"כשראיתי את עצמי בתמונה והזדעזעתי - החלטתי לרדת במשקל"

הם היו מכורים לאוכל ולהנאות שהוא מביא, עד שהבינו שהוא מזיק לבריאות שלהם. סיפורים של אנשים שהחליטו להיגמל מסוכר ופחמימות ולבחור בחיים

רינה זיסמנוביץ
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

בשיתוף מכון אברהמסון

"מגיל ההתבגרות מלווה אותי הידיעה, שיש לי נטייה להתמכרות. לחומרים משני תודעה, למסכים ולאלכוהול", מספר מולי רוזן (40), נשוי ואב לשתי בנות, מלווה במצבי משבר, מזכרון יעקב. "לאורך השנים החלפתי התמכרות בהתמכרות. לסוכרים ופחמימות התמכרתי לפני 10 שנים, כשבתי הבכורה נולדה. הייתי במשקל תקין, מתרוצץ בעבודה, הפסקתי עם הכושר. שנה אחרי כן נולדה לי עוד ילדה. נכנסתי לסחרור, ובתוך שנתיים התחלתי לצמח כרס, ואחוזי השומן שלי הפכו גבוהים. עם השנים הוספתי קילוגרמים למשקלי, ובשיא שקלתי 94 קילוגרמים. 

"בסוכר ובפחמימות מצאתי נחמה. הבעיה העיקרית היתה נשנושי הלילה, חטיפים מלוחים וכל מה שמוכר כג'אנק מלוח: פיצוחים בורקסים, מאפים, אבל לא רק. האושר התחיל מהרכישה ומרשרוש השקיות. הייתי מסוגל, בדרך מהעבודה, לקנות במבצע 3 חטיפי שוקולד ב-10 שקלים  ולחסל אותם בנסיעה. ביום לחוץ נרגעתי עם קפה וחבילת ופלים. 

"בעשייה המקצועית שלי אני מלווה מכורים. ניסיתי להפסיק בעצמי וזה לא הלך. לא הצלחתי להיגמל לבד.  האסימון נפל לי כשקנינו לאבי ליום הולדת 60 גמילה מעישון במכון אברהמסון. אבי עישן, בממוצע, שתי קופסאות סיגריות ביום. לא האמנו שהוא יפסיק, ויום אחרי הטיפול הוא הודיע שהוא לא מעשן יותר. צחקנו וציפינו שהוא יחזור אחרי יומיים. ויום אחרי יום, הוא המשיך להתמיד בגמילה מסיגריות, וענה שהטיפול פשוט הוציא לו את החשק. זה נראה לי קסום". 

הוא מספר: "שני מניעים היו לגמילה: שתי בנותיי. לא התאים לי לא להצליח לשחק איתן, ולהתנשם ולהתנשף בכבדות אחרי ריצה קצרה איתן. אני מלווה נערים ובוגרים ואמור להיות מודל לחיקוי ודוגמא. ופתאום מתאמן שלי, בן 15, שואל אותי אם אני מתכוון לאכול את ההמבורגר, כי אני שמן. באותו רגע ירד לי האסימון, שאחרי ההמבורגר אני עושה שינוי ויהי מה. אני זוכר שבגיל 15 הייתי מסתכל על שמנים ולא הצלחתי להבין למה הם לא שומרים על עצמם? והנה אני האיש הזה, שלא מצליח לשמור על עצמו". 

"20 דקות אחרי הטיפול הייתי בסופר לקניות, ופתאום אני קולט שעברתי 3 פעמים על פני המאפייה והריח לא מגרה אותי. לעצמי אמרתי שבטח תיכף זה יעבור לי ושבערב אנשנש במבה. אבל בערב, אשתי החתיכה והיפה, שכבר הספיקה להתייאש ממני, פתחה שקית במבה, ואני הסתכלתי עליה כאילו היא היתה חסה. באוטומט רציתי לקחת, אבל קלטתי שאני באוטומט". 

 מולי רוזן

ירדתי 13 קילוגרמים בחמישה חודשים

"חצי שנה אחרי. ירדתי 13 קילוגרמים בחמישה חודשים. יש התמודדויות ורגעי משבר והחשק התעורר פה ושם. עברתי לאכול ארוחות מסודרות. לשתות מים. הקיבה הצטמצמה. התחלתי לעשות כושר 3 פעמים בשבוע בחדר כושר: אני צועד ומרים משקולות. ההיקפים יורדים. התחלתי לקבל מחמאות. אשתי מצליחה לעטוף אותי בחיבוק ואני מבסוט". 

