לנבצרות. מפכ"ל פוליטי ידאג לאכיפת החוק בצורה מפלה ובא הקץ לחופש הדעות.

"פשרת האוזר" דוחה בפועל את סוגיית מינוי הבכירים ומשאירה את הנושא הנפיץ הזה לסיבוב הבא. הבכירים אמורים להיבחר בוועדות איתור מקצועיות, ובמפלגת השלטון רוצים להכפיף את וועדות האיתור לדרג הפוליטי. בכחול לבן מתנגדים. הם מעוניינים בוועדה משותפת שתדון בשינוי שיטת המינויים לתפקידים הבכירים. זו אמורה הייתה להתגבש, אך בפועל מעולם לא הגיעה לכדי מימוש עקב אי הסכמות מהותיות בין הליכוד לכחול לבן. מיותר לציין שככל הנראה, בדיוק כמו "וועדת הפיוס", גם וועדה זו, ככל הנראה, תנפח את נשמתה עוד בטרם נבראה.

דבר נוסף שטורד את מנוחתו של נתניהו הוא עליית קרנו של נפתלי בנט בעיני חלק גדול בציבור הימין. מאז תחילת משבר הקורונה, מתנהל בנט כמי שיודע מה צריך לעשות, מסתובב ברחבי המדינה ומשוחח עם בעלי עסקים. בנט הצליח לייצר לעצמו תדמית של מי שיודע לקבל החלטות (במבחן המציאות הוא לא עמד עד כה) וחשוב מכך – את ההחלטות הנכונות. גישה זו מעניקה לבנט בין 16 ל-20 מנדטים בסקרים.

יושבי הבית במעון ראש הממשלה, אוהבים את שותפיהם חלשים או מוחלשים, ומפלגה בינונית עד גדולה בראשות בנט, עשויה להיות שותף קואליציוני חזק מדי. נתניהו מבקש לקנות קצת זמן ולראות כיצד הוא יכול להחליש את כוחו של בנט. לא מן הנמנע שנראה יותר פניות והטבות ליושבי ההתנחלויות כדי לקרוץ שוב לימין האידיאולוגי שכועס עליו על סוגיית הריבונות (הסיפוח שלא היה), מינוי בכירים בציונות הדתית לתפקידי מפתח וכו' והכל במטרה להחליש את בנט.

ולאן נעלמו שותפיו הטבעיים של נתניהו? ובכן, בשקט בשקט, במסגרת פשרת האוזר, קיבלו החרדים תוספת תמיכה של 400 מיליוני שקלים לישיבות. ברגע שדאג לשותפיו הטבעיים, נתניהו יודע שכיסאו יציב.

ליריביו של נתניהו כדאי להתחיל להתכונן – ככל הנראה, הממשלה תתפרק בדצמבר ואנו נהיה עדים לקמפיין הבחירות הארוך, היקר והמכוער ביותר שנראה במדינת ישראל. נתניהו הסיר את הכפפות כבר מזמן והממשלה הזו, כך לחשש רבים, לא תרווה נחת ולא תקדם באמת את האינטרסים של אזרחי ישראל. הדם הרע שזורם בין הליכוד לכחול לבן ימשיך לזרום וביתר שאת. נתניהו ממשיך את קמפיין הבחירות ואם יריביו חפצים בשינוי, מוטב שיבינו זאת ויפה שעה אחת קודם.