"הפכתי לאבא בטוח בעצמו, שלא מבייש את בנותיו. הולך איתן לבריכה, מוריד את החולצה ומרגיש טוב עם עצמי. משחק עם המתאמנים שלי כדורגל בקלילות, ומהווה דוגמה. משתף אותם בתהליך שלי, במה שלמדתי על עצמי ורואה תוצאות חיוביות אצלי ואצל מתאמני. בחרתי להיות מנהיג שאומר אחרי ואדון לעצמי שלא מנוהל מבחוץ". 

 קלריס סליזק

הענקתי לעצמי מתנה: האוכל הפסיק לנהל אותי

"מאז ומתמיד היו לי כמה קילוגרמים מיותרים. לא הייתי אישה שמנה, ולא סבלתי מבעיות דימוי גוף. אהבתי את עצמי וקיבלתי את עצמי, אבל תמיד הייתי ברומן עם המשקל. תקופה ממושכת הייתי בתנועת 'אקורדיון': יורדת 5-7 קילוגרמים ואחר כך עולה. קשה היה לי להתמיד. אי אפשר להכתיב לי תפריטים, וכשאומרים לי אסור, מיד מתחשק לי". 

"לפני קצת יותר משנה הגעתי למשקל שיא של 78 קילו. יום אחד ראיתי את עצמי במכנסיים אדומים, בתמונה שצולמה מאחור. ולא יכולתי להסתכל על עצמי בתמונה מהזעזוע שהרגשתי. רופא המשפחה הציב בפני תמרור אדום נוסף: אני סובלת מיתר לחץ דם הרבה שנים, הרופא הזהיר שהכולסטרול שלי גבולי ורצה לרשום לי תרופות. סירבתי לקחת והבטחתי לעשות שינוי התנהגותי", מספרת בריש מתגלגלת של עולה מארגנטינה, קלריס סליזק (48), אם לשניים מכרמיאל, עובדת הרשות המקומית בקליטת עלייה, בזוגיות. 

"במשקל 78 הייתי נורא מתוסכלת. פותחת את הארון בכל בוקר ואין לי מה ללבוש. סירבתי לזרוק ולקנות חדש. ידעתי שאם אני קונה מידה יותר, אני מעניקה לעצמי אור ירוק להמשיך להשמין".

"ביום שראיתי את עצמי במכנסיים האדומים, התקשרתי בלי היסוס לאברהמסון. על אף שאני בנאדם מאוד ספקטי, יצאתי מאברהמסון והרגשתי שכיבו לי את המתג. לא התעסקתי בשאלות מה היה שם, אלא ידעתי שזה עובד לי. אני מכירה את מעגל ההתמכרות, ואני לא יודעת לרדת במשקל לבד. יצאתי מאברהמסון וזה היה פלא"! 

"כמה ימים אחרי הגמילה השתתפתי בחתונה. הגישו בה מאכלים שבכל תקופה אחרת הייתי טורפת.  תנו לי לחיות בתוך מאפייה ולאכול לחם וחמאה, או בורקסים, ופסטות וכל מה שקשור למאפים מלוחים. לא היה מצב שאעבור דרך מאפייה, אריח את הריח הממכר ולא אוכל. אבל לא הפעם". 

"אחרי הגמילה קרה מה שרציתי שיקרה. האוכל הפסיק לנהל אותי. בכל דיאטה אחרת שעשיתי בחיי הראש אמר אסור לך ואני סבלתי. הפעם לא רציתי להיות במקום של הסבל ושל הדילמות הפנימיות. אני בנאדם שאוהב לאכול, וזה בדיוק מה שקרה לי אחרי הגמילה: אני רואה פיצה, או גלידה. בוחרת לשתות קפה ולא סובלת".

"אחרי שנה, גם אם מדי פעם אני לוקחת מתוך האסור, אני עושה את זה נקודתי. התכנית נתנה לי מעל הכל מודעות. אני אוכלת בלי ייסורי מצפון ורגשות אשם. הולכת לסופר ובודקת את המוצרים שאני קונה. כמעט ולא מכניסה לבית דברים אסורים, ולא נוגעת כי לא בא לי". 

"ירדתי 13 קילוגרמים. זו הפעם הראשונה שאני יורדת כל כך הרבה קילוגרמים. אני לא משועבדת למשקל, ופיתחתי מודעות ואדישות לאוכל שניהל אותי בעבר. הענקתי לעצמי מתנה: האוכל הפסיק לנהל אותי".

 ז'קלין מנחם

בגיל 65 ז'קלין ירדה 21 קילוגרמים בחצי שנה

"כל החיים היה לי רומן עם המשקל. בחתונתי בגיל 16! שקלתי 47 קילוגרמים. הייתי בת 17 כשילדתי את בני הראשון והתחלתי לעלות במשקל.  תמיד נהגתי לאמר, יש 'מתאים לי', אז אין בעיה ושמנתי מאוד. לפני 17 שנים סבלתי מכאבי גב ומשיכה ברגל, עד כדי כך שלא יכולתי ללכת. 

"הייתי צריכה לרדת במשקל והורדתי 40 קילוגרמים לבד. עברתי את הניתוח בגב ושוב עליתי וירדתי במשקל. פעם אוכלים ופעם יורדים. הייתי במסגרות כאלה ואחרות והיה לי קשה לעמוד ב'מטלות הדיאטה'", מספרת בשטף ז'קלין מנחם (65), נשואה, אמא לשלושה וסבתא ל-10 נכדים, ממושב חזון שבצפון. בעלת צימרים "מרומי חזון", שחגגה  יובל לנישואיה ב-26.8.20

"כלתי עברה גמילה מפחמימות וסוכרים באברהמסון וירדה למעלה מ-30 קילוגרמים. הלכתי בעקבותיה, שקלתי 97 קילוגרמים והיום אני שוקלת 76.  ירדתי קצת יותר מ-21 קילוגרמים בחצי שנה. יש לי משמעת, החלטתי ואני עקבית הפעם". 

"אני אוהבת מתוק: עוגות, עוגיות, גלידות פיצוחים, דברים טובים שעליהם גדלתי אצל הוריי. אני לא יודעת מה הם עשו לי באברהמסון, אבל לא בא לי. עברתי טיפול בפברואר ומאז אני לא נוגעת, אפילו לא מתחשק לי. מאוד מרוצה מהתוכנית". 

"כשאני צריכה מתיקות אני אוכלת את החטיפים של אברהמסון, שתי פירות ביום, שתי ארוחות ביום, אוהבת מאוד קינואה ואוכלת הרבה חלבונים. הדיאטה שלהם הצלחה". 

 תמר צרפתי

אהבה עזה לשוקולד ופחד מפני סוכרת

"גדלתי בבית בריא למדי. אמא שלי היתה מורחת לי בכריך טחינה גולמית ודבש לבית ספר", מספרת תמר צרפתי, עובדת סוציאלית בת 29, מרחובות, "אבל שוקולד היה מאז ומתמיד האהבה הגדולה שלי. מילדות אהבתי מתוקים. במכולת הייתי 'רושמת' ממתקים: גומי ומסטיקים וכריות. בשוק מחנה יהודה תמיד חיפשתי שוקולד וגומי וכנאפה. ובשוקולד אין אצלי דבר כזה לאכול ארבע קוביות, אלא חבילה שלמה". 

"הייתי ילדה שמנמונת, בחטיבה. בתיכון התחלתי לעלות במשקל והרגשתי שאני צריכה לרדת במשקל, כי לא אהבתי את המראה שלי, אבל זה לא הפריע לי עד כדי כך שאפעל בכיוון".

"עם דיאטות התחלתי בגיל 19 לערך. בגיל 21 הורדתי 15 קילוגרמים במסגרת תומכת. התנסיתי בשיטות נוספות לירידה במשקל. ירדתי ועליתי וזו תמיד היתה התמודדות קשה. ממש מלחמה עם עצמי". 

"יש לי אבא סוכרתי, סבתא סוכרתית, דוד סוכרתי. פחדתי שאם אמשיך לטחון סוכרים בלי השגחה, אני בסיכון לחלות בסוכרת". 

"לפני אברהמסון נרשמתי שוב לתכנית דיאטה. ושוב, היו לי חודשיים-שלושה של קושי אמיתי. יורדת כמה קילוגרמים ועולה שוב, וזה שבר אותי. כשבחרתי באברהמסון החלטתי ללכת על שינוי, ודיאטה שהיא אורח חיים". 

"את הטיפול עברתי ביום חמישי. כשחזרתי חבר שלי גירה אותי עם מאכל שאני אוהבת וממש היה לי קשה לא לאכול אותו. אמרתי לעצמי, תמרי אל תתייאשי. חכי עוד יום. חיכיתי ונרגעתי. לא האמנתי, אבל נרגע לי הטירוף הזה לשוקולד". 

"זה שהבית שלי בריא עוזר לי. אבי מכין לצד חלות מקמח לבן, חלות מקמח כוסמין. אחותי אופה עוגות מקמח כוסמין וסילאן ומתחליפים בריאים. התזונה ממש בסדר מבחינתי ואפילו הצלחתי להיכנס לספורט". 

"בעבר, הייתי מתחילה לעשות קצת הליכות, ריצות, ולא הצלחתי להתמיד. היום אני מתאמנת פעמים בשבוע בחדר כושר. אחותי מאמנת כושר ובתחילת הקורונה התאמנו הרבה ביחד". 

"עברתי את הגמילה ב-28.11.19. ירדתי 11 קילוגרמים. אני גאה שלא נשברתי בהתחלה. וכל הזמן מעודדת אותי בכל הכבוד תמרי". 

בשיתוף מכון אברהמסון



 

פורסם לראשונה 10:23 | 01/09/2020